תפקיד: מפקד נציגות אבו-דיס במינהלת התיאום והקישור עוטף ירושלים, במינהל האזרחי איו"ש.
גיל: 27.
מגורים: פרדס חנה.
מצב משפחתי: רווק.
על התפקיד: "אנו מטפלים באוכלוסייה הפלסטינית בכפרים שנמצאים בעוטף ירושלים. אנחנו עוקבים אחרי אורח חייהם ומנסים לוודא שהאוכלוסייה שאינה קשורה לפח"ע ולטרור תוכל לקיים את חייה בצורה מיטבית. אנחנו דואגים שיהיו להם את כל המרכיבים שאדם נורמלי זקוק להם כדי לחיות: ממים וחשמל, דרך פינוי אשפה ועד היתרי כניסה לישראל לקבלת טיפול רפואי".
קשר עם האוכלוסייה: "הקשר הוא יום-יומי. התושבים מגיעים לעמדת קבלת הקהל, וגם אני נמצא שם עם החיילים. אני שואל אותם אם הם קיבלו את הטיפול שמגיע להם, וכולם יודעים שבמקרה חירום רפואי הם יכולים גם להשיג אותי בסלולרי".
קשיים בתפקיד: "זה תפקיד מאוד מורכב. מדי פעם ישנן בקשות שלא עולות בקנה אחד עם ההנחיות שלנו. אדם שבא ואומר לי, 'אני כבר מעל גיל 50, אין לי צורך לבוא ולעשות בעיות' ומבקש שאתן לו להיכנס לישראל, אני חייב להסביר לו בצורה הכי מנומסת שהוא לא יכול להיכנס בלי סיבה מוצדקת. אבל אם אני מגיע למחסום ומזהה מקרה הומניטרי אמיתי, אני חייב לקבל החלטה באותו הרגע. אני לא אעכב אותה".
אירוע משמעותי בשירות: "כשהייתי סג"ם צעיר הוצבתי במחסום, וראיתי אישה עם תינוקת שממתינה במחסום תחת גשם זלעפות. המחסום היה סגור, ושאלתי אותה בת כמה התינוקת. היא ענתה לי, 'שעתיים'. ניגשתי למפקד המחסום ואמרתי לו שחייבים להעביר אותה, והוא הסכים".
מפחיד אותי: "שלא אצליח להיות שם בזמן אמת ולתת את המענה הנכון".
אם לא הייתי בצבא: "הייתי עובד בשירותה של מדינת ישראל, בתפקיד שיכול להסביר את הייחודיות שלה. הייתי רוצה לייצג אותנו בצורה הטובה ביותר, לא משנה איפה".
