עומס תנועה כבד נרשם בכביש מספר 5, כשהמאזינה מעיין החליטה להתקשר לאולפן גלגלצ. "יש כאן מישהי שרוצה לדבר איתך", מודיעה המפיקה לסמ"ר אסף צ'רנילס, שיושב באולפן כש"רוצה בנות" של "חובבי ציון" מתנגן ברקע, "מעיין אחת".
"תעבירי אותה", הוא עונה למפיקה בחיוך קצת מבויש. השידור מתקרב לקצו, והחדשות של השעה אחת בצהריים כבר עושות דרכן אל גלי האתר. צ'רנילס פותח את השיחה עם המעריצה הסודית מאי-שם בכביש מספר 5 ב"הלו" עמוק ורדיופוני. מעיין כנראה נבהלת ומנתקת. נו, טוב, לפחות היא תזמנה 15 דקות. תודה, מעיין.
נראה כי צ'רנילס עצמו כבר לא מתרגש משיחות של מאזינות שרוצות להכיר טוב יותר את השדרן והמגיש הצעיר, שאת קולו הכובש אפשר לשמוע ברדיו מדי יום: בבוקר, בצהריים וגם בערב. ככה זה כשיש לך תוכנית יומית ושתי תוכניות שבועיות בגלגלצ, שתי פינות שבועיות בגלי צה"ל, ואתה מקריין חדשות פה ושם. בניגוד לדמוקרטיה, כאן הקול שלך שווה הרבה יותר מכל מקום אחר.
הוא בסך הכל בן 21, אבל עם רקורד מרשים ומבטיח, ובעיקר עם קול כל-כך מושך, שממש קשה להתעלם מהבחור. גם לבנות, אגב, זה קשה. "האמת?" אומר צ'רנילס במבט מעט נבוך, "קורה כמה פעמים בשבוע שבנות מבקשות לדבר איתי תוך כדי שידור, וגם הרבה שולחות לי מיילים, אבל באופן אישי אני מעדיף להכיר את הבחורה שלי לא דרך הרדיו. למי שמתקשרת לאולפן ומבקשת את מספר הטלפון שלי, אני בדרך כלל מעדיף שלא לתת, כי היא כבר בנתה לעצמה את הדמות שלי בראש שלה רק לפי הקול. אני לא אגיד שזה לא עוזר עם בנות, וזה דווקא די נחמד, אבל אני די ביישן. לא ממש אאוט-גואינג כזה".
אז חוץ מלשדר ברדיו, מה אתה אוהב לעשות?
"האמת היא שאין לי הרבה זמן, אבל אני מאוד אוהב לשבת עם חברים בבתי-קפה, לרכוב על אופני שטח וסתם לבלות. וכן, גם לצאת עם בנות".
אם אתם קמים נורא נורא מוקדם, או שסתם נפלתם על שמירה בחמש בבוקר, תוכלו לשמוע את צ'רנילס מקריא לכם את כותרות העיתונים מדי ראשון ושני בגלי צה"ל. בצהריים הוא כבר נמצא באולפן גלגלצ, עם תוכניתו היומית "קולות החיילים". בעשר בערב הוא שוב נוחת באולפן, הפעם עם התוכנית השבועית שלו, "המסור".
לא מספיק לכם? קולו הערב מראיין אחת לשבוע זמר ישראלי בתוכנית "קול ישראל" בגלי צה"ל, וגם שעות רבות בסופי השבוע הרגועים בגלגלצ ביליתם בשנתיים האחרונות בחברתו. זה שהוא עוד לא השתחרר מצה"ל, כבר אמרנו?
"קורה הרבה פעמים שאני יוצא משידור הביתה", מדווח צ'רנילס, "שם גלגלצ באוטו ושומע את השדרן שמשדר אחרי. פתאום אני אומר לעצמי 'רגע, לפני רבע שעה זה הייתי אני? ואת השטויות שאמרתי באולפן, כולם שמעו כמו שאני שומע עכשיו?' אני נחרד לכמה שניות, עד שאני חוזר לעצמי".
אחרי מאות שעות שידור, גם צ'רנילס עצמו עדיין לא עיכל סופית את המעמד אליו הגיע. "המחשבה שעשרות אלפי אנשים שומעים אותך מדי יום, יכולה להלחיץ אותך מאוד", הוא מודה, "לכן אני משתדל לחשוב כמה שפחות על האנשים ששומעים אותי משדר.
דווקא בתוכנית בבוקר, כשאני יודע שאין הרבה מאזינים, אז אני חושב על החייל בשמירה אי-שם ליד רמאללה, שעטוף בדובון ומקשיב לי, או על האמא שהתעוררה בגלל התינוק שלה, ועל הבחור שקם מוקדם כדי לעשות ג'וגינג. זה הופך את השידור ליותר אישי".
לאט-לאט הפך לו צ'רנילס לכוכב עולה במדיה הרדיופונית. אמנם תתקשו בינתיים לזהות אותו ברחוב (בכל זאת רדיו, אתם יודעים), אבל הנה דוגמה למישהו ששמו באמת הולך לפניו. "לא מזמן התקשרתי להירשם לפסיכומטרי", הוא משחזר, "ואמרתי לבחורה בצד השני של הקו את השם שלי. פתאום נהיו כמה שניות של שקט ואז היא שאלה: 'אתה לא משדר בגלגלצ או משהו כזה?' גם כשאני יוצא עם חברים, הם תמיד דואגים להגיד את השם שלי, אבל זה בדרך כלל לא עוזר לנו להיכנס למועדון".
