"מצטער, אני לא בית ספר" אמר לי העורך של התוכנית (טלוויזיה, ערוץ 2) שתי דקות לאחר שראיון העבודה החל. הוא התרומם כדי ללחוץ לי את היד, דרך מעודנת לומר 'לכי תנסי את מזלך במקום אחר', הבנתי שההזדמנות הזאת שקיבלתי עומדת להתמסמס. זה היה ראיון העבודה הראשון שלי בתחום. הייתי בתחילת השנה השנייה של לימודי העיתונאות והייתי מוכנה לעשות הכול כדי להתקבל.
הוא החזיר לי את דף קורות החיים (הריק מניסיון) שלי וביקש להיפרד כידידים, אז שלפתי את ההצעה, שאף עורך לא יסרב לה: הצעתי לעבוד חינם, בלי משכורת, בלי כל התחייבויות, בהתנדבות מלאה. לימים הסתבר כי זהו בדיוק חלומו הרטוב של כל עורך, לקבל עובד רעב, מלא מוטיבציה, שיעשה כל מה שיגידו לו ובכל מחיר. לאחר חודש של עבודה חינם בו התרשם מיכולותיי הסכים לקבל אותי כעובדת מן המניין. גם אז, אחרי שחתמתי על חוזה, אי אפשר היה לומר שהועסקתי בתנאים הוגנים.
"התופעה הזאת של אנשים, שמציעים את מרכולתם חינם אין כסף, מסכימים לעבוד ללא תנאים סוציאליים, ללא הערכה ובעיקר ללא וודאות לגבי עתידם רק על מנת להיכנס לתחום, איננה חדשה", מסביר יובל (שם בדוי כמו כל המרואיינים בכתבה, שביקשו לא להיחשף) עורך תוכניות ברדיו 103 FM. "סטודנט, שזה עתה סיים את לימודיו, ואין לו שום ניסיון בעבודה אמיתית, צריך קודם כל לצבור הרבה ניסיון, "שעות שטח", ואז לפרוץ. לרוב ההתחלה מאוד קשה, התחום הזה רווי באנשים שרוצים לכבוש את העולם וזה יוצר תחרות גדולה מאוד".
אז איפה הכי כדאי להתחיל? מהם התפקידים המוצעים בכל תחום? איפה משלמים הכי הרבה ולאן אפשר להתקדם משם?
העיתונות הכתובה
אחד הצעדים הראשונים שפרח התקשורת יכול לעשות הוא עבודה במקומונים, שוק הנשלט על ידי רשת ידיעות תקשורת, שוקן ומעריב. מירב (25) הגיעה לעבוד באחד המקומונים הגדולים של ת"א עם ניסיון של כתיבה בעיתון של האוניברסיטה. "מיד כשהתחלנו לדבר העורך אמר לי שאני אקח בחשבון שמדובר בתפקיד קשה בלי הרבה כסף. הייתי מלאת מוטיבציה ורציתי להתחיל לעבוד ומיד הסכמתי. רק אחר כך התברר כמה התנאים מגוחכים. חודשיים ראשונים עבדתי כפרי-לנסר והרווחתי 2,500 שקלים לחודש על עבודה של חמישה ימים מהבוקר עד הערב. אחר כך החתימו אותי על חוזה והסכום עלה ל-4,000 בקושי." מבדיקה עולה כי המשכורות, שמקבלים הכתבים, זהות פחות או יותר בכל המקומונים. כולם מתחילים להעסיק את הכתב הצעיר כ"פרי-לאנס", כלומר השכר נקבע על פי גודל הכתבה שהוא כותב לעיתון. לרוב מדובר בסכום הנע בסביבות ה-70 שקלים לידיעה ועד 600 שקלים לכתבה של 1,500 מילה.
אחרי מספר חודשים, כשהכתב מזרים כמות גדולה יחסית של ידיעות, וכבר לא משתלם להעסיקו לפי ידיעה, עוברים לחוזה אישי, שיכול לנוע בין 4,500 ל-7,000 (ברוטו) לכתב שכבר ותיק במערכת. מבחינת אופי העבודה הדבר תלוי בכמות הכתבים שהמקומון מעסיק. המקומונים הגדולים מחזיקים בין 3-5 כתבי חדשות ו - 2-3 כתבי מגזין. במקומונים הקטנים מדובר על כתב אחד שכותב את כל עמודי החדשות ואולי, במקרה הטוב, עוד כתב שכותב את כתבות המגזין. מדובר על עבודה לא פשוטה. במשך היום נמצאים במערכת עוברים על הפקסים, המכתבים, המיילים ומחפשים רעיונות ואייטמים. כשצריך יוצאים לשטח להביא ראיונות, תגובות ופרטים ולאחר מכן מתיישבים לכתוב לפי כמות המילים שמכתיב עורך העיתון.
