לאלישבע מילוקובסקי מאוניברסיטת בן גוריון אין זמן למבחנים. מי שהיה מחפש אותה השבוע היה מוצא אותה מתרוצצת במסדרונות הכנסת, מנסה להחתים ח"כים על עצומה שתמנע את גירושם של פליטי דארפור חזרה למצרים.
גם טלי אהרנטל מהאוניברסיטה העברית, שהתנדבה לדאוג לצרכיהם של כ-50 פליטים ששוכנו בגן הוורדים בירושלים ונתנאל איזק ממכללת עמק יזרעאל, שאוסף למענם מזון וביגוד, לא חושבים עכשיו על ציונים. מה שחשוב להם, ולעוד מאות סטודנטים שהתנדבו לסייע, זה מתן פתרון למצוקת 1,200 פליטי דארפור שהגיעו לארץ חסרי כל לאחר שנמלטו מאימת רצח העם המתנהל בסודאן.
משבר דארפור (החבל המערבי של סודאן) פרץ בפברואר 2003, לאחר שממשלת סודאן חימשה מיליציות מקומיות ("הג'נג'אוויד") כדי לדכא את מחאת השבטים תושבי החבל, שהתלוננו במשך שנים על אפליה והזנחה מצד הממשלה. כוחות המיליציות מואשמים ברצח שיטתי ובמעשי זוועות ואונס סדרתיים אך ממשלת סודאן מכחישה את מעורבותה במעשיהם והאו"ם מגלה אזלת יד ביכולתו לשים קץ לרצח העם.
הסכסוך גבה עד כה את חייהם של כ-200 אלף בני אדם והביא לגירושם של יותר משניים וחצי מיליון נוספים מבתיהם. עשרות פליטים הגיעו וממשיכים להגיע לישראל, לרוב דרך הגבול המצרי. מאחר שמולדתם מוגדרת כמדינת אויב, הרשויות בישראל מתייחסות אליהם בהתאם ומסרבות לטפל בהם אפילו כפליטים. חלקם נעצרים ומוחזקים במעצר בלתי מוגבל וללא ביקורת שיפוטית הולמת, וחלקם משוחררים על ידי צה"ל ברחבי באר שבע.
"נחשפנו לעניין של חיים ומוות, לאנשים שנמלטו מזוועה והושארו ברחוב ללא קורת גג. היה נראה לנו לא הגיוני להישאר אדישים", אומרת מילוקובסקי, שיחד עם חבריה ללימודים הצליחה למצוא פתרון לינה זמני לעשרות פליטים שצה"ל נטש במרכז באר שבע.
בהיעדר גורם רשמי שייקח אחריות על זרם הפליטים הבלתי פוסק, וכשהסיוע מתמצה בפעילות מוגבלת מצד מספר עמותות התנדבותיות וח"כים בודדים שהביעו תמיכה, נותרו הסטודנטים בבאר שבע לבד במערכה: הם מימנו מכספם את הטיפול הרפואי בחולים, רכשו תרופות, חיתולים ומזון תינוקות עבור הילדים, קיבצו תרומות ביגוד ואוכל למבוגרים, והתאמצו למצוא להם מקומות לינה ועבודה. במהרה נחלצו לעזרתם אגודות סטודנטים מכל רחבי הארץ, הן בתחום איסוף תרומות הציוד והן בתחום הסיוע ההומניטארי.
המראות והחוויות לא היו פשוטים להתמודדות: פליטים שנזקקו לטיפול דחוף במיון, נשים כורעות ללדת שהופרדו מבעליהן, פעוטות שלא הפסיקו לבכות. "היינו עדים להתקפי לחץ ופאניקה של אנשים שחיים באשליה שבארץ הם יחוו אלימות מאוד קשה, כמו במצרים", העידה אהרנטל. "היינו צריכים להרגיע אנשים שחוו פוסט-טראומה מטורפת שבארץ לא יירו בהם."
