תפקיד: ספורטאי מצטיין, אלוף ישראל בג'ודו, משרת כעוזר הרס"ר בבה"ד 8.
גיל: 20.
מגורים: מושב משמרת.
מצב משפחתי: רווק (+ חברה: טל, צוערת בבה"ד 1).
אוהב בצבא: "את הבה"ד, גם את הבסיס עצמו וגם את האנשים שכאן".
לא אוהב: "לפעמים קשה להגיע ישר מאימון לצבא בלי לנוח".
מפקד שהשפיע עליי: "המב"ס, סגנית המב"ס והרס"ר, שמתייחסים לכל הבקשות שלי ומאמינים בי. הם לא רק מפקדים, הם קודם כל בני-אדם".
תחביב: "ללמוד. אני אוהב לקרוא ספרים מקצועיים וללמוד מהם".
אוכל: "השילוב הנצחי - 'סניקרס' ודיאט ספרייט".
אמונות טפלות: "לפני כל קרב אני מכסה את עצמי עם הטרנינג של הנבחרת, את דגל ישראל שרקום עליו אני שם על הפנים, ואומר 'שמע ישראל'".
חוויה מהשירות: "שיא אישי של להחתים 'מיוחדת' יום לפני טיסה, בשלוש שעות".
דבר ראשון על הבוקר: "יורד בסולם. מעל החדר שלי יש קומת גלריה, ושם אני ישן. והדבר הראשון שאני עושה אחרי שאני יורד בסולם, זה מקלל את הרגע שבו החלטתי על סולם ולא על מדרגות".
רגע משמעותי בקריירה: "רגע שיא: כשניצחתי את סגן אלוף אירופה. זו ההרגשה הכי מדהימה - אחרי ניצחון בקרב חשוב. רגע שפל: כשפרקתי כתף שבועיים לפני אליפות אירופה ואליפות העולם, וחיכו לי ארבעה חודשי שיקום".
על מעמד "ספורטאי מצטיין": חשוב לי לייצג את המדינה באיזושהי דרך. אם לא הייתי חושב שאני מסוגל להביא מדליה אולימפית, לא הייתי לוקח את המעמד, והייתי הולך לקרבי".
חלום: "מדליה אולימפית".
אחרי השחרור: "ממשיך בג'ודו עד האולימפיאדה בלונדון ב-2102, העיר בה נולדתי, ואני מקווה לסגור שם מעגל עם מדליה. אחרי זה אני הולך ללמוד פסיכולוגיה".