האיזור האישי שלי
כאן נרכז עבורך באופן אוטומטי את כל תחומי הלימוד שהתעניינת בהם בעת ביקורך באתר
הבחירות שלי
להכוונה מקצועית חינם השאר פרטים ונציגנו יחזרו אליך

יש לי חדר משלי

קרה לכם כבר שנכנסתם לחדר מגורים במפקדה נידחת ותהיתם מדוע החדר שלכם לא נראה ככה? סיפוריהן של חמש פינות צה"ליות מושקעות

גילי ברטורא | 24-05-2007 12:31:00

גם הוותיקים מגיעים לפה

המיקום: מפקדת מוד"ש בסאסא.

השותפים: סמל עמרי צור, סמל אורי גור, סמל איתי גרוס, סמל אמיר גלבוע.

התפקיד: לוחמים במודיעין השדה.

נכנסים לחדר: מעוצב כפאב ועל כן מכונה גם "פאב 4", שם שהודבק לו על-ידי בנות הבסיס הנוהגות לשהות בו תכופות. על הקירות תחתיות של כוסות בירה, צעיפים של קבוצות כדורגל. ספה אדומה בין המיטות ועליה צעיף של לב השרון. בחדר ארונות שונים, על אחד מהם ציור של מסטיק 'עלמה' שצויר על-ידי אחת המש"קיות בבסיס, ומתקן לנעליים, ועליו עשרות זוגות נעליים, חלקן זהות (נקנו לפני השירות הצבאי, מסגירות את סוד היכרותם רבת השנים של חברי החדר).

כשהגענו: "היו בו מיטות, ארוניות צבאיות ומתקן לנעליים, הקירות היו ריקים".

שעות פעילות: "נמצאים בחדר בין הפעולות. יוצאים אחת-עשרה-שלוש.

יתרון: "ידידותי לאירוח. מקנה אווירה ביתית".

חיסרון: "קטן וללא מיזוג".

לו הקירות יכלו לדבר: "היינו נכנסים לכלא".

בלתי נשכח: "בימות החורף הלילות בסאסא ממש קפואים. אם אנחנו צריכים להשתין באמצע הלילה, בחיים לא נצא מהחדר לשירותים, אז אנחנו משתינים לתוך בקבוקים. באחד מאותם לילות אחד מחברי החדר (מעדיפים שלא לנקוט בשמו), היה מעט צמא. אז הוא ניגש לבקבוק עם עטיפה של nestea, ולגם. מהר מאוד הוא גילה שזה לא ממש nestea ".

גאוות יחידה: "גם הפז"מניקים הכי ותיקים מגיעים לפה".

בראש ובראשונה ידיים: "הארונות המורכבים ממדפי עץ ולבנים - אנחנו בנינו את כולם".

השראה: "מוזיקה וספורט".

אי-אפשר בלי: "הספה האדומה. מצאנו אותה בצפרדע ביישוב מתת לפני שלושה חודשים והחלטנו שהיא תתאים פה".

מרגישים בבית כי: "הבאנו מוזיקה וספרים מהבית. השיפצורים של הווילונות מאוד ביתיים".

כל המוסיף גורע: "הבקבוק עם הקש הארוך. (מבצבץ ממעלה אחת המיטות). הרעיון היה שלא צריך לקום אם רוצים לשתות, אפשר פשוט למלא אותו מדי פעם. אבל האמת היא שלאף אחד אף פעם אין כוח למלא אותו, ככה שבסופו של דבר, הוא די מיותר".

ניקח למזכרת: "את השיחות עד השעות הקטנות של הלילה".

איתי, עומרי, אמי ואודי. "לו הקירות יכלו לדבר היינו נכנסים לכלא". (ניר אריאלי)
איתי, עומרי, אמי ואודי. "לו הקירות יכלו לדבר היינו נכנסים לכלא". (ניר אריאלי)

העקבות של השחרור
המיקום: חטמ"ר עציון.

השותפים: סמל הדר טל-יוסף, סמל מעין אוחנה, טוראי הילה יעקובי, טוראי יעל זביב.

התפקיד: סמב"ציות.