מירית (27) התחילה את דרכה בתקשורת בתור כתבת במקומון קטן. "העניין הוא שכל נושא השכר מאוד מטושטש. אתה לא ממש שואל, כי אתה חדש ורוצה רק לקבל הזדמנות, ומצד שני הם, הבוסים, לא ממש אומרים. הייתי כתבת חדשה, רק סיימתי לימודים והסכמתי לקבל כל דבר בתחום והעורכים שלי ידעו את זה. במהלך השנה הראשונה לעבודה לא היה בינינו מו"מ על תנאים, לא העזתי להגיד לא לאייטם או לסיקור אירוע כלשהוא.
עבדתי כל השבוע, יוצאת להביא ידיעות מקומיות, לראיין אנשים, מעמידה כתבות שהחזיקו את כל העיתון, לא רק מדור אחד, אבל מבחינת השכר הרווחתי סכום שאי אפשר היה להתפרנס ממנו. כשרציתי לכתוב עבור גופי תקשורת אחרים כדי להגדיל את ההכנסה אמרו לי כי החוזה שחתמתי עליו אוסר עלי לעבוד אצל המתחרים."
עם זאת, למרות התנאים הקשים, כל הכתבים שהתחילו בעבודה במקומון הודו כי מדובר על בית הספר הטוב ביותר. בגלל אופי העבודה מתנסים בכתיבת ידיעות וכתבות רבות, יוצאים לשטח, מפתחים רשת של קשרים דבר העוזר אחר כך בהמשך הדרך. "מקומון זה מקום טוב להתחיל, אבל צריך להיזהר שלא "להיקבר" בו - לעבוד בו שנתיים ואז לעבור לעבוד בכלי תקשורת ברמה הארצית" אומרת מירב בהסתכלות של 5 שנים אחורה.
מערכת עיתון. מתוגמלים לפי כתבה בהתחלה.
הרדיו האזורי
גם בפלטפורמת הרדיו קשה מאוד להתפרנס מהמשכורת הניתנת בתפקידים הזוטרים. בתוכניות הרדיו היומיות של 102 FM ו-103 FM מדובר על צוות הכולל את המגיש, העורך והמפיק. בתוכניות גדולות יותר מעסיקים גם עוזרי הפקה שאחראים על עבודת התחקיר.המשכורות ברדיו יכולות לנוע בין 40 -50 שקלים לשעת שידור של עוזר הפקה/תחקירן אל מול 140-120 שקלים לשעת שידור של עורך. בנקודה זו חייבים להבהיר כי השכר אומנם נקבע לפי שעות השידור של התוכנית, אך על מנת להרים תוכנית בוקר או ערב של שעתיים, הצוות יכול לעבוד כ-10 שעות ואף יותר. מבחינת אפשרויות הקידום, ברדיו מספרים כי רוב העובדים מתחילים לעבוד כסטאג'רים במשך מספר חודשים ומי שמוכיח יכולות גבוהות עובר מיד להפקה ועריכה. עם זאת, המעלה הכי גדולה ברדיו היא שניתנת הזדמנות להתנסות בשידור, או בעגה המקצועית פותחים לך מיקרופון.
יובל, שדרן של תוכניות מוזיקה ברדיו 102 FM , הגיע לתחנה לאחר שבלט לטובה בתקופת היותו חניך בקורס השדרנים. "התקשרו אלי מהתחנה ואמרו לי שהם מבחינים בפוטנציאל אצלי ועם מעט עבודה אני יכול להיות שדרן טוב. הגשתי פיילוט ראשון של תוכנית, קיבלתי משוב. הוכנסתי לתהליך של עבודה ארוכה של חצי שנה במהלכה עבדתי באולפן וקיבלתי משובים מהשדרנים והעורכים הבכירים. תהליך ההכשרה הזה אומנם לא היה עבודה שקיבלתי עליה שכר, אך לאחר תהליך הלמידה הזה פתחתי מיקרופון והתחלתי לשדר".
על תהליך זה מספרים הרבה שדרנים ברדיו ומודים כי יש משהו בפלטפורמה הזו שמאפשר לך להיבנות לאט, נכון, לעומק. מאידך ישנו צד פחות חיובי עליו מעידים אנשי הרדיו והוא חוסר הפרגון, שלא נאמר הזלזול, לו הם זוכים מאנשי הטלוויזיה. למרות העובדה כי תוכניות טלוויזיה רבות נעזרות באייטמים שמגיעים מתוכניות הרדיו השונות יש מעין הרגשת עליונות מצד אנשי הטלוויזיה, שרואים בעבודת הרדיו, בשל הפער בתקציבים וכמובן הרייטינג, נחותה יותר.
