סיגריה נדלקת, יניקה, נשיפה, פליטה של ענן עשן, מבט זגוגי. האם יש נאמנות יותר גדולה מזו? האדם והסיגריה שלו.
רבות דובר על הסיגריה של אחרי, העצמת הריגוש, השחרור אך עדיין קיימים פטישים נוספים שנוגעים לא נוגעים באדם ובבשרו.
אגירת העשן בחלל הפה ונשיפה ישירה לתוך פניו של האדם. האדם ה"מעושן", נהנה מכך שהעשן שהיה בריאה, בחלל הפה מועבר ישירות אליו ויש לו את הזכות לשאוף את אותו עשן.
האושר העילאי של האדם לספק את צרכיו של רעהו באופן מיידי הינו רב. לאדם המעשן אין עוד צורך לחפש את המאפרה האבודה. האדם פותח פיו והופ..אפר הסיגריה בתוך פיו
הזכרון הצרוב אינו נשאר בגדר של פטיש ערטילאי, כאשר הוא הופך למשהו ממשי ככיבוי סיגריות. הצריבה על הגוף, הריח השרוף, המבט המזוגג והכאב המתמשך הופכים את חווית הסיגריה למזכרת בלתי נשכחת.
מי מספק תחושת עונג מדומה?