נכנסים לחדר: צבעוניות. על הקיר מצוירים עקבות. וילון מכסה את החלון המוביל למרפסת שמצדה האחד מיטה זוגית ומצדה השני שתי מיטות קומותיים. מראה ושידות רבות פזורות ברחבי החדר.
כשהגענו: "המיטות והארונות היו בסדר שונה, במרפסת לא היה כלום".

שעות פעילות: שוהות בחדר בשעות שונות. שתיים מבנות החדר יוצאות חמש-תשע והאחרות שבוע-שבוע.

יתרון: "המרפסת, בעיקר עכשיו כשמיקמנו בה ספה חדשה וקישטנו".

חיסרון: "יש פה המון זבובים, והם מעירים אותנו באמצע הלילה".
לו הקירות יכלו לדבר: "הם היו אומרים שהאנשים הם שעושים את החדר ולא החדר את האנשים".

בלתי נשכח: "לילה אחד כשישנו, נכנסה לחדר דבורה ועקצה את מעין, בין שתי העיניים. היא התעוררה והתחילה לצרוח ולבכות ואמרה שיש לה סחרחורת. לפי הצרחות היה אפשר לחשוב שעקץ אותה עקרב במקרה הטוב. רק בבית-חולים אמרו לה שזו הייתה בסך הכל דבורה".

גאוות יחידה: "לוח השעם שתלוי בחדר. גנבנו אותו מהמועדון שהיה בשיפוצים. ירדנו למטה, ראינו שאין אף אחד, ולקחנו אותו. אחר-כך הרס"ר ראה אותו בחדר שלנו ודווקא התלהב".
בראש ובראשונה ידיים: "השלט לחדר (שנתלה מזמן ועל כן שתיים מהשותפות בחדר כלל לא מוזכרות בו)".

השראה: "'איתמר מטפס על קירות'. החדר מאוד צבעוני".

אי-אפשר בלי: "העקבות על הקיר, בכל צעד מקרב אותנו לשחרור".

מרגישים בבית כי: "המצעים בחדר מזכירים את תחושת הבית. זה הדבר היחיד שחוזר איתנו כל פעם מהבית עם הריח של הכביסה".

כל המוסיף גורע: "כרגע אין פה שום דבר כזה. אנחנו מאוד מסודרות וכל מה שלא צריך להיות בחדר, אנחנו מוציאות. אם יוסיפו לכאן עוד בת, יכול להיות שזה יגרע".

רק אנחנו יכולות: "לעשות כל-כך הרבה רעש".
ניקח למזכרת: "את לוח השעם".

הדר והילה. עושות הרבה רעש. (ניר אריאלי)
הדר והילה. עושות הרבה רעש. (ניר אריאלי)

בבית אין שולחן סנוקר
המיקום: בית-הספר להנדסה צבאית, עובדה.

השותפים: סמ"ר שלום כהן, סמ"ר דיוויד אזואלוס.

התפקיד: משרתים בצוות המכני ההנדסי (צמ"ה).

נכנסים לחדר: רצפת פרקט (שהגיע למקום בזכות אביו של אחד השותפים). מכל פינה מבצבצת דמותו של חתול, סמל היחידה. שולחן סנוקר עומד בסמוך לארון בגדים ומעליו מדפים ובהם פריטים שונים (גם עליהם מצויר אותו החתול), שנשמרו בחדר עוד מגלגוליו הקודמים. בין חלקו האחד של החדר לשני מפריד קיר באורך חצי מטר היורד מהתקרה ומכוסה עץ. החדר נמצא במתחם חדרים שבאחרון מביניהם מתגוררים תמיד הפז"מניקים ובראשון הצעירים. כל אחד עובר בכל אחד מהחדרים.

כשהגענו: "הקירות היו אפורים, והיו עליהם נקודות בכל מיני צבעים, כתמים שהשפריצו עם גואש. החתול על הקיר היה לפני שבאנו, אבל חוץ מזה החדר היה ריק יחסית".

שעות פעילות: "בין פעילויות. יוצאים חמשושים, שבת אחת לשלוש-ארבע".

