ברגע שסמ"ר טל לוי מגיע הביתה בימי שישי, הדבר הראשון שהוא עושה זה לשבת מול הטלוויזיה ולצפות בערוצי הספורט, ולא חשוב מה משודר: כדורגל, כדורסל, שידורים חוזרים של משחקים. כל עוד מדובר במשחק שכולל כמה גברים מזיעים, כדור ורשת, הכל הולך. ככה זה כשבמקום לראות חלק מהשידורים בבסיס, רוב החבר'ה מעדיפים לצפות בחוויותיו של רן דנקר ולהקתו ב"השיר שלנו". בעצם, ככה זה כשכל החבר'ה מהפלוגה הן בנות.
סמ"ר לוי, שמשרת כתצפיתן בפלוגת אופק בגדוד האיסוף נשר של פיקוד הדרום, הוא בן יחיד בפלוגת התצפיתניות שצופה 24 שעות על גדר המערכת בגבול הצפוני של רצועת עזה. לא קשה במיוחד להבחין בלוי בחמ"ל הפלוגה. כנראה שהשיער הקצוץ בין שלל הצמות והשיער האסוף הסגיר אותו.
"האמת היא שאני די בטוח שלא הרבה היו שורדים את זה", הוא מעיד על עצמו, "וזה אם נעזוב לרגע את התפקיד האינטנסיבי, שכולל לחץ רב ואירועים מסביב לשעון, מה שדורש הרבה עבודה קשה וריכוז".
לא כל אחד יכול היה להתרכז בעבודה אם מסביבו היו עשרות בנות כשהוא בן יחיד.
"יש כאלה שיראו את זה בתור חוויה, אבל אני מסתכל על הבנות בתור חברות צוות ולא בתור מטרות. מצד שני, זה יכול להיות חיסרון לעבוד עם בנות, כי כל הזמן אתה שומע את ה'בכי' ומקשיב לכל הצרות שלהן. זה יכול להיות כאב ראש לא קטן. למרות הכל, אני לא מתלונן לרגע".
"זה הכיף של היחידות בשטח, לעלות מול הבת שבחמ"ל ולתת לה הוראות", מספרת סג"ם ורד, המפקדת של לוי. "פתאום, כשהם שומעים שעונה להם גבר בצד השני של הקשר הם בדרך כלל עוצרים לשנייה, ואפשר לשמוע את השוק לכמה רגעים".
"לפעמים כשאני עולה מול חיילי היחידות בשטח שכבר מכירים אותי, אז הם מדברים אליי בלשון נקבה בכוונה", מספר לוי, "מחזירים לי בקשר 'קיבלתי אותך' בדגש על לשון הנקבה. זה לא מפריע לי כי אני גם מחזיר להם בלשון נקבה ואומר 'רות, קיבלתי גם אותך', ואז הם שותקים".
סמ"ר לוי החל את דרכו כלוחם איסוף והגיע למחלקה הרכובה כחבר בצוות של רכב תצפית, אולם בשל בעיות בריאותיות נאלץ לעזוב את הצוות. מפקדיו של לוי החליטו להעביר אותו לעמדה נייחת בחמ"ל הגדוד ביחד עם עוד עשרות בנות מסביבו.
"בסך הכל אני מסתדר איתן טוב", הוא אומר. "ברור שבהתחלה זה קצת מוזר וכל מי שבא מבחוץ ישר מבחין בך. הרבה פעמים הבנות בחמ"ל מתעלמות מעצם היותי בן, כך שאם יש שיחת בנות שבמצב נורמלי, אם היה בן נוכח הן היו עוברות נושא, אז במקרה שלי, כשאני בחדר הן שואלות 'יש כאן בנים חוץ מטל?' וממשיכות לדבר כרגיל. במהלך השירות שלי שמעתי את הבנות מדברות על הכל, אבל ממש על הכל: דברים אישיים, יחסים עם בן זוג, רכילות כמעט כל הזמן, הכל. לפעמים אני מבקש מהן לצנזר דברים שאני לא כל-כך רוצה לשמוע ובדרך כלל הן מתחשבות בי, אבל לא תמיד".
טוב, זה לא שאתה סובל כאן, אני מקווה.
"אני בטח שלא סובל, אבל לכל דבר יש יתרונות וחסרונות. את חברה שלי אני אדע לפנק בדיוק כמו ששמעתי בעשרות ואולי במאות השיחות ששמעתי בין הבנות. קיבלתי כאן כמה טיפים שיכולים לעזור לי. להתקשר אליה הרבה, להתייחס אליה יפה, לקנות לה מתנות קטנות וגם להשאיר פתקים.
"לפעמים אני - בתור הבן - צריך גם להביע את דעתי, אבל לא הפכתי להיות המגן של הגברים בחמ"ל. יש פעמים שהשיחות על בן הזוג כבר עוברות אצלי את הגבול ואני מבקש מהן שישאירו את הפרטים לעצמן".
