"אז אנחנו ממריאים בשעה אחת?" הוא שואל. מפקד הטייסת משיב בחיוב, ותמיר מהנהן בשביעות רצון: "בסדר גמור. אני יוצא על האווירון שלי".
עד כמה שידוע לנו, אתה טייס מסוקים, לא אווירונים.
"מה זה אווירון?" מחייך תא"ל תמיר. "זה כל מה שטס באוויר. אתם יודעים מה? אפשר לקרוא לזה גם הליקופטר".
"תנו לטוס כל החיים"
וכך, בגיל 47, אחרי שהספיק לקחת חלק בשני סיבוביה של מלחמת לבנון, לפקד על טייסת של מסוקי סייפן (שהספיקו בינתיים לפרוש בכבוד מצה"ל), לצבור כ-4,000 שעות טיסה ולקחת חלק מרכזי בגיוס מסוקי הקרב החדישים ביותר לטובת חיל האוויר הישראלי, האווירון של תא"ל תמיר צפוי לנחות בפעם האחרונה. "אני מבטיח לכם שבכל השעות הרבות שהייתי באוויר, לא היה לי רגע אחד של שיעמום. להפך", הוא מבהיר עם פתיחת הריאיון. "מצדי, תנו לי עוד- 4,000 שעות, תנו לי לטוס כל החיים".
אך גם תא"ל תמיר יודע שהסוף לטיסותיו הצבאיות מתקרב. אמנם הוא ימשיך לטוס בטייסת האם, טייסת היסעורים "מובילי הלילה", כמילואימניק, אבל ממרומי תא הטייס הוא כבר משקיף לעבר מסלול הנחיתה באזרחות. "לצערי הרב, אני חייב להיות ריאלי. עם זאת, הטיסה זו אהבה שיהיה צריך להכריח אותי להתנתק ממנה".
בעשור האחרון הפכו המסוקים, ובעיקר מסוקי הקרב, לגורם דומיננטי ולחוד החנית בכל החזיתות האפשריות. זה התבטא בשימוש המוגבר במסוקים במלחמה נגד הטרור הפלסטיני במהלך האינתיפאדה השנייה, וזה הורגש גם במספר הגיחות ללבנון במלחמה נגד החיזבאללה בקיץ הקודם. ממקום מושבו כראש הלהק, תא"ל תמיר צופה לכלי הטיס האהוב עליו עתיד מבטיח.
"המלחמה האחרונה הוכיחה שיש מקום למסוקים בשדה הקרב, לפחות באופק שאני רואה", מסביר תמיר. "המסוקים מביאים נישה מאוד מיוחדת ששום כלי אחר, לא קרקעי ולא אווירי, יכול לתרום למערכה - היכולת לשהות בגובה נמוך כמעט כמו טנק, אבל לטוס מהר כמו מטוס, ביחד עם תמונת עולם של טייסים שרואים מה שקורה מולם בזווית של 180 מעלות, בתוספת שיקול הדעת בזמן אמת של הגורם האנושי, אלה דברים שקיימים במערך המסוקים. חייבים לזכור שגם במלחמות הקלאסיות שידענו בעבר, עם דיוויזיות ששועטות במדבר, גם שם יש למסוקים מקום של כבוד".
"המונח המקצועי הנכון הוא פעילות מונעת ולא סיכולים ממוקדים", טוען תמיר. "אני מאמין שהפעילות המונעת כנגד ראשי הארגונים, היא מרכיב חשוב במענה במלחמה נגד הטרור. המסוק אינו יכול לנצח לבד, אבל הוא בהחלט מרכיב חשוב בלחימה".
גם תמיר מודע לעובדה שכל אימת שסוגיית הסיכולים הממוקדים מועלית על השולחן, מצטרפת אליה גם סוגיית הפגיעה בבלתי מעורבים. "צריך להבין שקרב מהסוג הזה נכפה עלינו", מבהיר תמיר. "מצד אחד, האויב פוגע באזרחים שלנו בשדרות וביישובים הסמוכים, ומצד שני הוא משתמש באזרחים שלו כמגן אנושי. מבחינת הדילמה המוסרית אין כאן בכלל שאלה. אסור לנו להרוג אזרחים, וצריך להימנע ככל שניתן מפגיעה בבלתי מעורבים. הדילמה היא מקצועית. מה כן עושים, ובעיקר - איך עושים על מנת לוודא שבזמן אמת, ייגרם הנזק הסביבתי המזערי ביותר ולא ייפגעו אזרחים.
