הקירות במשרדה של נאוה שוהם עדיין עירומים. החלון משקיף על בנייני המשרדים התל אביביים ובסיס מטכ"ל. תמונה יחידה ממסיבת בני המצווה שהפיק ארגון אלמנות ויתומי צה"ל בשנה שעברה, מוסיפה לקיר הלבן קצת צבע.
"אני רוצה שיהיה לי פה לוח", אומרת שוהם, יושבת הראש הנכנסת של הארגון, ומצביעה על הקיר שממול לשולחן העבודה שלה. "ושיהיו תלויים עליו הטלפונים של משרד הביטחון ושל קצינות הנפגעים למיניהן. אני רוצה לתלות על הלוח את כל האירועים של הארגון, את מטרותיו ואת החזון שלו. קודם הייתה פה מראה".
בימים הקרובים עתיד להיכנס למשרד גם מחשב, שממתין בינתיים ארוז במזכירות הארגון. "אין פה שום דבר שלי, בינתיים", בוחנת שוהם את משרדה החדש. "יש פה את הנשמה שלי, את האווירה שאני מכניסה. אבל המשרד הזה לא מחבק, הוא קר מדי. הארגון שלנו בעצם אמור להיות בית חם ואוזן קשבת לחברים. אני מקווה, יום אחד, לעבור מהמקום המפואר הזה למקום יותר אינטימי וחמים, שאלמנות צה"ל יוכלו לבוא לבקר בו".
נאוה שוהם. הכריזה מלחמה על המלצת ועדת ברודט.
המאבק גלש לכנסת
שוהם הצטרפה למשפחת השכול לפני 25 שנה. בעלה, רענן ז"ל, שהיה קצין מילואים בחטיבת הצנחנים, נפל במלחמת שלום הגליל. לאחר מותו, התוודעו שוהם ושני ילדיה לארגון "יד לבנים" שפרס עליהם את חסותו, כיוון שארגון אלמנות ויתומי צה"ל טרם הוקם אז."התאלמנתי, וזה היה שבר גדול, כמו לכל אדם שמאבד את היקר לו מכל. בהתחלה אתה חי מכוח האינרציה, אבל עם הזמן אתה רוצה לאסוף את עצמך ולחיות את החיים. התחלתי לחשוב, איך אני דואגת לכלכלתי. הייתי די צעירה, עם תוכניות ללימודים אקדמיים, והנפילה של רענן בעצם עצרה לי את החיים".
שוהם מספרת שלאחר מות בעלה, היא וילדיה נקלעו למצוקה כלכלית קשה. לדבריה, ביד לבנים אמנם חיבקו אותה בחום, אבל לא דאגו לתגמוליה כאלמנה.
"התגמולים של אלמנות ויתומי צה"ל מספיקים כדי שיהיה מה לאכול, כדי לצוף, אבל לא מעבר לזה", מסבירה שוהם. "רציתי לתת חינוך הולם לילדים שלי ולגדל אותם בסביבה טובה יותר, אז הייתי חייבת לצאת לעבוד. חיי ההעשרה והרוח שלי נעצרו. לא יכולתי ללכת ללמוד או לעשות קריירה מקצועית, כי הייתי חייבת להיות במעון כבר בשעה שלוש וחצי".
בשנת 1991 הקימה פנינה כהן את ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. שוהם, שעם השנים השתקמה כלכלית, לא פנתה מעולם לארגון החדש בבקשות מיוחדות, עד לרגע המפנה שחל אצלה לפני כשנתיים. אז נודע לה כי בחוק הקרוי "משפחות חיילים שנספו במערכה" מופיע סעיף שקובע כי אלמנת צה"ל שחיה כיום עם בן זוג, תיחשב כנשואה ותורד ממצבת השכול. כתוצאה מכך, יילקחו ממנה התגמולים והשיקום המקצועי.
"אלמנת צה"ל וכוחות הביטחון, זה לכל החיים", פוסקת שוהם בחדות. "הבעל שלה לא הלך לשתות קפה. הוא נשלח בצו המדינה לקרב, והמדינה צריכה לדאוג שבמידה שיקרה לו משהו, היא תעמוד מאחורי ילדיו, אלמנתו והוריו עד סוף חייהם. אלמנה אף פעם לא משתקמת. היא חיה עם בן-אדם, יוצרת עם בן אדם, ופתאום אין אותו. זה הולך איתך כל החיים, גם אם יש לה בן זוג והיא יולדת לו ילדים, זה כל הזמן נמצא".