סטודנט נוסף מירושלים, אבי לביא, סיפר שהתרגש במיוחד לעזור לפליט שכתב מכתב נואש לראש הממשלה, ובו תיאר כיצד נרצחה אחותו לנגד עיניו והתחנן שלא יגרשוהו. סיפורו התפרסם בעיתון "הארץ", אך לא היה מי שיתרגם עבורו את הכתוב. "תרגמתי לו את כל הכתבה והוא אמר תודה אינספור פעמים. הבנתי איזה טוב זה עשה לו שכולם בארץ שמעו מה עבר עליו."
סטודנטים ממכללת עמק יזרעאל ומאוניברסיטת תל אביב התגייסו למאמץ על ידי איסוף תרומות של ציוד בסיסי, ביגוד ומזון למען הפליטים. לדברי נתנאל איזק, יו"ר אגודת הסטודנטים במכללת עמק יזרעאל, יש היענות אדירה הן בקרב הסטודנטים, אחד מהם אף הצהיר שיביא חצי משאית של בגדים, מזון וצעצועים, והן בקרב אנשי הסגל והמנהלה, שהתנדבו לסייע בהובלה.
מה מניע סטודנטים מכל רחבי הארץ למאמץ התנדבותי כה גורף ותובעני? התשובה של כולם ברורה. "אנחנו הקמנו את מדינת ישראל ב-48' אחרי שהעולם שתק שש שנים", אומר אור פיאלקוב, סטודנט מאוניברסיטת ת"א ונכד לניצולי שואה. "עכשיו העולם גם שותק כשיש השמדת עם בדארפור. למדינת ישראל אין זכות קיום אם היא מתעלמת כשעמים אחרים עוברים השמדת עם".
נתנאל איזק ממכללת עמק יזרעאל מרחיב את הנימוק ההיסטורי ואף מוסיף לו צידוק דתי: "כולם זוכרים את ועידת אוויאן מ-1938 שבה הוחלט איך לא לעזור לפליטים היהודים באירופה. דווקא אנחנו חייבים להושיט יד ולעזור לכל אדם בצרה שזקוק לעזרה כלשהי. כתוב בפרקי אבות: "חביב אדם שנברא בצלם" לא משנה אם אנחנו נוצרים, יהודים או הינדים - כולנו בסופו של דבר בני אדם."
אגודת הסטודנטים בבן גוריון הקימה אתר אינטרנט, "סטודנטים למען דארפור", הכולל חומר רקע היסטורי, פורום סיוע, מידע על פעילויות, דיווחים מהשטח, כתבות, אלבומי תמונות, קישורים למוקד סיוע לעובדים זרים ולעמותות התנדבותיות נוספות, עדויות של פליטים, וכן מידע למתנדבים ולתורמים פוטנציאליים.
אפילו מגדל השן האקדמי התגייס לטובת הנושא - יוזמה של סטודנטים ומרצים במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון הביאה לפתיחת קורס ייחודי הכולל פעולות סיוע לפליטים השוהים בארץ. הסטודנטים נפגשים עם הפליטים, עוזרים להם בהשגת מקומות עבודה, דואגים לצרכיהם ואף לוקחים חלק בדיוני ועדות הכנסת העוסקות בהסדרת מעמדם בישראל.
אבי לביא מהאוניברסיטה העברית, שהשתתף כבר בשתי הפגנות מול משכן הכנסת, שואף לעורר גם את דעת הקהל העולמית ולזכות לסיקור בתקשורת הבינלאומית. המטרה היא לפנות לגורמים במשרד החוץ ובכנסת שיפעילו לחץ על סין, שקשריה הצבאיים והדיפלומטיים עם סודאן הופכים אותה לשחקנית רבת השפעה בנושא דארפור. "האג'נדה שלי, מעבר לסיוע לפליטים עצמם", אומר אבי, "היא לעצור את רצח העם עצמו ולהראות שלישראל יש יכולת להשפיע על מה שקורה בדארפור."
הסטודנטים הפעילים לא ממש מתפנים לעסוק במבחני סוף הסמסטר. "לא הגענו לחשוב על זה עדיין" אומרת מילוקובסקי, שעד לפני שבוע הספיקה להחתים 20 ח"כים בלבד על העצומה למניעת גירוש הפליטים.
"למבחנים יש מועד ב'" אומרת אהרנטל. "לסיפור הזה אין מועד ב'. אם הם יוחזרו למצרים ירצחו אותם".