תחנת רדיו. בטלוויזיה לא נותנים כבוד.
אינטרנט
עיתונים רבים, בעיקר מתחום העיתונות הכתובה, מסמנים היום את פלטפורמת האינטרנט כמי שעתידה להוות את החלק העיקרי והחזק ביותר בתחום התקשורת. "העיתון הוא מוצר שנמצא בתהליך היחלשות, כוח האדם הממשיך לעבוד בו הופך מיום ליום להיות פחות ופחות איכותי, בעיקר בגלל השחיקה הגדולה במשכורות" מספרת אחת מהפרשניות הבכירות בעיתון גלובס. במשמרת שאורכה שמונה שעות עבודה נמצאים במערכת אליה מזרימים הכתבים את הידיעות, ראש הדסק, שני עורכי משנה, מפיקה, רכז כתבים, מבזקן, קשב וקלדנית. אנשים בתחום מספרים כי תפקיד המבזקן הוא נקודת פתיחה מצוינת להתחיל בה. במשך שעות הלילה נמצא המבזקן לבד במערכת. תפקידו הוא לשבת מול הטלוויזיה, הרדיו ואתרי סוכנויות הידיעות העולמיים ולאתר חומרים שאין למערכת. מעבר לעובדה שעליו להיות קשוב ולהריח סיפורים מעניינים הוא חייב גם להיות בעל כישורי כתיבה, עריכה ותרגום. מבזקן שמוכיח את עצמו יכול להתקדם עם הזמן ולהיות עורך משנה ואחר כך גם להיות עורך הדסק.
מבחינת האווירה, כל עובד שמגיע צריך להבין נפשית שהעבודה החדשותית באינטרנט היא עסק לא פשוט. "בגלל אופיו של האינטרנט, הידיעה צריכה לעלות באתר און-ליין, כלומר בדיוק ברגע שהאירוע מתרחש. בזמן שיש פיגוע, תאונה, או אירוע גדול אחר אנחנו מגיעים למצב שאי אפשר לנשום, הכול חייב להיות מיידי. זה מאוד קשה ושוחק לעבוד בלחץ כזה ולא כולם עומדים בזה", מספרת דקלה, מפיקה לשעבר באחד מאתרי החדשות. נקודה חלשה נוספת היא שבגלל שמדובר על מערכת גדולה, שבמקרים רבים אנשי ההפקה והתוכן לא מכירים אישית את הכתבים שמזרימים להם את הידיעות, אין תחושה של הווי כמו שישנה במערכת של עיתונות הכתובה.
מבחינת משכורות, מפיק בחדשות ירוויח: 4,500-5,000 שקלים לחודש, קלדנית: 4,500 שקלים, כתב: 6000-8,000 (הבכירים יכולים להגיע לסכום כפול מזה), עורך משנה: 5,500 -8,000. מדובר על עבודה במשמרות של 8 שעות, לפחות 5 משמרות בשבוע. מבחינת המשכורות של כתבים, כאן אין בכלל מקום להשוות בין האינטרנט לכתובה. כתב פלילים בעל ותק של כעשר שנות עבודה בעיתונות הכתובה מספר כי משכורתו זהה למשכורת של כתב צעיר באינטרנט.
טלוויזיה
בתחום הטלוויזיה יש אפשרות להשתלב במשרות הפקה, בהם העיסוק הוא הצד הטכני והפרוצדורלי של מאחורי הקלעים, או להשתלב במשרות התוכן (תחקירנות, ריכוז מערכת, עריכת משנה ועריכה) באחד משני הערוצים המסחריים. כמו כן ניתן להתחיל לצבור ניסיון בעבודה בתוכניות החדשות של הטלוויזיה בכבלים (החדשות המקומיות). דינה, תחקירנית בתוכנית בוקר, מספרת כי הכניסה שלה לתחום הייתה טראומטית במיוחד. "אני דווקא הגעתי לטלוויזיה עם ניסיון. הגעתי עם רקורד של שנה בתור כתבת במקומון של העיר שלי, אבל מהר מאוד הבנתי שבטלוויזיה הרקורד הזה לא משחק תפקיד. האמת, לא ידעתי למה אני נכנסת, לא מבחינת השכר ולא מבחינת העבודה השוחקת.