שוהם וקבוצה קטנה של אלמנות חטיבת הצנחנים החליטו לפעול להסרת הסעיף המרגיז מהחוק. הן טרחו להתייצב בכנסת כמה פעמים בשבוע, ובמקביל - שלחו מכתבים לכל אלמנות צה"ל ויידעו אותן אודות אותו סעיף. אט-אט הצטרפו למאבק עוד ועוד נשים, ואף החלו להגיע תרומות למימון פעילותן. הקבוצה אף שכרה את שירותיהם של אנשי מקצוע בתחום, ולאחר מאבק עיקש נשאו מאמציהם פרי.
בעקבות ההצלחה החליטה קבוצת האלמנות להמשיך ולפעול. הן גייסו קבוצה של כ-200 מתנדבות שפעלו מול המוסדות השונים, ניסו לפתור בעיות אישיות שהגיעו אליהן ואף ביקרו בבתיהם של חברי וחברות ארגון האלמנות והיתומים. כשהתברר לשוהם שבקרב חברים רבים קיימת אי-שביעות רצון מתפקודו ומהתנהלותו של הארגון, כשחלק מהטענות אף הופיעו בדוח מבקר המדינה על מערכת הביטחון שפורסם בדצמבר האחרון, החליטה להתמודד על תפקיד יושב ראש הארגון.
ואכן, במאי האחרון נערכו הבחירות לתפקיד יושב ראש הארגון. שוהם ניצחה ברוב מוחץ 2,069 קולות מתוך 2,731 חברי ארגון שהשתתפו בהצבעה, ונבחרה ליושבת ראש הארגון לארבע השנים הקרובות.
אחרי כמעט 25 שנה של שקט, מה הניע אותך פתאום לפעול?
"הבנתי שמדינת ישראל בגדה בערכים עליהם היא גידלה אותנו, וגם את רענן. אותם ערכים שבגללם הוא הלך לקרב, שבגללם הדם שלו נספג באדמת הצפון. הרגשתי שבגדו בי, בגדו ברענן ופה המקום שלי לקום ולהניף את הדגל, דגל שנושא צדק - זכויות אלמנות ויתומי צה"ל".
בין אוויר ליבשה
בשבועות האחרונים, מאז נכנסה לתפקיד, עובדת שוהם במלוא המרץ. היא למדה את תקציב הארגון, בנתה נהלים וקריטריונים קבועים בנוגע לקבלת הלוואות ומענקים, הקימה וחידשה את פעילותן של כמה ועדות כמו תרבות, כספים, ביקורת ותקנון. אולם נראה כי הצעד המשמעותי ביותר שיהיה עליה לעשות, הוא להניע שוב את המאבק בו החלה לפני כשנתיים. כשבוע לאחר שנבחרה שוהם לתפקיד, פורסמו המלצות ועדת ברודט, (ועדה לבחינת תקציב הביטחון שהקים ראש הממשלה בעקבות מלחמת ללבנון השנייה - י"ש). אחת ההמלצות קבעה שיש להפסיק ולהכיר באלמנות צה"ל החיות עם ידוע בציבור. הסיבה להמלצה: אלמנות צה"ל, על-פי ועדת ברודט, מקבלות תגמולים ממשרד הביטחון כיוון שאובדן בעל פירושו אובדן מפרנס. אולם ברגע שהן חיות עם ידוע בציבור, נכנס לתמונה מפרנס חדש שיכול לתמוך באלמנה בעצמו.
שוהם מתנגדת כמובן בכל תוקף למסקנה הזו. "אם אני, למשל, חיה עם גבר גרוש, שיש לו מספר ילדים, הוא יתמוך בהם אבל הוא לא בהכרח יתמוך גם בי", היא טוענת. "אלמנת צה"ל היא אלמנה עד סוף חייה. את הצלקת הזו אף אחד לא ייקח ממנה. הרבה אלמנות חיות עם בני זוג רק כדי לא להישאר לבד ולא מסתמכות בכלל על הפרנסה שלו. להחליט החלטה כזו, זה לבזות את אלמנות צה"ל. אלמנה תבוא למשרד הביטחון, תצהיר שיש לה בן זוג, ואחרי שלושה חודשים היא תיפרד ממנו ותבוא להצהיר שאין לה בן זוג?"
