טחנות הצדק טוחנות לאט, וזמן שווה הרבה כסף, בכל הנוגע לתעשיית המשפט והצדק. לא משנה אם אתה תובע, נתבע, או אזרח שפשוט רוצה לממש את זכויותיו מול הרשויות - היכולת של מי שהכסף לא מצוי בשפע בכיסיו להשתמש ביעילות ובמיומנות במערכת המשפט הישראלית, היא מוגבלת ביותר. משך התהליכים המשפטיים, מחירם הכלכלי, וגם המחיר הנפשי שהם גובים לעיתים- הופכים אותם לבלתי נגישים לקבוצות רבות באוכלוסייה.
לחלל שבו הצדק הוא לעיתים קרובות מוצר צריכה לעשירים, נכנסות הקליניקות המשפטיות, הפועלות במסגרת הפקולטות למשפטים שבמוסדות האקדמיים בארץ. מדובר בקורסים אקדמיים שבהן מרצים, עורכי דין, וסטודנטים עוסקים בתחום משפטי עם השלכות חברתיות, כאשר במקביל מקדישים הסטודנטים מספר שעות בשבוע לעבודה מעשית בתחום, בפיקוח עורכי דין.
לא כל מקרה שמיוצג על ידי הקליניקות זוכה בהכרח בניצחון משפטי או בהישג עקרוני, אבל המודל על פיו פועלות הקליניקות הוא כזה שבו כולם מרוויחים: הסטודנטים מרוויחים הזדמנות לתרגול מעשי, וזוכים לתובנות על הפערים בין הספרות המשפטית למציאות. הלקוחות - פונים פרטיים או ארגונים לשינוי חברתי - מקבלים מידע, הדרכה, וייצוג משפטי. המרוויחה הגדולה היא כנראה החברה הישראלית, שהקליניקות למשפטים מתפקדות בה, יחד עם ארגונים חברתיים כמקדמות זכויות אדם, צדק ושינוי חברתי.
ישנם מספר מאבקים חברתיים חשובים שאלמלא פעילותן של הקליניקות לא היו עולים על סדר היום הציבורי- המאבק על תנאי העבודה של הקופאיות בסופר פארם, למשל (האוניברסיטה העברית), או העתירה נגד הפרטת בתי הכלא (המכללה האקדמית למשפטים ר"ג). ללא פעילותן של הקליניקות באוניברסיטת בר-אילן, הייתה נשללת קצבת הביטוח הלאומי מילדים אוטיסטים רבים והקליניקות של אוניברסיטת תל-אביב אחראיות לכך שכל העצירים בישראל זוכים, סוף סוף, לישון במיטה.
בראש שש הקליניקות או "התוכניות לחינוך משפטי קליני", כפי שקוראים להן בפקולטה למשפטים, עומדת ד"ר נטע זיו, המנחה את התוכנית לזכויות אדם, ובעברה פעילות משפטית עשירה בסוגיות של זכויות אדם. את הקליניקה הראשונה שסיפקה סיוע לנתבעים בתחום הפלילי, הקים פרופסור קנת מן בתחילת שנות ה-90 ומתוכה צמחה הסנגוריה הציבורית, שנותנת סיוע בתחום הפלילי לאזרחים בעלי סף הכנסה נמוך במיוחד. אבל, כאמור, למרות קיומה של הסנגוריה הציבורית, קיימות טריטוריות משפטיות עצומות שהממסד אינו נותן להן מענה.
"המדינה לא מספיק מקדמת את הסיוע המשפטי האזרחי" אומר עו"ד דורי ספיבק, סגן מנהלת התוכנית לחינוך משפטי קליני בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב . "אנחנו אמנם פועלים כארגון זכויות אדם, אבל לא כתחליף לחובות של המדינה. בין העתירות שלנו ישנה גם פנייה למדינה לקדם סיוע משפטי לנזקקים" אומר ספיבק ומוסיף: "אנחנו שמים דגש גם על האופי האקדמי של העבודה, על הפדגוגיה בקליניקות, ועל רמת הייצוג של הלקוחות. לעיתים אנחנו פועלים עם ארגונים חברתיים, ולעיתים יוזמים בעצמנו קידום של נושאים עקרוניים".
ההישגים העקרוניים של הקליניקות בתל אביב, עם או בלי הארגונים החברתיים, רבים ומגוונים- כך למשל, התקבלה עתירה של התוכנית למשפט ורווחה, עם ארגוני זכויות אדם, לבטל את הסדר הכבילה של עובדים זרים בישראל, הסדר שבו מתאפשר להם לעבוד רק אצל המעסיק הראשון שלהם, ואם הם מפוטרים, או מתפטרים, הם נרדפים כלא-חוקיים. ההסדר הושווה על ידי בג"צ לעבדות בגרסה מודרנית.