מה עושה לבחור צעיר כמוך העובדה שאתה מושמע בלי הפסקה?
"ברדיו, לא משנה אם אתה ותיק או צעיר, תמיד יהיה מי שיאהב אותך ומי שישנא אותך. כשהתחלתי לשדר, הייתי נכנס אחרי השידור לפורומים באינטרנט וקורא כל מילה. זה היה קצת מדכא כי ראיתי הודעות כמו 'אסף צ'רנילס הזה הוא איום ונורא', או 'אסור לתת לצ'רנילס הזה לשדר'. אף אחד לא מכין אותך למצב כזה - כלומר שיש מאזינים שנחרדים מלשמוע אותך. מצד שני, יש המון מיילים ותגובות מאנשים שאומרים שעשיתי להם את היום, או שמספרים שהקול שלי מרגיע אותם, אז יחסית, זה מתאזן".
מה עובר לך בראש כשאתה פותח מיקרופון בתחנה הכי מושמעת במדינה, וקולט שכמעט חצי מדינה שתקועה בפקקים מקשיבה לך?
"היום כשאני פותח מיקרופון ומשדר, אני עושה את זה הכי בכיף שבעולם. אני מעדיף שלא לחשוב על כל האנשים ששומעים אותי ומנסה להישמע הכי טבעי שבעולם. הייתי רוצה שמי ששומע אותי, ירגיש כאילו אני יושב איתו עכשיו באוטו, מדבר אליו ושם לו מוזיקה טובה במערכת. אני לא מנסה להתנשא מעליו או לעשות קול עמוק כזה של קריין. זה לא פשוט בכלל, אבל עם הזמן לומדים את זה".
"זה דבר מדהים שחיילים בוחרים את השירים שהם רוצים לשמוע", סבור השדר. "תמיד היו דיבורים על זה שגל"צ היא תחנה רדיו מוזרה, כי היא אמורה להיות צבאית אבל בפועל היא משדרת בעיקר לקהל הרחב, אבל 'קולות החיילים' מראה שיש מקום לתוכנית ששייכת רק לחיילים ושנותנת להם מה שהם רוצים לשמוע. אני גם חושב שמה שמיוחד בתוכנית, זה שדווקא חייל מגיש אותה, מישהו כמוהם מתוך הצבא, שגם עושה תורנויות שמירה. אמנם לא במחסום בשטחים, אבל אחד מהם".
יוצא לך לשמוע את עצמך ברדיו?
"כן, בטח. בהתחלה הייתי שומע את ההקלטות של התוכניות עם שדרים בכירים יותר בתחנה, שהיו מלמדים אותי. בכלל, יוצא שאני מקליט את עצמי, שומע ואחר-כך שואל את עצמי 'מה זה הדבר הזה?' האמת היא שבאופן אישי אני לא כל כך אוהב את הקול שלי, אבל עם הזמן מתרגלים".
היית מאזין לתוכנית של אסף צ'רנילס?
"רק אם זה היה משודר ברגע שהייתי פותח את הרדיו. אני מאוד ביקורתי כלפי עצמי ויודע שיש לי עוד הרבה מקום לשיפור. לפעמים אני שומע את עצמי מקריא את החדשות וחושב שקריינתי מהר מדי או שלא הייתי מספיק ברור. בהשוואה לשדרים בכירים בקול ישראל, שנמצאים כבר 30-40 שנה, אז ברור שאני עוד חסר ניסיון לעומתם".
יש שיר שלא תסכים להשמיע?
"תראה, בסך הכל אני השדר וזה לא המקום שלי לקבוע איזה שיר ישודר ואיזה לא. יחד עם זאת, אני חושב שיש בעייתיות מסוימת בכמה שירים, כמו למשל 'רוצה בנות'. ברור שזה שיר גס מאוד ושיש אנשים שנחרדים לשמוע אותו, אבל יש אנשים שמאוד אוהבים אותו וצריך לדעת מתי לשים אותו ברדיו. בשבת בבוקר, כשרוב האנשים הצעירים ישנים ומי שער זה בעיקר ילדים ואנשים מבוגרים ששותים קפה וקוראים עיתון, אז אני חושב שלשורות כמו 'מזל שאלוהים ברא את יד ימין' אין מקום. אבל לשדר את זה בשישי בערב, כשכולם בדרך למסיבה, אז אין אחד שלא שמח לשמוע את השיר".
ובכל זאת, היו מקרים שנמנעת מלהשמיע שיר מסוים?
"כבר קרה פעם ששידרתי בשעת צהריים של חג ו'רוצה בנות' היה אמור לעלות. במקרה הזה התקשרתי לעורך המוזיקלי ואמרתי שלא נראה לי שיש לזה מקום עכשיו, כשכולם יושבים עם המשפחה לאכול את ארוחת החג, והוא הסכים איתי. יש הרבה שיקול דעת מאחורי כל שיר שאנחנו משדרים".
רוצה בנות או לא, צ'רנילס רוצה בעיקר להמשיך ולשדר ברדיו, לפחות עד לסיום שירותו. "הייתי אמור להשתחרר כבר, אבל חתמתי קבע עד אוקטובר. ככה שאנשים יצטרכו לסבול אותי לפחות עד אז".
