מתוך אליפות הארץ בדיבייטינג שנערכה בשבוע שעבר בגבעת חביבה
*צילום וידאו: ענבל גולדפרכט
*עריכת וידאו: תמי אייזנברג
"בדרך כלל דרושים יותר משלושה שבועות כדי להכין נאום מאולתר טוב", אמר הסופר מארק טוויין. אמירה זו לא תופסת במקרה של אביהו תמיר ורן אליאסף, סטודנטים במרכז הבינתחומי הרצליה ואלופי הארץ הטריים ב"דיבייטינג", שרגילים להכין נאום משכנע בתוך 15 דקות בלבד. גם נועה טמיר ולינור דויטש ממועדון הדיבייטינג באוניברסיטת ת"א לא מתרגשות לעמוד מול קהל ולהגן ברהיטות על סוגיה כבדת משקל שזה עתה נודע להן מהי.
הדיבייטורים הללו הם רק חלק ממספר הולך וגדל של סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות ברחבי הארץ שגילו את נפלאות התבונה הצפונות בספורט האינטלקטואלי הזה. דיבייטינג ובעברית - וכחנות או הדיינות, הוא ענף תחרותי בריטי שיובא לארץ על-ידי משוגעים לדבר בתחילת שנות התשעים, צמח בזכות יוזמות עצמאיות של סטודנטים וצבר תאוצה בעשר השנים האחרונות בעקבות הישגים מרשימים של ישראל בזירת הדיבייטינג הבינלאומית.
כיום פועלים בארץ, בעיקר במימון אגודות הסטודנטים, מועדוני דיבייטינג שוקקי חיים בכל האוניברסיטאות ובחלק מהמכללות. מספר החברים בכל מועדון נע בין 10 לקטנים שבהם ל-35 לגדולים ביותר, וחלק מהמוסדות האקדמיים אף מקנים קרדיט אקדמי על שותפות פעילה במועדוני הדיבייטינג. לדברי אלוף הארץ הטרי תמיר, העומד בראש מועדון הדיבייטינג במרכז הבינתחומי, כל סטודנט שלישי במרכז התייצב למיונים למועדון, שהפך שם ל"מיינסטרים מטורף".
כללי הדיבייטינג בליגה הישראלית הם הכללים הברורים והנוקשים של "שיטת הפרלמנט הבריטי": ארבע קבוצות, כל אחת מהן בת שני דוברים, מציגות את עמדות הבעד והנגד לגבי נושא מסוים הניתן להן רבע שעה לפני תחילת הדיון. שתיים מהן מייצגות את "הממשלה", שתפקידה לתמוך בהצעה מסוימת לשינוי הסטטוס-קוו, ושתיים אחרות מייצגות את "האופוזיציה", שתפקידה להתנגד לכך ולשכנע את השופטים שהצעת הממשלה גרועה.
סדר הדיון מלחיץ למדי: כל דובר מוגבל לנאום בן 7 דקות בלבד, כאשר ב-5 הדקות האמצעיות מותר לדוברים מן הצד הנגדי להפריע לו עם שאלות (בנימוס בריטי ראוי, כמובן). בנוסף לכך, נדרשות מהדיבייטורים הקשבה, יכולת אילתור ומחשבה מהירה, שכן עליהם לשנות את הנאום שהכינו תוך כדי התחרות כדי להשיב כראוי לטיעוני הצד שכנגד. השיפוט ניתן על הצלחת הקבוצה במילוי תפקידה, שנמדדת על פי איכות הטיעונים, האסטרטגיה ויכולת השכנוע.
מאחר והנושאים המוצעים לדיון הם רבים ומגוונים, המפתח לניצחון טמון בידע הכללי של הדיבייטורים יותר מאשר בטריקים הרטוריים שלמדו לבצע, כך שהסגנון לא בא על חשבון התוכן. מדובר בקשת רחבה של נושאים פוליטיים, חברתיים ומוסריים הדורשים הבנה, החל מסוגיות כמו מיסוד הזנות, הפלות, המתות חסד, לגאליזציה של סמים, וכלה בסוגיות כמו האם כדאי לקיים יחסי מין בדייט ראשון.
מפגש סטנדרטי של מועדון דיבייט הוא אכן אימון לכל דבר, ומטרתו להכין את הקבוצה לניצחון. החלק הראשון של כל מפגש כולל לימוד חומר תיאורטי בתחומי ידע שונים, והחלק השני מוקדש לתרגול מעשי. מאמן הקבוצה של אוניברסיטת ת"א ומרצה לרטוריקה במכללת נתניה, גיא יריב, רואה בכך תרגול לשרירי השכל במקום לשרירי הרגליים: "הצורך הזה להיות מסוגל להכניס את כל האינטליגנציה שלך לתוך שבע דקות זה דבר מאוד מלחיץ ומי שמסוגל להתמודד עם זה מגלה לא רק שהוא מקבל תגמול רגשי מאוד גדול אלא גם משיג מכך, חוץ מזה שזה כיף, כישורים שאין שום דרך אחרת להשיג אותם באקדמיה הישראלית".
האם זוהי נקמת ה"חנונים"? להיפך. הדיבייטינג משתלם, ולא רק כי הוא מאפשר למשתתפים לנסוע לתחרויות בחו"ל בחינם. הדיבייטינג מקנה לסטודנטים ששואפים להשתלב בתפקידי מפתח בזירה הציבורית, מיומנויות בנשיאת נאום ובהעברת טיעונים, קצת לפני "הדבר האמיתי". 60 אחוז מחברי הפרלמנט הבריטי הם בוגרים של מועדוני דיבייט, וגם אצלנו יש כמה דיבייטורים שהגיעו לפסגה: ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, המסביר המשכנע ביותר של ישראל, ודני גילרמן, שגריר ישראל באו"ם, היו בעברם חברי מועדוני דיבייט באוניברסיטאות בחו"ל.
תרומה נוספת של הדיבייטינג באה לידי ביטוי ברמה הפוליטית הבינלאומית: הדיבייטורים הצעירים מסייעים להסברה הישראלית. במדינה הזוכה לביקורת יומיומית מצד אמצעי תקשורת ואנשי אקדמיה, נתפסת ההסברה ככלי קריטי להצגת המדיניות באור חיובי. תחרויות הדיבייטינג בחו"ל מאפשרות לווכחנים הצעירים להדיין, להסביר ולשכנע את אלה שעתידים תוך מספר שנים להפוך למובילי דעת הקהל העולמית.
היעד הבא של ליגת הדיבייטינג הישראלית הוא לזכות באליפות אירופה שתתקיים באיסטנבול באוגוסט הקרוב, אליה ישלח כל מועדון בארץ את נציגיו הנבחרים. במקביל לכך, פועלים חברי המועדון של המרכז הבינתחומי לגייס כספים במטרה לארח את אליפות אירופה הבאה בארץ, פרויקט שאפתני וחסר תקדים בהיקפו הכולל כ-500 סטודנטים מ-200 קבוצות אירופאיות. "זה משהו שהתחלנו כבר לפני שנה לחלום עליו... ואנחנו כבר חצי הדרך שם", אומר תמיר מהבינתחומי, שרואה בפרויקט שליחות של הסברה אלטרנטיבית. המטרה היא לשווק את הרעיון בפני תורמים פוטנציאליים, להציע הצעה שתגבר על מדינות אחרות ששואפות לארח את התחרות, ולקבע את מעמדה של ישראל על מפת הדיבייטינג העולמית. אם לשפוט על פי ההתקדמות עד כה, זה בהחלט נראה אפשרי.