למרות היתרון הבולט למדי שיש לשירותו של לוי על פני חיילים אחרים, נראה כי מה שרבים מהחיילים יראו כשירות החלומי, הופך מקרוב לקצת בעייתי. "בסופו של דבר אני בן יחיד כאן, ואין לי את החבר'ה שלי כמו שיש כמעט לכל בן אחר. אני גר לבד במגורים משלי, ואין לי את השיחות שנכנסות אל תוך הלילה, או את ההווי שיש לגברים בצבא. חסרות לי מאוד גם השיחות על כדורגל וכדורסל, למרות שיש כאן כמה בנות שמבינות עניין, אבל זה לא אותו דבר.
"הרבה פעמים כשאני מדבר עם מישהי על כדורסל, אז הבנות האחרות מתחילות לדבר בכוונה על עניינים של נשים ומעבירות נושא, אבל יש כאן לא מעט בדיחות בינינו. יש חיילת שתמיד מדברת אליי בלשון נקבה, ואני מדבר אליה בלשון זכר. בסך הכל יש הרבה כבוד בין המינים", צוחק לוי.
"הבקשה היחידה שלי מהבנות בהתחלה הייתה שבימי חמישי, אם אין לי משמרת בחמ"ל, אז שבתשע בערב ייתנו לי לראות את המשחקים של מכבי במועדון, ובדרך כלל הבקשה מתקבלת. הן גם מתחשבות בי בזה שהן לא זורקות את מוסף הספורט ישר לפח, אלא שומרות לי אותו".
ומה עם בת זוג מכל הבנות שמסביב? אז זהו, שלוי לא רואה את הדברים ככה. "כל מי שאני מספר לו על השירות שלי נורא מתלהב, אבל אם הייתי מסתכל על החיילות שאיתי כבנות זוג אפשריות לאורך כל השירות, אז לא הייתי מצליח לעשות את התפקיד, ומערכת היחסים עם הפלוגה לא הייתה מצליחה.
העבודה שאנחנו עושים כאן היא חשובה מאוד. הערנות והריכוז שלנו הם גורמים מאוד חשובים בעבודה, כי רגע אחד של חוסר תשומת לב עלול לגרום לחדירת מחבל ולאירוע עם נפגעים.
"עם הזמן, למרות שחלק מהבנות לפעמים מדברות קצת יותר מדי, התחסנתי בעניין הזה, ויכולת הריכוז וה'סיבולת' עלו. יש בנות שאולי איתן בסיטואציות אחרות היה קורה בינינו משהו, אבל כאן זה נעצר כי מעל לכל אנחנו חברי צוות, וזה ממש לא בריא שיהיה בינינו משהו".
בקרוב תסיים שירות שלאורך רובו המוחלט מצאת את עצמך מוקף בנות. מה השתנה בך?
"האמת היא שמאז שאני עם הבנות הפכתי להיות אדם יותר פתוח, ועם הזמן התחלתי לדבר יותר. היום אני פחות שומר דברים לעצמי. בהתחלה זה היה עבורי עבודה נטו, וכל הדיבורים היו רק בעניינים מבצעיים, אבל עם הזמן נפתחתי יותר.
"גם הרבה בנות מרגישות יותר בנוח לדבר עם בנים, אבל אני עדיין לא מדבר איתן על הכל. חוץ מזה, כשאני מגיע הביתה, חוץ מלשבת מול ערוץ הספורט אני גם דואג להאכיל את עצמי במנות גדושות של בשר. זו השיטה שלי לחזור למציאות אחרי שאני סוגר כמה שבועות עם הבנות".
"לא כל אחד היה יכול להסתדר במצב כזה", אומרת סג"ם ורד. "אני חושבת שרק מישהו עם אופי מיוחד כמו של טל, אדם שהוא אינדיבידואלי, אחד שבטוח במי שהוא ולא צריך להוכיח לאף אחד שום דבר - יכול להצליח.
"אין כאן חיילת אחת שיכולה להגיד על טל מילה רעה. הוא מאוד יסודי ומקצוען, וכשהוא נמצא בחמ"ל יש תחושה שיש מפקד ואני יכולה להיות בטוחה ששום דבר לא ישתבש. ברור שעצם העובדה שטל הוא בן יחיד בין כל-כך הרבה בנות זה משהו שנראה בהתחלה נורא מוזר, אבל זה לא מפריע לו או לבנות להמשיך בעבודה. מה שכן, לפעמים הוא נמנע מלשמוע דברים מסוימים, אבל חוץ מזה, אין שום הבדל ביניהם".
"לא חשוב אם אתה בן או בת", מסכם לוי, "אתה תמיד צריך לזכור שהתפקיד מעל לכל, ואין הרגשה יותר מספקת מלזהות מחבל עם אר-פי-ג'י ולדעת שהחיילים שבשטח סומכים עליך. אז נכון שמהצד השני של הקשר אני יושב עם הרבה בנות וזה נורא כיף, אבל יש בזה גם לא מעט כאב ראש. אין מה לדאוג, למדתי ליהנות גם מכאב הראש הזה".