"זה עולם של גברים, מותק, וככל שתלמדי זאת מהר יותר, ייטב הדבר" הייתה חוזרת ומסבירה אמה של דרו גילפין פאוסט לבתה הקטנה בוירג'יניה של שנות ה-50 של המאה הקודמת. פאוסט, בת מרדנית למשפחה עשירה, לא הסכינה עם המגבלות המגדריות של אותה תקופה והצליחה לפרוץ אותן ולעלות על מסלול קריירה אקדמי משגשג כפרופסור להיסטוריה אמריקאית. לפני כחודשיים נבחרה פאוסט (59) לנשיאת אוניברסיטת הרווארד.
לראשונה לאחר 27 נשיאים גברים תעמוד אשה בראש האוניברסיטה היוקרתית הנחשבת לגולת הכותרת של ליגת הקיסוס. פאוסט נכנסה לנעליו של לורנס סאמרס, הנשיא הקודם של הרווארד, שהתבטאויותיו לפני שנתיים על כך שאחת הסיבות למחסור בפרופסוריות בתחומי המדעים וההנדסה נובע מהעדר נטייה טבעית למקצועות הריאליים, עוררו סערה בשורות האוניברסיטה הותיקה. עשרות מיליוני דולרים של השקעה במלגות ובתכניות סיוע ועידוד מחקר לנשים ומינויה של פאוסט נדרשו כדי לתקן מעט מן הרושם שהותירו דבריו של סאמרס. הרווארד הצטרפה לשלוש מתוך שמונה האוניברסיטאות היוקרתיות שכבר בחרו אישה לתפקיד הרם במה שנראה כעוד צעד בשינוי, האיטי אמנם, שעובר על האקדמיה האמריקאית בשנים האחרונות.
רבקה כרמי, נשיאת האוניברסיטה הראשונה בישראל
מגמה איטית של עלייה
גם בישראל ישנה מגמת עלייה עקבית אך איטית בייצוג הנשים בסגל האקדמי ובתפקידי הניהול הבכירים. מבדיקה של 65 המוסדות האקדמיים הפועלים בישראל (אוניברסיטאות, מכללות אקדמיות ומכללות להוראה) עולה כי בראש תשעה מהם בלבד עומדות נשים. מבין שבע אוניברסיטאות המחקר רק באחת, אוניברסיטת בן-גוריון, מכהנת נשיאה - פרופ' רבקה כרמי - שנכנסה לתפקידה לפני מספר חודשים. לפי נתוני המועצה להשכלה גבוהה, המתפרסמים לרגל יום האישה הבינלאומי החל היום, עדיין קיים פער גדול בין שיעור הגברים והנשים בסגל המוסדות האקדמיים לבין שיעורן באוכלוסייה הכללית ובאוכלוסיית הסטודנטים בפרט. שיעור הנשים בסגל האקדמי באוניברסיטאות הגיע בשנת 2005 ל-25% לעומת 20% ב-1995. זהו המשכה של מגמת עלייה, אך עדיין מדובר בעלייה מתונה למדי בהתחשב ביחס היציב למדי בין מספר הסטודנטיות למספר הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה בעשור האחרון - 56% לטובת הסטודנטיות. השיעור הנמוך בולט גם על רקע היותן של הנשים מעט יותר מחצי ממקבלי התואר השלישי בשנים האחרונות.
הנתונים מראים כי ככל שעולים בדרגה, כך פוחת שיעורן של הנשים באותה הדרגה האקדמית. מבין הפרופסורים מן המניין, דרגת הפרופסורה הגבוהה ביותר באוניברסיטאות, היוו הנשים 12% ב-2005 לעומת 8% ב-1995. בקרב פרופסורים חברים, היה שיעור הנשים 22% לעומת 16% לפני כעשור. 35% מהמרצים הבכירים היו נשים (לעומת 31% ב-1995) ו-43% מקרב בעלי דרגת מרצה (לעומת 35%).
תרבות ה"פרו ורבו" עושה את שלה
"אין שינויים גדולים מבחינת אחוז הנשים שנמצאות בעמדות בכירות והוא הרבה יותר קטן ממה שצריך להיות", אומרת פרופ' ארזה צ'רצ'מן מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, ויועצת לנשיא המוסד בנושא מעמד האשה. לדבריה, אחד הדברים המקשים ביותר על השתלבות נשים באקדמיה הוא "התרבות המשפחתית" בישראל שמתבטאת באחוז הילודה של נשים משכילות בישראל, שהוא בין הגבוהים בהשוואה למדינות המערב. "למרבית הסטודנטיות לתואר שני ושלישי יש שלושה וארבעה ילדים, לעומת מקומות אחרים שבהם חלקן לא מתחתנות או לא יולדות. מכיוון שהטיפול במשפחה בישראל עדיין נופל בעיקר על האישה, מי שרוצה לעסוק במחקר ולהיות מדענית וצריכה לחזור בערב ולטפל בילדים, קשה לה להתקדם". באוניברסיטה העברית, מספרת פרופ' רחל אליאור מהמכון ללימודי יהדות באוניברסיטה ויועצת הנשיא למעמד האשה, עושים מאמצים כדי להקל על הנשים בדיוק בתקופה הזו "אנחנו מביאים בחשבון שתקופת הלימודים באה בזמן העשור הקריטי שבו נולדים הילדים ולכן בכל ארבעת הקמפוסים של האוניברסיטה יש תינוקיות וחדרי החתלה ונעשה ניסיון אמיתי להקל על הנשים בקהילה האקדמית, החל מסטודנטיות לתואר ראשון ועד נשות סגל".
