זוועות השואה התרחשו על אדמת אירופה, ונצרבו בתודעת הדור השלישי לניצולים כמעין תקופה שהתרחשה כולה בשחור-לבן (בגלל הצילומים ששרדו מאותם זמנים), ובקור המקפיא של אירופה המרכזית והמזרחית. אולי משום כך קשה לדמיין ביטויים של אנטישמיות על רקע החיים התוססים והססגוניים של ארה"ב, המדינה שחרתה על דגלה את עקרונות החופש וזכויות האדם והאזרח. אבל אם תשאלו את קן ג'ייקובסון, סמנכ"ל בכיר בליגה נגד השמצה, המצב עדיין רחוק מלהיות אידיאלי.
הליגה נגד השמצה היא ארגון יהודי אמריקאי השייך לתנועת "בני ברית", שמטרתו העיקרית היא המלחמה בגילויי אנטישמיות בארה"ב. מדי שנה מפרסמת הליגה את הדו"ח השנתי שלה על האנטישמיות בארה"ב; מהדו"ח האחרון שפורסם לפני מספר ימים עולה כי בשנה האחרונה מספר גילויי האנטישמיות בארה"ב אמנם ירד במקצת, אך בשני העשורים האחרונים מספרם כמעט הוכפל, ועומד כיום על 1,554 מקרים יותר מארבעה גילויי אנטישמיות ביום.
מקום מיוחד בדו"חות של הליגה נגד השמצה, ניתן למעקב אחר גילויי אנטישמיות המתרחשים בקמפוסים; בין השאר מנטרת הליגה אירועים של ונדליזם, או הטרדות והתקפות על רקע אנטישמי, המכוונות כנגד סטודנטים או חברי סגל יהודים. בין השנים 2000-2002, בעיקר על רקע החרפת הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מספר גילויי האנטישמיות בקמפוסים גדל ביותר מ-50%, ובשיאו (2002) עמד על 106. לאחר מאמץ הסברתי נרחב ירד הנתון ל-68 בשנת 2003, אך כיום, על אף ירידה קלה מנתוני השנה החולפת, מספר גילויי האנטישמיות בקמפוסים עומד על 88. בין האירועים שנזכרו בדו"ח של 2006 היו בעיקר כתובות נאצה שנכתבו על דלתות של חדרי מעונות סטודנטים, או על הלוח בכיתה שבה מלמדת מרצה יהודיה.
מבחינת הפיזור הגיאוגרפי, בראש רשימת המדינות עם מספר גילויי האנטישמיות רב ביותר עומדת ניו יורק (284 אירועים בשנת 2006), ואחריה ניו ג'רזי (244), קליפורניה (204) ופלורידה (179). זה לא מפתיע שמרבית התקריות האנטישמיות מדווחות במדינות שבהן הקהילות היהודיות גדולות יותר: היכן שנמצאים יותר יהודים, יש יותר אינטראקציה בינם לבין שאר האוכלוסייה, ויש יותר מוסדות ציבור יהודיים הפועלים באזור ועלולים להוות מטרה להתקפות.
סוגיות נוספות שהליגה עוקבת אחריהן נוגעות להזמנתם של דוברים קיצוניים בעלי דעות אנטישמיות על ידי ארגוני סטודנטים, או פרסומים מוטים ומבוססי דעות קדומות בעיתונות הקמפוס. הכחשת השואה, לדוגמה, אינה מהווה לדבריו של ג'ייקובסון בעייה מוסדית בארה"ב, אך לעיתים היא מוצאת את דרכה לקמפוסים בכל זאת: "מכחישי שואה מנצלים לעיתים את עיתוני הסטודנטים בקמפוס כדי לפרסם מודעות מטעמם, ומנצלים בכך את העובדה שהעורכים הצעירים סבורים שזו חובתם המקצועית לאפשר את הפרסומים הללו. במקרים האלה אנחנו פונים אל העורכים ומסבירים להם שהתיקון הראשון לחוקה (הקובע את הזכות לחופש הדיבור, א.ב.) לא אומר שהם חייבים לפרסם הכל. אבל התופעה הזו בשוליים".