דוגמא נוספת היא עתירה שהוגשה, יחד עם עמותת 'במקום' ועם ארגונים נוספים, לבית משפט המחוזי שפסל תוכנית להקמת חומת הפרדה בין מושב יהודי לשכונה ערבית בלוד. פסיקתו התקדימית של בית המשפט קבעה ששיקולים חברתיים צריכים להיות חלק מהחלטות תכנוניות.
הישג נוסף מהשנה האחרונה הוא צו זמני, שהשיגה הקליניקה לזכויות עובדים זרים ובזכותו מקבלים עובדים זרים מימון לטיפולים רפואיים מחברות הביטוח. השחרור היחסי של הקליניקות מהצורך למקם את עצמן בלב הקונצנזוס הישראלי, מאפשר לקליניקות להוביל גם מאבקים לא פופולאריים. הקליניקה הפלילית של אוניברסיטת תל אביב, למשל, עתרה לבג"צ במטרה להשיג הכרה באנשי החיזבאללה הנמצאים בידי ישראל, כבשבויי מלחמה.
"רק תשע דקות, אבל נדמה שמדובר בשני עולמות נפרדים". טוען עורך הדין יובל אלבשן, מנהל המרכז. "מצד אחד ספינת הדגל של החינוך המשפטי בישראל, ותיקת בתי הספר למשפטים ומנגד, בלב מרכז מסחרי שהעזובה בו רבה, בבניין עלוב למראה, מתקבצים אלה שהמשפט הישראלי הוא על פי רוב אויבם הגדול"
אלבשן, שכתב את הדברים במאמר בשם "ריח הגלימה כריח השדה", מסביר שעל הפער בין שני העולמות מנסות הקליניקות לגשר באופן מהותי וארוך טווח, לא רק באמצעות סעד משפטי לנזקקים. "אנחנו נותנים שירות לקהילה, אבל אנחנו לא עוד ארגון זכויות אדם פדגוגי, לא לשכה משפטית לעניים, ולא הזרוע הפילנתרופית של האוניברסיטה" אומר אלבשן. "חלק אינטגראלי מתוכנית הלימודים של הפקולטה היא באוריינטציה של הפנמת אחריות חברתית".
במרכז לחינוך קליני, יש דגש רב על המגע של הסטודנטים עם השטח. חלק מהקליניקות נמצאות כאמור,בשכונות העוני של ירושלים, והסטודנטים מגיעים למגרש הביתי של הקליינטים. "הכי זול ופשוט זה להגיש עתירות - אבל לנו חשוב שהסטודנטים שלנו יפגשו פנים אל פנים את האנשים ויבינו מה זה אומר להיות עני וחסר כבוד" מסביר אלבשן. "אנחנו מקווים שאת תחושת האחריות שהם רוכשים אצלנו, הסטודנטים יעבירו אחר כך למשרדים הפרטיים שלהם. אנחנו מנסים ליצור כאן מודל אחר של עריכת דין". בקליניקות של האוניברסיטה העברית מטפחים, בין היתר, את המודל של עריכת הדין הקהילתית. "עורך דין הדומה לרופא המשפחה: קרוב, נגיש, מוכר ואפשר לקפוץ אליו אפילו בשביל דבר קטן. עורך הדין הקהילתי הוא מעין חוליית תיווך בין השכבות המוחלשות לבין מערכת החוק והמשפט".
המודל הזה מתחיל כנראה להיות אטרקטיבי, אם לשפוט לפי התחרות עזה של הסטודנטים למשפטים על מקומות בקליניקות - מכל שלושה פונים מתקבל רק אחד. הסטודנטים מפנימים, והמסר- משפט בשירות החברה, מפעפע גם מחוץ למגדל השן האקדמי. "הפעילות הנרחבת של הקליניקות עושה את שלה" אומר אלבשן. "מגיעים אלינו עורכי דין ממשרדים פרטיים שמבקשים להתנדב. יש תחושה שקצת חוזרים לתפיסה של עריכת דין כמקצוע אצילי של עשיית צדק, מקצוע עם תפקיד חברתי".
***בשבוע הבא: הקליניקות המשפטיות הבולטות בארץ: תחומי העיסוק של כל אחת מהן, המטרות העיקריות והמאבקים הבולטים.