"יש מקומות שבהם יש לצערנו נפגעים, אך זוהי תוצאה של סיטואציה בעייתית שבה אנחנו צריכים להחליט אם יעוף קסאם מבית חנון לכיוון שדרות, כשבאזור השיגור מסתובבים ילדים. אגב, במקרים רבים המחבלים מעודדים ילדים להסתובב, כדי שיהיה לנו יותר קשה לפגוע בהם. אז אנחנו עושים את כל המאמצים, הן במישור המודיעיני והן במישור הטקטי, למנוע פגיעה בהם. אך במקרה הצורך, אם מזוהה באופן חד-משמעי איום על מדינת ישראל, צריך להמשיך בפעילות, גם במחיר של פגיעה בבלתי מעורבים".
מה תאמר לטייס צעיר שעומד ללחוץ על הכפתור ויש סיכוי טוב שהוא יפגע גם באזרחים?
"אני סומך על האנשים שלנו שחונכו על ערכי המוסר, ובסופו של דבר השיקול האחרון הוא שלהם. בסמכותו של הטייס להסיט את הטיל הצדה כדי שלא יפגע במטרה".
אתה תבין טייס כזה שיפספס בכוונה?
"במקרה הזה, זה לא פספוס. אם טייס יסיט את צלב הכוונת כדי לא לפגוע בילדים, אני אתן לו גיבוי מלא, גם במחיר של פספוס המטרה. יכול להיות שבתחקור של אירוע כזה נבקש מהטייסים לנהל מערכת סיכונים שתשיג את האפקט. כך למשל, כשראינו לא אחת במלחמת לבנון השנייה שטייס מסיט את הצלב בשלושה מטרים כדי לא לפגוע באזרחים. במקרים כאלה בהחלט השגנו את ההרתעה המספקת. חשוב להדגיש שחיל האוויר הוריד את מספר הנפגעים הבלתי מעורבים בעשרות אחוזים בשנים האחרונות".
"ככלל, חיל האוויר תרם תרומה מאוד משמעותית ועשה דברים חסרי תקדים בעולם התעופה כולו, ובוודאי בלחימה א-סימטרית נגד מטרות דלות-חתימה וזמן חיות קצר. חיל האוויר עשה דברים שהם נגד כל תורת לחימה אפשרית, והכל למען המטרה שאליה הוא הוקפץ - בין אם זה חילוץ נפגעים, ובין אם זה איתור ויירוט משגרים. כך למשל, למעלה מ-90 אחוזים מהפצועים קשה במהלך הלחימה חולצו על-ידי מסוקי הסער, שזה נתון מדהים לכל הדעות. בכלל, מערכי הסער עשו עבודה מדהימה לכל אורך התקופה, וכמות הגיחות והתקפות שביצע מערך המסק"ר היא גדולה והתוצאות מצוינות".
מהי תגובתך לטענה כי הקונספציה שהובילה אותנו במהלך תחילת המלחמה, לפיה המערכה תוכרע מהאוויר, כשלה?
"אני לא חושב שהייתה תפיסת עולם שהמלחמה תוכרע רק מהאוויר. אף אחד לא חשב בחיל האוויר שאפשר לחסל את הקטיושות רק מלמעלה והמשימה הזו גם לא הוטלה עלינו. חיל האוויר אינו יכול לבצע כל משימה. לתפוס צינור שנורה מתוך פרדס זה לא משהו שמותאם למטוס קרב או למסוק. אני סבור שאי-אפשר היה לנצח בלי נוכחות של חיילים על הקרקע".
