תפקיד: חניך במגמת עולים בבסיס מחוו"ה אלון של חיל החינוך והנוער
מגורים: קיבוץ נען
מצב משפחתי: רווק
גיל: 22
היסטוריה: "נולדתי בקניה, ועליתי לארץ בגיל 20, כחייל בודד. קיבלתי טלפון משגרירות ישראל בקניה, וישר ידעתי שמדובר במשהו טוב. אחרי שחתמתי על כמה מסמכים אמרו לי שעוד 48 שעות אוכל לעלות לישראל. לא חזרתי אפילו הביתה לארוז, רק רציתי להגיע לישראל".
זיכרון ילדות: "היינו משחקים על העצים כמו קופים, קופצים מעץ לעץ. קניה מדהימה - אתה יכול לקום בבוקר ולראות אריה יושב לידך. יש לנו מנטליות להבין מתי הם מפחידים ומתי לא. כשהוא רעב או עצבני, צריך להיזהר".
רגע מרגש בצבא: "הרגע שהלכנו לבקו"ם. ראיתי את האוטובוס, ואני לא שוכח את האישה שכרזה ברמקול: 'עכשיו אתם עולים על האוטובוס בצד שמאל'. הייתי שמח, לא יכולתי לחכות. אני אוהב כל-כך את הצבע הירוק".
הכי אוהב בצבא: "הפקודות. זה מעניין אותי, איך שהמפקדות שלנו צועקות: 'תעשה את זה עכשיו! אתם הולכים לישון עכשיו!' אני לא חושב שזה אי פעם יימאס לי. יש לי הרבה אנרגיות בשביל זה. וגם את התחושה שכולם ביחד. אני מרגיש שאני מוצא כאן חברים לכל החיים".
מקום אהוב בארץ: "קיבוץ נען. כשעליתי גרתי בתל אביב. הרגשתי שקצת מסוכן שם, שאף אחד לא באמת מאמין לחבר שלו. בקיבוץ, אתה נכנס וישר רואה נוף, ואתה מרגיש משהו אחר. יש כל מיני דברים שמרגישים - אני מרגיש שקט".
חלום: "להגיע לסיירת מטכ"ל. זה מה שיש בראש שלי כל הזמן. כשהגעתי לצבא שאלתי מה הדבר הכי חזק שיש בצה"ל, וככה החלטתי שזה מה שמתאים לי. אני לא יודע איך לשנות את החיים של האנשים שחיים ברחובות, אבל אני יודע שבלהיות חייל אני טוב, ואני יכול לעשות דברים טובים".
