תפקיד: מדריך טראומה בבה"ד 10 (חיל הרפואה), צריפין
גיל: 20
מגורים: ראשון לציון
על התפקיד: "אנחנו מכשירים רופאים ואת כל סגלי הרפואה לגבי טיפול בטראומה. פגיעות טראומה הן כל הפגיעות שאינן מחלות, אלא פציעות שנגרמות, לדוגמה, במקרי מלחמה. לומדים על כל מיני סוגים של פציעות, איך מזהים אותן, איך מטפלים בהן. יש כאן גם מרכז סימולציה עם בובות חכמות, שמגיבות בדומה לבני-אדם, ואנחנו מתרגלים איתן את כל צוותי הרפואה. העבודה משולבת בקורסים שמטרתם להכשיר רופאים צבאיים ואזרחיים מכל הארץ, כי אנחנו הגוף היחיד בארץ שרשאי להכשיר רופאים בתחום הזה"
הכי אוהב בתפקיד: "הגיוון שבו, העבודה המשותפת עם רופאים ואנשים. זה מקצוע שלמדתי בשבילו הרבה, ואתה כל הזמן מתעדכן בדברים החדשים ברפואה. לדוגמה, לקחי מלחמת לבנון השנייה, מסקנות של הטיפול. גם האנשים כאן ברמה, כי לרוב אנחנו עוברים מיונים, אז מגיעים אנשים שבאמת רוצים ושזה בראש שלהם".
הכי לא אוהב: "יש כאן הרבה בלת"מים (בלתי-מתוכננים), התקלות וביקורים לא מתוכננים של חבר'ה שבאים לראות את המרכז עם הבובות"
למדתי מהתפקיד: "להסתדר עם אנשים יותר בקלות, להתחבר אליהם. יש כאן קורסים, וזה דורש ממני לפתח קשרים הרבה יותר בקלות, לתקשר עם אנשים שאני לא מכיר"
שאיפה: "אני רוצה ללמוד ביוטכנולוגיה או ביוכימיה, ואם אוכל לפתח משהו שיעזור לאנשים, להציל, זה יהיה הגשמת חלום"
מוטו: "ליהנות מהרגע. כולם בצבא סופרים את השניות. אני מאוד מרוצה מהשירות שלי, אין לי שביזות יום א', השירות הוא מגוון והאנשים טובים. ברור, גם אני סופר, כולם סופרים, האזרחות תמיד נראית טוב, אבל גם האזרחות היא אתגר שצריך להתמודד איתו, רק ששם סופרים לך, ולא אתה סופר להם"
