מכירים את הקטע שבבוקר אתם יושבים בבסיס, מעבירים פלסטינים במחסומים ביריחו - ובערב רצים להופיע? נו, בטח קרה לכם שהייתם בבסיס והתחלתם לעבוד על פרויקט חדש ואז בסוף היום הורדתם את המדים והלכתם לצוותא להצחיק את הקהל. אבל לכל אחד יש את הקטע שאתה יושב בדיון חשוב אצל מפקד הבקו"ם, ובאמצע מוציא פנקס, כי חשבת על פאנץ' ליין שיקרע את הקהל שלך מצחוק. מה, לא מכירים? מסתבר שיש כאלה שדווקא כן.
טוראי אייל נאור, סמ"ר גיורא זינגר וקא"ב אורי ברויר, שרגע אחרי שהם יוצאים מהבסיס הם רצים למועדון הסטנד-אפ הקבוע שלהם, עולים הבמה ולמשך כמה דקות מנסים להוכיח שהם הדבר הבא בעולם הבידור. אז על מה הם צוחקים בהופעות שלהם? על הכל. על אקטואליה, על יחסים, על פרסומות מוזרות, וגם הרבה מאוד על הצבא.
"אין מה לעשות", אומר סמ"ר זינגר, "למרות שהצבא הוא מקום של קפדנות ומשמעת, בסופו של דבר זה מקום מאוד מצחיק. יש בו משהו מיוחד שאפשר למצוא בו את הזווית ההומוריסטית, ובגלל שבצבא יש חוקים וכללים, כשאנשים מכל האוכלוסיות עוברים דרכו, אתה מוצא אותם בסיטואציות מאוד מצחיקות".
"קח לדוגמה את הערסים", אומר קא"ב ברויר, "הם לא מצליחים להבין שבצבא יש פקודות, שלא כמו באזרחות. עכשיו, המפקדים במצב בעייתי. פתאום יש מצב בטירונות שמפקד אומר לחייל שלו, "ביטון, רד ל-20".
"לא רוצה", אומר לו החייל.
"לא רוצה, המפקד", המפקד מחזיר לו.
"אני, יש לי רק מפקד אחד, למעלה".
"מי ביטון, אלוהים?"
"לא, זוהר ארגוב".
צוחקים כל הדרך אל הטנק - כתבת במחנה
הבמה משכיחה את הכל
מדי יום שלישי בשעות אחר הצהריים, עולה טוראי אייל נאור על אוטובוס ממשרד התיאום והקישור (מת"ק) ביריחו, שם הוא משמש מש"ק "חלון", נוסע לא פחות משלוש שעות לתל אביב, והכל בשביל חמש דקות של הופעה במועדון "הקאמל קומדי קלאב". בשעה שתיים בלילה הוא עולה לבמה ונותן שואו לקהל. "זו נסיעה מאוד מתישה, אבל ברגע שאני עולה על הבמה, אני שוכח מהכל ומתחיל בהופעה, וההרגשה הזו שווה יותר מכל דבר אחר שיש בחיים. האדרנלין בדם זורם בכמויות, ואתה נותן את ההופעה שלך והקהל צוחק, ושום תחושה לא תשתווה לזה".
אז מתי הוא מספיק לעבוד על החומרים? תתפלאו, אבל דווקא כשתושב יריחו קופץ למת"ק לבקש אישור מעבר - המוזות מתחילות לעבוד. "אני לא יכול לבוא להופעה ולהתחיל ב'מכירים את הקטע שפלסטיני בא לבקש מכם היתר למכור ריבה", כי אף אחד לא יצחק. במקום זה התחלתי לחשוב על איך בכלל הגעתי ליריחו, ונזכרתי בקצינת מיון שאמרה לי 'החלטנו להציב אותך קרוב לבית, ביריחו', ואני בכלל גר בתל אביב. שאלתי אותה אם זה קרוב לאיזשהו בית".