נדמה כי תוצאות המלחמה לא מספקות את תא"ל תמיר. כך למשל הוא מדגיש פעם אחר פעם את תהליך הפקת הלקחים מהמלחמה, ויש לא מעט כאלה, אך גם את הרושם הכללי שנוצר בציבור וגם בקרבו. "אני לא יכול לדבר על המלחמה במונחים של הצלחה, כשהתוצאה הסופית היא תוצאה לא מספיק טובה, כזאת שאין בה הכרעה".
זאת אומרת שאפשר שאירוע כזה יחזור על עצמו במלחמה הבאה?
"כן, כן, וצריך להיות מוכנים לזה. אי-אפשר לצפות שבמלחמה תהיה פעילות קרבית שבה לא יהיו נפגעים. זו ציפייה שאינה תואמת את המציאות. אנחנו עושים הרבה דברים בנושא תורת הלחימה כדי להימנע ממקרים כאלה, ואכן יש שיפור בנושא. חשוב לזכור שבסופו של דבר יש הרבה אילוצים בדרך: אילוצי תקציב וגם קושי בייצור מערכות כאלה בתעשיות הביטחוניות. בעולם הזה תמיד אחרי שנמוגן במערכת הכי מתקדמת, יהיו טילים עוד יותר מתקדמים".
אז האם מוכן מערך המסוקים של חיל האוויר לסיבוב הבא מול החיזבאללה?
לדברי תא"ל תמיר, תהליך הפקת הלקחים נמשך והדברים מיושמים בשטח, הכל כדי להגיע למלחמה הבאה, היכן שלא תהיה, ביכולת מבצעית גבוהה. "אנחנו בתוכנית האימונים שלנו לומדים מהמלחמה האחרונה וצריכים להיות מוכנים לכל הסלמה בכל זירה. זה אחד הדברים שמאפיינים את חיל האוויר, שהוא צריך לטפל במגוון רחב של מתארי לחימה".
תמיר מביא לדוגמה את נושא הקשר בין כוחות החי"ר במהלך המלחמה. "לא היינו מחוברים מספיק למג"דים בשטח וזה אחד הלקחים. מעבר לכך, הקשר הישיר לא צריך להיות רק עם המג"ד אלא גם עם מפקד הפלוגה בשטח. עד כדי כך שהמ"פ צריך לומר בקשר לטייס: 'אתה רואה את הבית הזה? אני רוצה שתפגע בו'. זה משהו שלא הופעל מספיק בלחימה, למרות שתורת הלחימה מדברת על כך שמסוקי הקרב הם כמו פלוגת טנקים שמחוברת למג"ד, שיכול להשתמש בהם באופן גמיש.
"באופן כללי, מאז המלחמה הגברנו מאוד את כמות התרגילים שחיל האוויר מבצע עם כוחות קרקע בכל הרמות - פלוגתית, גדודית, חטיבתית ואוגדתית. הקשר עם הכוחות הקרקעיים התחזק והתהדק מאוד, המיומנות של העבודה המשותפת השתפרה והתוצאות מאוד ראויות. בסוף, צריך תמיד לזכור שאגרוף המחץ מכריע, והוא כזה לצה"ל".
יכול להיות שבעתיד הרחוק כבר לא נזדקק לטייסים בשר ודם בקוק-פיט של המסוק?
"ואני שואל, האם בעתיד המאוד רחוק נשיא ארצות הברית יטוס במסוק לא מאויש, או לחלופין - מטוס יידע לבצע קרבות אוויר ללא טייס? זה יכול לקרות, אבל עוד חזון למועד. אבל אני עדיין חושב שבעתיד הנראה לעין אין עדיין תחליף לכלי טיס מאוישים. עם זאת, גם ביום שבו כטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) יוכלו לתת מענה לכל בעיה - ואני רואה את זה קורה בעתיד המאוד מאוד רחוק - עדיין נידרש להחזיק סד"כ של כלים מאוישים, כלי טיס לתצפית, לתובלה, סער וקרב. כמה ומתי זה יהיה? אתם יודעים למי ניתנה הנבואה. בכל מקרה, זה לא יקרה בקדנציה שלי".