פרופ' שוש ארד, נשיאת המכללה האקדמית רופין ומדענית במחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, מעדיפה לא לתלות את שיעור הנשים הנמוך בסגל רק במגבלות המשפחתיות. "מצד אחד הנושא הזה הוא תמיד רלוונטי כי לכל אחת מחכים הילדים בבית. מצד שני זה לא רלוונטי. יש קושי שצריך להתמודד אתו". ארד המשמשת גם כיו"ר מועצת נשיאי המכללות המתוקצבות, מביאה את הישגיה האקדמיים והניהוליים כהוכחה ליכולת ההתמודדות עם הקשיים החברתיים. "אני עובדת קשה כל השנים כמדענית באוניברסיטה ובתפקידים ניהוליים בכירים. עובדה שזה אפשרי".
מסלול ההתקדמות האקדמי המקובל בישראל מהווה אף הוא מכשול בפני נשים. לאחר השלמת הדוקטורט בישראל, הצעד הבא הוא פוסט-דוקטורט בחו"ל. עלויות הלימודים בחו"ל גבוהות מאוד, המלגות מעטות ביותר, ובניגוד לגברים אקדמאים הנוסעים לחו"ל ומצרפים את המשפחה, המקרה ההפוך הוא נדיר יותר. כשבמרבית המשפחות עדיין נחשב הגבר למפרנס העיקרי בבית, הויתור על מקום עבודה מכניס הוא לפעמים קצת יותר מדי ממה שיכולה המשפחה לשאת. "האוניברסיטאות לא מקצות לכך מספיק כסף", אומרת צ'רצ'מן. "בישראל לא מקובל שאשה נשואה עם ילדים תסע ללימודים בחו"ל והגבר יעזוב את העבודה וייסע איתה".
במקום הראשון בשיעור נשים בסגל: אוניברסיטת חיפה
מכירים במצב, לא עושים מספיק
"בכל עשור שחולף המצב משתפר. כיום בערך שליש מהנקלטים בסגל הן נשים", אומרת אליאור. "הצהרת השוויון המגדרי באקדמיה" שאושרה בסנאט האוניברסיטה העברית לפני כשנתיים מהווה עבור אליאור הישג מרכזי, המאפשר לה לקדם את הנושא מעשית מול מוסדות האוניברסיטה. בהצהרה מכירה האוניברסיטה בפומבי באי השוויון בין המינים בפקולטות השונות ונכתב בה כי האוניברסיטה תחתור למצב שבו "התפלגות סגל ההוראה לגברים ונשים תהיה דומה להתפלגות האוכלוסייה הכללית" באמצעות יצירת תנאים להגדלת אחוז הנשים בסגל האקדמי והשגת שוויון לנשים בסגל האקדמי בכל מדרג ההוראה והמחקר"."יש מהלך אקטיבי להגדיל את מספר הנשים בפקולטות ובכל וועדה דואגים שתהיה גם נציגות נשית", אומרת פרופ' אליאור מהאוניברסיטה העברית, הנמצאת במקום הלפני אחרון מקרב אוניברסיטאות המחקר בשיעור הנשים מתוך כלל הסגל 23%. המקום הראשון נמצאת אוניברסיטת חיפה, שם נשים מהוות שליש (33%) מהסגל. סוגר את הרשימה הטכניון שבו רק 15% מאנשי הסגל הן נשים.
"יש ניסיון להגדיל את מספר הנשים וזה תהליך שייקח זמן" אומרת צ'רצ'מן על מיעוט הנשים בטכניון. האוניברסיטאות הן חלק מהחברה הישראלית שבה, כמו בחברות אחרות בעולם, מקצועות ריאליים-מדעיים וטכנולוגיים לא נתפסים כמתאימים לנשים. "אחוז הנשים הלומדות בתחומי המדע או ההנדסה הוא קטן יחסית והחברה שלנו לא מעודדת בנות להיכנס לתחומים האלה. צריך שתהיה מישהי שבאמת תתעניין ותרצה את זה".
