תפקיד: מפקדת בחמ"ל תצפיות.
גיל: 19.מגורים: ירושלים.
על התפקיד: "לכל מפקדת יש צוות, והיא אחראית על גזרה מסוימת וחונכת את החיילות שלה. יש הרבה מחויבויות, לפעמים עובדים גם יממה רצופה. לפעמים צריך לתפעל אירוע: אם תצפיתנית רואה מישהו שרוצה לחצות את הגדר או להניח מטען, היא מכריזה את ההכרזה הרלוונטית ומכוונת כוחות אל הנקודה. תוך כדי כך היא מוודאת שאף אחד לא יפגע בכוחות. כמפקדת, אני צריכה לוודא שברגעים האלה התצפיתנית לא לחוצה ומדברת בקשר לעניין".
על האחריות: "בהתחלה זה היה ממש מפחיד. אחרי כמה זמן לומדים להתמודד, וזה אפילו הופך לכיף. זו הרגשה טובה שסומכים עלייך, ואת יודעת שהכוחות מעריכים את מה שאת עושה. כתצפיתניות, אנחנו חייבות גם ללמוד את השטח, להיות מומחיות לכל אבן וגבעה, להכיר כל איש וכל עדר. זו אחריות מפחידה, ולא משנה כמה זמן את בתפקיד, זה עדיין יפחיד אותך".
הכי קשה בתפקיד: "להסביר לאנשים את משמעות התפקיד. לא משנה כמה תסבירי, אפילו קרובים, חברים ומשפחה לא יבינו באמת מה את עושה. לא מבינים איך אפשר לשבת מול מסך ארבע שעות ולא להוריד את העיניים. אבל האמת היא שזה לא כל-כך קשה כשבאמת אכפת לך ואתה מבין את האחריות שיש עליך. לפעמים אני קולטת, פתאום, שילדה בת 19 זיהתה מחבלים והחיילים סיכלו פיגוע בעזרתה".
מפחיד אותי: "בתפקיד - אירוע שלא נוכל לעצור. בחיים - אני די חוששת לא למצוא את עצמי אחרי השחרור. כל החיים הייתי במסגרת כלשהי, תיכון, צבא, ועכשיו אני יוצאת מכל המסגרות. מצד אחד זה חופש, אף אחד לא צריך אותך או מקפיץ אותך בלילה, מצד שני זה מבלבל".
אם לא הייתי בצבא: "הייתי בטח הולכת לאיבוד איפשהו. אני שמחה שאני פה".
