זה היה אחד השבועות הלחוצים והמדירי שינה. יום רדף יום בפגישות ומטלות לאין ספור, עמוס בלקוחות תובעניים ובלוח זמנים צפוף. בבוקרו של היום החמישי של השבוע עת גמעתי בחופזה את הקפה ועלעלתי בערימת עיתוני הגלובס שהמתינו לי על השולחן מיום ראשון, צדה עיני הודעה בזו הלשון:
"חופשת תענוגות בפירנצה,שבוע המשלב תרבות, אמנות וגסטרונומיה איטלקית ומאפשר אף טעימה של השפה האיטלקית וכל זה דרך קמפוס לימודים."
אז גמלה בי ההחלטה, חופשה מסוג כזה תחזיר לי את הכוחות שהדלדלו ממני לאחרונה ובעיקר תזרים דם חדש לזוגיות!
משהתגלתה בפנינו הדרה של פירנצה על גגותיה האדומים ושאון הכנסיות המצטלצל, ידעתי שעשיתי את הבחירה הנכונה.
המורה לאיטלקית, בחורה צעירה ואקזוטית, הציגה את עצמה באיטלקית מתנגנת כמובן, אליזבטה שמה, ומהשיעור הראשון של השפה הכי יפה בעולם נסחפנו לחוויה שהסעירה את כל החושים.
כבר מזמן לא התענגנו כך על טעמו המסחרר של יין הקיאנטי האדום שהשביח את ניחוחן וטעמן של גבינות מתובלות וג'בטות טריות הטבולות בשמן זית, כשכל אילו מוצעים לך כיד המלך על מרפסת טירה חלומית.
מה שנפלא לא פחות היא העובדה המדהימה שאנחנו מקשיבים לברכות ולהסברים של המארח החביב שלנו ומתוך שטף האיטלקית המתנגנת שלו אנחנו מבינים (כמעט) את כל ההסברים המפורטים שלו על תהליך הפקת היין, ועל סוד גידול הגפנים השמור במשפחתו מזה דורות.
את השבוע עברנו ממש כמו בתוך חלום, פגשנו אנשים שהצליחו לגרום לנו לחבב שוב את המין האנושי. לשנו במו ידינו את הבצק לטורטליני והכנו פפה אל פומודורו סמיך שטעמו אלוהי, במטבחו של השף אנטונלו.
חקרנו לעומק את הפינות הבלתי ידועות של העיר, את אוצרות האמנות שלה והכל בעזרתו של המאסטר לאמנות שהפליא בשליטתו בהיסטוריה של המקום.
כשנפרדנו מכל הצוות המארח בנשיקה על כל לחי כמנהג בני המקום כבר תכננו את החופשה הבאה בפירנצה...