בשוליים, אומר ג'ייקובסון, אך באתר האינטרנט של הליגה נגד השמצה נכתב שמאז שנות ה-90 מכחיש השואה האמריקני הותיק ברדלי סמית' הצליח להחדיר כ-100 מודעות כאלה לעיתוני הקמפוסים האיכותיים ביותר, ביניהם אלה של אוניברסיטאות מישיגן, אוהיו וטקסס.
בימים של מבוי סתום בתהליך המדיני, ומתיחות כללית באזור המזרח התיכון, גם בליגה נגד השמצה נזהרים שלא לבלבל בין הקונספט הכללי (והכוללני לעיתים) שנקרא "אנטישמיות" לבין דעות פרו-פלסטיניות או אנטי-ישראליות "לגיטימיות" יותר במונחים של חופש הביטוי: "כל דבר ביקורת על ישראל איננו בהכרח גילוי של אנטישמיות, אך הבעיה היא שביקורת אנטי-ישראלית כזו יוצרת למעשה אווירה נוחה יותר להתפתחותם של גילויי אנטישמיות בוטים יותר".
"אנחנו מפעילים משרדים אזוריים ב-30 ערים ברחבי ארה"ב, שבאמצעותם אנחנו עוקבים אחר האירועים בשטח. אנחנו פועלים הרבה מול הדרגים המנהליים במוסדות הלימוד השונים כדי לתת להם מידע והכוונה על אופן הפעולה הרצוי לאחר גילויי גזענות ופשעי שנאה. אחת מהמטרות העיקריות שלנו היא לפעול מול מנהיגי הקמפוס חברי הסגל והסטודנטים. מהניסיון למדנו שכאשר ההנהגה קמה ופועלת במהירות, אפשר לטפל ברוב הבעיות. אנחנו מבהירים למנהיגי הקמפוסים שנקיטת עמדה נגד אנטישמיות אינה מנוגדת לעקרונות חופש הביטוי.
"בנוסף, אנחנו מקיימים מאמצי הסברה נרחבים מול מובילי דעת קהל בקרב הסטודנטים עורכי העיתונים בקמפוס ונשיאי האגודות של המוסדות ומביאים אותם לסיורים לפולין ולישראל, להכיר מקרוב את ההיסטוריה ואת ההישגים. אלה אנשים שעשויים להשפיע בתפקידם הנוכחי, אבל גם עשויים להגיע בסופו של דבר לעמדות מפתח בתקשורת ובפוליטיקה האמריקנית, וחשוב להגיע אליהם", אומר ג'ייקובסון.
הפעילות החינוכית של הליגה נגד השמצה מבוצעת מול שני קהלי יעד עיקריים: אוכלוסיית הסטודנטים והסגל הכללית מצד אחד, והסטודנטים היהודים מצד שני. עבור הראשונים, פיתחה הליגה תוכניות חינוכיות תחת השם "A Campus of Difference", שנועדו לעודד קבלה של האחר, ולבצע ניתוח ביקורתי של סטריאוטיפים. כאן לא מדובר בהקשר הצר יחסית של האנטישמיות, אלא בחינוך לסובלנות באופן כללי, במיוחד בקמפוסים בעלי הרכב אתני הומוגני. סדנאות כאלה בוצעו כבר ביותר מ-150 אוניברסיטאות ומכללות במדינה.
פעילויות אחרות של הליגה מיועדות לצעירים היהודים בקמפוס: "ברוב המקרים הסטודנטים היהודים בקמפוסים פשוט באו לשם כדי ללמוד, אבל שלא מרצונם הם נתקלים לעיתים בבעיות או ביחס מפלה. לנו חשוב להדריך גם אותם, לתת להם כלים להתמודדות, ולעודד אותם להתנדב למיגור התופעות הללו".