יתרון: "חדר אחרון, מפה הולכים הביתה. זה נחמד".

חיסרון: "חדר אחרון, מפה הולכים הביתה. זה עצוב".

לו הקירות יכלו לדבר: הם היו אומרים "שלום, תכין שקשוקה".

בלתי נשכח: "בן מזייג הסמל התחפש לבחורה ופיתה את אהרון, נהג משאית. הוא חיכה לו במיטה, אהרון הגיע, התחיל לגעת בבן, ורק אחרי כמה שניות הבין שמדובר בגבר. הוא קפץ מהחלון

בצעקות: "זה גבר, זה גבר".

גאוות יחידה: "הפרקט".

בראש ובראשונה ידיים: "החתול על הקיר, גילפנו אותו מעץ. הכל פה אנחנו עשינו ובנינו, גם את מה שנמצא מחוץ לחדר (מזרקה, בריכה, גינה, מגרש כדורסל ומגרש כדורעף)".

השראה: "מלון מרידיאן, אילת".

אי-אפשר בלי: "הסנוקר".

מרגישים בבית כי: "כלום לא חסר פה, יותר טוב מהבית. בבית אין שולחן סנוקר".

כל המוסיף גורע: "הצבע הלבן על הקיר. היינו צריכים לצבוע את הקירות בצבע אחר".

רק אנחנו יכולים: "להכין שקשוקה בשטח".

ניקח למזכרת: "אסור לקחת כלום. זאת מסורת. משאירים את כל מה שיש בחדר, לחבר'ה הבאים".

דיויד ושלום. "אסור לקחת כלום זאת מסורת". (ניר אריאלי)
דיויד ושלום. "אסור לקחת כלום זאת מסורת". (ניר אריאלי)

בהשראת שנות העשרים
המיקום: בסיס הגדנ"ע, ג'וערה.

השותפים: רב"ט עוז זלוף, רב"ט אדם בארד, רב"ט נועם לוינגר.

התפקיד: מד"נים בסיס.

נכנסים לחדר: מעל החלון תלויה שורה של מנורות קטנות, ולצדה שתי תמונות של "קסם אבקת כביסה" ו"גולדבנד". בחדר ארבע מיטות, שולחן עליו מצוירים שמים, שמש ועצים ותחתיו שטיח פסים. החדר כולו מלא בתמונות של חבריהם של השותפים, וכן ברכות ומכתבים.

כשהגענו: "היו בחדר שתי מיטות. באמצע היה שולחן מסיבי ירוק, מתקלף, מכוער ומלא בטחב. הארונות היו צבועים בגואש והיו מודבקים עליהם סטיקרים מכל קצוות הקשת הפוליטית. החדר נראה כמו התחנה המרכזית של עפולה, אתה יורד מהאוטובוס ישר לתוך השווארמה".

שעות פעילות: "רק בלילה. ולפעמים בין ההדרכות, אם צריך משהו".

יתרון: "החומר האנושי".

חיסרון: "הרטיבות מעל הארון".

לו הקירות יכלו לדבר: "הם היו אומרים: 'תורידו ממני את כל הנוצצים האלה'".

בלתי נשכח: "היה שבוע פגרה וזה היה השבוע הכי חם בשנה. נועם התעקש לא ללבוש כלום והסתובב כל היום בתחתונים, לפעמים גם מחוץ למגורים. הוא היה נראה כמו אמא של אביבה בסרט 'אביבה אהובתי', צרח כל היום שחם לו והפחיד את כולם".

גאוות יחידה: "למדנו להתמודד עם אדם בבוקר. הוא קם זועף ומאוד לא סימפטי למי שמעז לדבר איתו בחצי השעה הראשונה".
בראש ובראשונה ידיים: "כל הארונות בחדר נצבעו על-ידי עוז ונועם. את הקרשים שמתחת למיטות הבאנו בעצמנו".

השראה: "שנות העשרים המאוחרות".

אי-אפשר בלי: הציור של מטר כהן, מד"נית בבסיס".

מרגישים בבית כי: "החברים שלנו מהבית כאן".

כל המוסיף גורע: "לוח הברכות של נועם".