משמרת של תחקירן בתוכנית ממוצעת מתחילה ב- 8:00 בבוקר ומסתיימת כשהכול סגור - בדרך כלל זה לקראת 12 בלילה. הייתי מגיעה לעבודה ורואה סביבי שלוש משמרות של הפקה מתחלפות. התחקירנים פשוט היו עובדים, לא היו אצלנו משמרות. כך זה קורה כל יום, 5 פעמים בשבוע. "בדיקה בתוכניות הזוטרות שלא נמצאות במשבצת ה"פריים-טיים" של הערוצים המסחריים, העלתה כי השכר לתחקירן עומד על כ-100 דולר (ברוטו) לתוכנית. כמו ברדיו העבודה לקראת התוכנית בדר"כ לוקחת יום שלם. כמו כן, אין מדובר על תוכניות שעולות באופן יומי, אלא לרוב פעמיים בשבוע ולכן גם אי אפשר להתפרנס מהשכר הזה.
תנאי השכר איננו הדבר היחידי שפועל נגד פרח התקשורת. שלומית (24), תחקירנית בחדשות המקומיות, מעלה את נושא היחס שמקבלים התחקירנים מצד אנשי ההפקה, שמנהלים את הצד הטכני של התוכנית: "הניצול האמיתי בעבודה הזאת הוא לא הניצול הכלכלי, אלא ניצול הרעיונות. לתחקירנים בטלוויזיה, שלא כמו לכתבים או לאנשי הפקה, אין התמחות ספציפית, הם נתפסים כסוג של 'שטאנץ', משהו שכל אחד יכול לעשות ולכן נותנים לך תמיד הרגשה שאתה צריך להגיד תודה כי יש עוד 100 אנשים שיכולים להחליף אותך.
תחקירן טוב משקיע שעות כדי למצוא מרואיין ראוי שיסכים להגיע להתראיין בתוכנית, משקיע אנרגיה בלתחקר ולהוציא ממנו את הסיפור האמיתי, מכין אותו לשידור טלוויזיוני כדי שלא יאריך בדברים ויתמקד בצדדים השוליים ומכין רקע שיהיה מוכן להנחתה של המגיש. בסוף, אחרי כל ההשקעה הוא לא מקבל שום קרדיט.
טלי רוזן, עורכת בכירה, שעבדה בתוכניות שהופקו גם בערוץ 10 וגם בערוץ 2 מסבירה שאכן כך הדבר. "יש שוק עבדים בתחום הזה, בלי כל ספק. עשרות אנשים שולחים קורות חיים ומציעים אפילו לעבוד כסטג'רים רק כדי לקבל הזדמנות, הבעיה היא שרובם מתחילים ולאחר זמן קצר מבינים למה נכנסו ולא שורדים. ההתחלה בתחום הזה קשה מאוד, תובענית ובלתי מוערכת לחלוטין, למרות שכל עורך ממוצע יודע שבלי תחקירן טוב אין לו תוכנית".
כדי להסביר את השכר הנמוך צריך להבין איך בפועל הדברים מתבצעים. השכר של כל עובדי התוכנית נקבע על ידי המפיק. הוא זה שמחלק את עוגת התקציב שניתנה לו כדי להרים את הפרויקט. החלוקה מתחילה בלתקצב את הברזלים, אחר כך את ה'טלנט', השלישי הוא הבמאי, אחריו את העורך, אנשי ההפקה ורק בסוף את התחקירנים.
קפיצת המדרגה בתחום התוכן מתרחשת בתוכניות הפריים-טיים, הן תוכניות האירוח והן תוכניות התחקיר למיניהן. בשל העובדה שמדובר על מערכת גדולה, בדר"כ כזו המונה כ-3 תחקירנים, כולם בעלי ניסיון עשיר בתחום, גם השכר וגם היחס משתנים. תחקירן בתוכנית פריים-טיים בשני הערוצים המסחריים מקבל עבור תוכנית בין 300 ל-350 דולר כאשר העבודה היא במשרה מלאה, כלומר כל השבוע עבודת מערכת, סופי שבוע סריקת עיתונים, ובין לבין ישנה חובת זמינות מלאה במידה ויש צורך לעבוד מחוץ לשעות העבודה (ולא אין דבר כזה תוספת על "שעות נוספות").
"הבעיה עם תוכניות הפריים-טיים היא הזמניות שלהן" מספרת תחקירנית באחת התוכניות המובילות את טבלת הרייטינג של ערוץ 2. "מדובר על תוכניות עונתיות שרצות כ-5 חודשים ואז יוצאים לפגרה וצריך לחפש עבודה אחרת. בנוסף צריך לזכור שמשלמים לך לפי תוכנית ולכן אם אתה חולה, או שיש חודש שבגלל החגים אין תוכנית אף אחד לא משלם לך, אתה נמצא במעין אי יציבות תמידית, בפחד שמחר כבר לא תהיה לך פרנסה."
חדר עריכה. עבודה מסביב לשעון.