"החומרים שכל סטנדאפיסט מופיע איתם לקוחים מהחיים שלו, ככה שאני לא מתפלא כשחלק נכבד מההופעה שלי אני צוחק רק על הצבא", אומר קא"ב ברויר, שבבקרים מצחיק את חייליו בבקו"ם. "סטנד-אפ זה המקום היחידי שאתה יכול לקחת את החיסרון שלך ולהפוך אותו ליתרון שלך על הבמה, בכך שאתה צוחק על עצמך, ואיך אפשר שלא לצחוק על עתודאים כמוני".
ברויר מודה שהוא נראה בדיוק כמו החנון הממוצע, ואם המשקפיים לא הסגירו אותו, אז זוג הארונות השטוחים על הכתפיים יעשו את המלאכה. "פעם עוד הייתי קמ"א, שזה דרגה שאף אחד לא יודע מה ראשי התיבות שלה. אני חושב שזה קצין מזרח אירופאי. היה לי חבר שבהתחלה היה עתודאי ורק אחרי זה הפך לרוסי".
הטמבל של היחידה
ביחד עם ברויר מופיע במועדון "הקומדי בר" בצוותא בתל אביב גם סמ"ר זינגר, שההופעה הראשונה שלו הייתה דווקא מול החברים ביחידת הפיתוח של מז"י בצריפין, באחד מערבי היחידה. "כל הקודקודים שישבו בשורה הראשונה צחקו, ומאז יש לי לגיטימציה להיות הטמבל של היחידה", הוא אומר. "למען האמת, בלי הסטנד-אפ אני חושב שהייתי משתגע, כי זו הדרך שלי לצאת מהשגרה, ופשוט להצחיק אנשים. אמנם לפעמים קשה לבוא בבוקר לצבא אחרי שהופעת בארבע בבוקר, אבל החברים והמפקדים מפרגנים מאוד וסובלים אותי כשאני מנסה פאנצ'ים חדשים עליהם. הייתי עובר עם הרמ"ד הקודם שלי על כל בדיחה חדשה, וכל פאנץ' היה מקבל את האישור שלו. לא פעם המפקדים שלי אומרים שהלוואי שהייתי מגיע לצבא באותו האושר שאני בא להופעות".
"אני חושב שצריך הומור בכל דבר בחיים, וזה כולל גם את הצבא", אומר טוראי נאור. "הומור זה איך אתה מסתכל על דברים, ולאו דווקא איך לגרום למשהו להיראות ילדותי או להתייחס אליו בזלזול. כשאתה צוחק על משהו אתה מסתכל עליו בצורה קלילה יותר, וככה אתה גם עושה את העבודה טוב יותר. זה תקף גם בצבא, שלצערנו מלא באירועים טראגיים".
זה קשה להצחיק אנשים?
"זה מאוד קשה להצחיק אנשים, ועוד יותר קשה לעשות סטנד-אפ", אומר סמ"ר זינגר. "לא כל אחד שמצחיק את החבר'ה יכול לעלות לבמה ולתת הופעה, כי במופע אתה צריך להעביר את הבדיחה כחלק מהצגה. אם תדקלם את הקטעים אף אחד לא יצחק, אבל אם תשחק אותם כמו שצריך, המסר יעבור. באיזשהו מקום אתה צריך להיות גם שחקן על הבמה".
"ברוב הפעמים הקהל שמגיע להופעה רוצה לצחוק, ולכן גם קל להצחיק אותו", אומר קא"ב ברויר. "הסטנד-אפ בנוי על כך שתוכל להעביר לאנשים איזשהו מסר ולגרום לכולם להבין מה מצחיק אותך. ברגע שכולם צוחקים מהבדיחה שלך, יש בבת אחת הזדהות של כל הקהל עם מי שמופיע מולם, וזה רגע מדהים. האנרגיה של כולם והחשיבה של כולם הייתה באותו מקום, וזה בעצם הכוח שהקהל נותן לך".