"אם רוצים שיהיה כך, אז שיבוא אדון ברודט, רגע לפני שאותו חייל או איש מילואים יוצא לקרב, ויחתים אותו על חוזה שבו כתוב שאם הוא ייפול בקרב, התמיכה של אלמנתו מותנית בהתחייבותה לחיות בודדה לעד, בלי בן זוג. אף חייל שפוי לא יסכים לחתום על כזה חוזה, והוא גם לא ייתן שיבזו את המשפחה שלו אחרי מותו".
מטרה נוספת שהציבה לעצמה שוהם היא ביטול האפליה בין אלמנות חיל האוויר לאלמנות "הירוקים". שוהם מזכירה כי כבר בשנות ה-60, כשהנשיא לשעבר עזר ויצמן ז"ל היה מפקד חיל האוויר, כל טייס שהגיע ליום מילואים חתם על טופס בו צוין כי במידה שקורה לו משהו במהלך הטיסה המבצעית, תעניק המדינה לשאריו פיצוי ביטוח חיים בגובה 300 אלף שקל. בחילות הירוקים, חשוב לציין, אף חייל לא חתם אז על טופס כזה ואף אלמנה לפיכך לא זכתה להטבה.
"בשנת 1999 הוחלט שכל אלמנת צה"ל שבעלה נופל בקרב מקבלת 300 אלף שקלים, אבל אנחנו לא קיבלנו את הסכום הזה, כי דובר רק על מקרים מאותה שנה והלאה. אלמנות טייסים, לעומת זאת, כן קיבלו בזמנו את הסכום הזה. עכשיו אנחנו רוצות שיחזירו לנו, שייתנו לנו גם את הביטוח הזה. מה זו האפליה הזו? הדם של רענן פחות כחול?"
במציאות הכלכלית היום, אפשר לדעתך להחזיר 300 אלף שקל לכל אלמנה שבעלה מת במהלך שירותו, עד 1999?
"יש הרבה מאוד כסף במדינה. בכנסת יושבים אנשים טובים, אבל אני לא בטוחה שכשהם דואגים להעלות לעצמם את השכר, הם חושבים על העיוות הזה. מבחינתי, מדינת ישראל בהחלט יכולה להתמודד עם זה. בזמנו דובר, אבל לא סוכם, שהמדינה תעניק לאלמנות סכום בסדר גודל של 80 אלף שקל, כדי לתקן את העיוות הזה. המדינה מבינה שהייתה פה אפליה, אבל 80 אלף שקל הם לדעתי לעג לרש.
"אם המדינה לא מסוגלת לשלם ולתמוך בצורה מכובדת באלמנות צה"ל, שיחזירו את הבעלים שלנו. אם יש להם בעיה תקציבית, נפתור להם אותה - שיחזירו אותם. הם לא יכולים להחזיר? אז הם צריכים לעמוד מאחורי ההבטחה הזו".
הגבלת גיל ליתומים
גם יתומי צה"ל, המרכיב השני של הארגון, מעסיקים את שוהם לא מעט. כיום מוגדרים הילדים השכולים כיתומי צה"ל רק עד גיל 30 - רף מוקדם מדי לטענתה של שוהם. "כולם יודעים", היא אומרת, "וגם מחקרים פסיכולוגיים מוכיחים זאת, שגיל ההתבגרות נמשך לעתים אפילו עד גיל 30. לפעמים יורד לילד האסימון והוא מבין שהוא צריך ללכת ללמוד, מאוחר מדי".בתחום הלימודים האקדמיים, מקבלים היתומים כיום מימון של לימודי תואר ראשון במוסדות להשכלה גבוהה, ובנוסף - קצבת מחיה למשך כל תקופת הלימודים. זאת, בתנאי שיש להם מערכת שעות מלאה. מבחינת שוהם, אם ממילא המדינה מקצה כסף לכך שיתומי צה"ל ירכשו השכלה אקדמית, מדוע לא לתת להם ללמוד גם בגיל מאוחר יותר? כלומר, למה לא להציב את מגבלת הגיל על 40 שנה?