רק אנחנו יכולים: "לא לישון לילה שלם כדי לדבר על הגרעין (תנועת גרעיני אמנויות) ולהתחפש ביום העצמאות ל'קרנבל בנח"ל'". אדם התחפש לרוקסטאר ירוק, עוז לזחל.

ניקח למזכרת: "אחד את השני, ואת השיחות אל תוך הלילה".

עוז אדם ונועם. "בהתחלה החדר נראה כמו התחנה המרכזית בעפולה". (חגי הירשפלד)
עוז אדם ונועם. "בהתחלה החדר נראה כמו התחנה המרכזית בעפולה". (חגי הירשפלד)

אי-אפשר בלי האקווריום
המיקום: בית-הספר לתותחנות שדה, שבטה.

השותפים: סמל אלי מלכה, רב"ט רותם סרור, סמל אלעד

שורדיקר. "יש עוד דייר אחד, דייר חובב, קוראים לו מוש מהחימוש".

התפקיד: נהג של רס"ר הבסיס, ושני מכונאי רכב (בהתאמה).

נכנסים לחדר: החדר מחולק לשני חלקים. שניים מקירותיו צהובים, מייצגים את אוהדי מכבי תל אביב בחדר, והשניים האחרים ירוקים, מייצגים את אוהדי מכבי חיפה. בין שני החלקים בחדר עובר קו מפריד שהתוואי שלו נקבע עם המעבר למגורים בחדר לאחר דיון ממושך. בשטחים המעטים בהם אין סממנים של אחת מקבוצות הכדורגל, תלויות תמונות של כדורגלנים שונים, שישנה הסכמה בין הצדדים השונים על גדולתם חוצת הגבולות. במרכז החדר שולחן ועליו אקווריום עם דגים. בין לבין ארונות, מזגן וטלוויזיה.

כשהגענו: "החדר נראה זוועה. קורי עכביש בכל מקום, חורים בקירות, כתמי צבע על הרצפה".

שעות פעילות: "כל יום מחמש אחר הצהריים. לא פעיל בסופי שבוע".


יתרון: "השותפים בחדר. נפגשים גם בסופי שבוע למרות שאחד מאיתנו גר בצפון והשני באשקלון".

חיסרון: "אין מקלחת בתוך החדר, חייבים לצאת החוצה".
לו הקירות יכלו לדבר: "הם היו אומרים שהם לא יכלו לבקש דיירים טובים יותר".

בלתי נשכח: "יום אחד הלכנו מכות בחדר (גם מוש מהחימוש היה) והרסנו בו מלא דברים. אחר-כך נשארנו ערים כל הלילה לתקן הכל. במהלך הריב נשבר האקווריום והדגים מתו, אז היינו צריכים לקנות חדשים".

גאוות יחידה: "השילוב שישנו בחדר בין אוהדי מכבי תל אביב לאוהדי מכבי חיפה".

בראש ובראשונה ידיים: "אלי בנה את השולחן שבמרכז החדר. חלק ממנו נבנה בחימוש וחלק אצל הרס"ר".

השראה: "רונאלדיניו, הוא פשוט אמן".

אי-אפשר בלי: "האקווריום".

מרגישים בבית כי: "כל מה שיש בבית, הבאנו לפה. החדר בבית כבר לא מרגיש בבית".

כל המוסיף גורע: אוהדי מכבי חיפה בחדר: "כל מה שקשור במכבי תל אביב". אוהדי מכבי תל אביב: "כל מה שקשור במכבי חיפה".

רק אנחנו יכולים: "להניע תומ"ת".

ניקח למזכרת: "את רונאלדיניו".

אלי, רותם ואלעד. "כשהגענו החדר נראה זוועה". (עמוס חלפון)
אלי, רותם ואלעד. "כשהגענו החדר נראה זוועה". (עמוס חלפון)
כלים שיעזרו לך לבחור מה ללמוד
המבדק
מחשבן סיכויי קבלה
מחשבון בגרויות
X
שירות אישי חינם
מחפש את מוסד הלימודים שהכי מתאים לך? השאר פרטים
באנר פירסומי