"זה ממש לא נכון שכל אחד יכול להיות סטנדאפיסט", מוסיף נאור. "מה שצריך זה כישרון איך להצחיק אנשים, ובשביל זה צריך בעיקר הרבה ביטחון עצמי וגם יכולת לסבול. לפעמים יש הופעות שלא הולך לך, ואתה חוזר למחרת מבואס בחזרה לבסיס ביריחו אחרי שעות נסיעה במצב רוח לא משהו, אבל אני משתדל לראות את זה לא כסבל, אלא פשוט כחלק מהתהליך של למידה איך להיות יותר טוב".
מה עושים כשלא צוחקים?
אבל מה קורה כשהקהל לא מכיר את הקטע, ורק החברים מהיחידה צחקו מהבדיחה? השלושה מודים שגם להם זה קרה, וקצת יותר מפעם אחת. "זה קורה לכל סטנדאפיסט", מודה נאור. "בהתחלה זה מבאס אותך מאוד, ואתה רק רוצה לרדת כמה שיותר מהר מהבמה ומנסה להימנע מלהסתכל לאנשים בעיניים. אבל אחרי כמה דקות אני כבר בתהליך של הפקת לקחים, ממש כמו בצבא. אני שואל את עצמי למה הקטע לא הצליח, אולי לא הצגתי אותו כמו שצריך, ואולי זה פשוט מצחיק רק אותי".
"תמיד אתה יכול לצאת מהפדיחה ולהגיד 'אה, אז זה קורה רק לי' ולהמשיך הלאה", אומר ברויר, "אבל בסך הכל אתה חייב לחדש את החומר שלך ולנסות קטעים חדשים, וזה חלק מהעניין בסטנד-אפ. אתה משתפר רק אם אתה משפר את הקטעים שלך".
זינגר דווקא נזכר בקהל שלא כל-כך אהב את החומרים שלו. "קרה לי פעם שעשיתי קטע על התנ"ך, והיו דתיים בקהל שהתחילו לצעוק שזה לא מצחיק, ופשוט לא היה לי מה לענות להם. היום אני כבר יודע איך להתמודד עם קהל שמגיב תוך כדי הופעה, וזאת אחת התכונות שחשוב מאוד שיהיה לסטנדאפיסט. יכולת האלתור והתגובה המהירה על כל דבר שקורה במהלך המופע היא תנאי חובה. אבל כמו כל אלתור, לפעמים זה מצליח ולפעמים לא כל-כך".
בצבא שבו יש מצילה, קוסם ואפילו ראש מדור אוכלי עשב, נדמה כי אפשר היה לייצר כמה תקנים לטובת סטנדאפיסט צבאי. אף שהשלושה מרוצים למדי מתפקידם הנוכחי, הם בהחלט לא היו מתנגדים לצאת למסע הופעות בבסיסי ארצנו.
"הצבא מוציא המון כסף על הופעות של סטנדאפיסטים מבחוץ וחבל, מכיוון שיש אנשים שיכולים להופיע קבוע במסגרת התפקיד", טוען ברויר. "יש גם לא מעט פעמים שהחומרים שאיתם הוא מופיע לא כל-כך מתאימים למה שהצבא מחפש. אפשר לחסוך המון כסף".
"סטנדאפיסט צבאי גם מכיר את המערכת מבפנים", מנמק נאור, הצעיר שבחבורה. "הוא יכול לעשות מופע שמורכב ברובו מקטעים על השירות והחיילים יתחברו".
לדברי זינגר, דווקא חיילים הם הקהל הטוב ביותר להופעות. "עם חיילים אפשר לצחוק על הכל והם יבינו, כי הם עדיין זוכרים את הילדות ואת החוויות מבית-הספר, אבל גם מבינים את העולם שאחרי הצבא, ובטח קטעים שעל הצבא".
ואיך אפשר לסיים בלי פאנץ'. על הבמה קא"ב אורי ברויר. "יש בכלל בצבא תפקידים מגוחכים, למשל מפעיל מחשב. מה זה המקצוע הזה? הבן-אדם בא בשמונה בבוקר, לוחץ אנטר ואומר 'וואלה, המחשב עובד' - והולך הביתה. אבל יש לו את החבר שהוא עוד יותר חפשן, שבא בחמש ורבע כל יום, ומכבה את המחשב".