"איך מצפים מאלמנת צה"ל לממן את הלימודים של הבן שלה ב-7,000 שקל תגמול בחודש?" היא תוהה, "איך מצפים שהיא תממן לו חתונה? הרי אם אבא שלו היה חי, הוא היה עוזר לו. זה העיוות של הגיל שתוחם אותם. אנחנו רוצות שהילדים שלנו ילמדו, אבל למה להפריע עם הגיל? מה אכפת למשרד הביטחון שהעזרה שלו ליתום תבוא בגיל 32?"
עשר השנים הללו באמת משנות משהו? למה דווקא בגיל 40?
"בגלל הבגרות. היום הילדים שלנו מתחתנים בגיל הרבה יותר מאוחר. כשאני התחתנתי, הייתי בת 22, אבל היום יש הרבה ילדים שבגיל 30 עדיין מבלים בפאבים או מטיילים בדרום אמריקה, ואחר-כך חוזרים לארץ, עובדים, וחוזרים לאותה מדינה שהם אהבו נורא ומבלים בה עוד חצי שנה על החוף. רק אחר-כך, בגיל 30 וקצת, הם חוזרים הביתה ללמוד".
לא עדיף לבחון כל מקרה לגופו?
"היום בוחנים כל מקרה לגופו בנושא של יתום חסר ישע, וזו זוועה. ביורוקרטיה ארוכה. בנושא הלימודים אי-אפשר לבחון כל מקרה לגופו, ולהערכתי המדינה לא תפסיד כסף אם היא תעלה את רף הגיל. יש הרבה אנשים שלא מצליחים לממן את עצמם והאמהות עוזרות להם, ונכנסות לחובות בגללם. אם בגיל 30 הילד לא למד, אז זה אומר שאחר-כך אמא שלו צריכה לדאוג לו בכוחות עצמה? ואיך בדיוק היא תדאג לו עם 7,000 שקלים בחודש?"
רוצות לחיות בכבוד
לאט-לאט מגשימה שוהם את החזון שלה להפוך את הארגון לבית חם ותומך בעבור האלמנות והיתומים. היא מספרת שיותר ויותר אלמנות מתקשרות ומבקרות במשרדי הארגון, ויעידו על כך קופסאות הממתקים החצי ריקות המונחות ברחבי המשרד. היוזמה האחרונה של שוהם וחברותיה, היא מה שמוגדר כשיפור תדמית האלמנות.
"כיום, בשנות האלפיים, להיות אלמנת צה"ל זה כבר לא הרואיזם, היום חושבים שאלמנות צה"ל עושקות את הקופה הציבורית, ואנחנו לא. אנחנו רוצות לחיות בכבוד. במשך שנים, התגמולים של אלמנות צה"ל מוצמדים לדרגה 91. מהרגע שרענן נהרג, אני מוצמדת לדרגה 19. כל בן אדם, בכל חברה מערבית, תמיד עולה בסולם הדרגות. אנחנו לא, וזה אומר שהתגמולים שלי יהיו תמיד מתחת לשכר הממוצע במשק".
כל ההתעסקות בכסף לא פוגעת במידה מסוימת בערך השכול?
"אלמנות צה"ל הן חלק מחתך החברה הישראלית ומדינת ישראל צריכה לתת להם תגמולים, כדי שיחיו בצורה מכובדת. אם אלמנה בוחרת לצאת לעבוד ולהרוויח, זה עניינה שלה. אבל אנחנו, כאלמנות, צריכות לקבל תגמול בגלל אובדן המפרנס. זה לא קשור בכלל לכאב, אותו נישא איתנו גם אם נהיה עשירות או עניות. אלמנת צה"ל לא צריכה להיענש בגלל שהבעל שלה נפל, ולחיות מהיד לפה".
את אופטימית?
"בהחלט. אני חושבת שיש הרבה מה לשפר ויש עם מי לשפר. נצטרך לשנס מותניים ולהיאבק, לפעמים לא בדרך שאני אוהבת, אבל אני אופטימית. אם כולנו, כארגון מאוחד, נבוא ונדרוש את מה שמגיע לנו, אני בטוחה שבסופו של דבר נצליח".
