גאנדי

הגעתי לאוניברסיטה במונית מנמל התעופה. חיפשתי, גדוש במזוודות, את המעונות. בניין 16 א', כאן צריך להיות החדר שלי. המעלית הייתה מקולקלת ועליתי במדרגות לקומה שלישית. צעיר גלוח ראש פתח לי את הדלת והציע לי לעזור להעלות את שאר במזוודות לדירה. הנחתי את המזוודה על הרצפה וירדתי בחזרה למטה. משהו בעיצוב שם צרם לי ותהיתי על קודקודו. כשסיימנו להכניס את כל המזוודות הבחנתי שהחדר עמוס בדגלים ענקיים של גרמניה הנאצית ובתמונות של היטלר.
"אתה נראה עמום", אמר לי בצעיר שהציג את עצמו כ-יאן. "אולי אני אכין לך ולי שוקו חם, זו המומחיות של הבית. אני הסכמתי ובחנתי את החדר. יאן הצביע על ארון שבו אוכל לשים את חפציי. פרקתי שם את כל הבגדים שלי, ספרים של פול אוסטר, דיסקים של מוזיקה. הייתי זקוק למחשב לפ-טופ ויאן הבטיח לי שדבר ראשון בבוקר הוא ייקח אותי לחנות מחשבים.
"יש לי אוסף מדהים של כל הפרקים של סיינפלד", אמרתי לו "בוא נמקם אותו, אנחנו עוד נחגוג כאן".
"קסטות של סיינפלד ?"
"כן, קסטות של סיינפלד".
"תשמע", אמר לי יאן, "לא נעים לי להגיד לך, אבל אני לא בקטע של.. אה.. של יהודים".
"אני גאה לבשר לך שאני יהודי חם".
"אני מצטער",
"אתה לא צריך להתבייש, זה דווקא טוב שפרסת את הקלפים על השולחן, רק ככה זה יעבוד".
"לא", הוא אמר בתקיפות, "אני מצטער, אני פשוט לא יכול לגור באותו חדר עם יהודי".
"אין בעיה", אמרתי ליאן, "מחר בבוקר אנחנו הולכים למזכירות המעונות ומבקשים שינוי שיבוץ. אבל אני אצטרך לישון כאן את הלילה".
"מקובל עליי".
"ואתה עדיין לוקח אותי לחנות מחשבים".
"כן, גבר".
השוקו היה מוכן, יאן הגיש אותו עם ביסקוויטים.
"אז איך נכנסת לקטע הזה ?"
"לקטע של מה ?"
"אתה יודע, כל הדגלים וזה".
"לפני בערך שנה הזמינו אותי לפגישה שלהם, "סטודנטים לבנים", אני בכלל לא הייתי בסצנה הזאת, אפילו יצאתי פעם עם בחורה שחורה. באתי מתוך סקרנות, אבל, איך אומרים, זה חלחל אליי. גזזתי את השיער. אני משתדל להתרחק מכל מה שיהודי, כמו בוב דילן ו"מחתרת הקטיפה".
"גם רינגו סטאר, מהביטלס".
"כן, אני יודע, גם רינגו סטאר".
"אז אתה הולך ומרביץ מכות לאנשים".
"לא, אני לא בקטע של אלימות, אני די מושפע מגאנדי".
"תגיד, לאיזו אגודה כדאי לי להצטרף".
"לך לאגודה הדמוקרטית, אתה רוצה שנשב בקפיטריה".
אז העברנו כמה שעות טובות בקפיטריה. ולמחרת פנינו לאחראי על המעונות והעבירו אותי לחדר אחר.