כשאפלטון הקים את האוניברסיטה הראשונה, בשנת 385 לפני הספירה, הוא נשא בלבו עלבון עז. 14 שנה קודם לכן, הוא חזה בהוצאתו להורג של אביו הרוחני סוקרטס, וזועזע עד עמקי נשמתו. הסיפור כמובן ידוע: השלטון היווני, שהאמין כי סוקרטס משחית את הנוער ברעיונותיו, ברוחב מחשבותיו האין-סופי, החליט לעצור את הרחבת הדעת שהביא עמו ההוגה הדגול על-ידי משפט שהסתכם בעונש מוות.
נסיונה של המדינה לעצור את סוקרטס מלשלהב נערים אחוזי סקרנות גרמה, בין השאר, להגעתו של אפלטון למסקנה אחת: יש למסד את הלמידה. לתת להשכלה בית יציב, ולהזמין אליו אנשים שיפזרו את הערפל סביב רעיונות מורכבים, ויעניקו לעולם מחשבות חדשות. הקמת האקדמיה לוותה בצל הכבד של תחושת האכזבה של אפלטון מהמדיניות השוללת את תאוות הלמידה. האם החרדה למקומה של ההשכלה הגבוהה בחברה היא נחלת העבר?
"ההשכלה הגבוהה ניצבת היום בצומת דרכים", אומר נשיא אוניברסיטת חיפה, פרופ' אהרון בן-זאב. "זה פשוט מדהים איך אנחנו - עם הספר - לא רואים לאיזה כיוון אנחנו מידרדרים בשנים האחרונות. קשה לנו לראות היום איזושהי תמיכה מדינית, גב פוליטי, שיסחב את ההשכלה הגבוהה בישראל. ללא בחינה עמוקה, ללא צעקה - שהיא אולי המפלט האחרון של ההשכלה - קשה לי לראות שינוי מהותי".
והארץ אוכלת אוניברסיטאותיה, מסתבר. מפגש של ארבעה פרופסורים בישראל, כל אחד מוביל בתחומו, לא נוסק למחוזות הדעת והרוח, אלא נשאר על הקרקע, בעולם החומר. הנושא העיקרי: כסף, תקציב. איך ממשיכים לקיים אוניברסיטה. איך ניתן להצליח לתת שירות טוב לסטודנטים. בישראל 7002, האוניברסיטאות "על הברכיים", כפי שמכנה זאת בן-זאב.
ביום המפגש מתקיימת, באופן אירוני משהו, שביתה של הסגל האקדמי במחאה על הסכמי השכר. השביתה הזאת מצטרפת לתזזית שאחזה בארגוני הסטודנטים בשבועות האחרונים בעקבות הקמת ועדת שוחט, שאמורה לבחון את מערכת ההשכלה הגבוהה.
אבל את התחושות הקשות כלפי מקבלי ההחלטות במשרדי הממשלה, נושאים הפרופסורים בלבם כבר שנים. הישיבה המשותפת של נשיא אוניברסיטת חיפה, פרופ' אהרון בן-זאב, רקטור אוניברסיטת בן-גוריון, פרופ' ג'ימי וינבלט, רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ' חיים רבינוביץ', ורקטור אוניברסיטת תל אביב, פרופ' דני לויתן, מעלה בעיקר אמירות חריפות כלפי העתיד.
"עובדה ששביתה היום לא משנה חצי דבר מבחינת התחושות שלנו", אומר לויתן. "זה לא עניין של יום מסוים מבחינתנו. אנחנו חיים עם בעיית השחיקה של מדינת ישראל באקדמיה כבר מספר שנים לא קטן. יבוא יום, והנזק יהיה בלתי הפיך".
ראשי האוניברסיטאות. "ההשכלה הגבוהה ניצבת היום בצומת דרכים.
אחרי הכל, גאים
לפני חמש שנים החלה סין במחקר שהוקדש לדירוג 500 האוניברסיטאות הטובות בעולם. את תוצאות המחקר מציג פרופ' רבינוביץ' בגאווה. "לכבודה של מדינת ישראל, כל שבע אוניברסיטאות המחקר היו מדורגות ברשימת ה-500. אנחנו המדינה היחידה בעולם שיש לה אוניברסיטאות שנכללות במחקר ביחס של אחת למיליון איש. רק כדי לסבר את האוזן, בשביל יחס כזה, ארצות הברית הייתה צריכה 300 אוניברסיטאות ברשימה. וצריך להוסיף שזה קורה בתקציב כזה נמוך שבא לבכות".הארבעה יודעים שמבחינה עולמית, מדינת ישראל ממוקמת גבוה בפסגת עולם ההשכלה. הנתונים ברורים; חתני פרס נובל, דירוגה של ישראל בחמישייה הפותחת בעולם בתחומי מדעי המחשב, החקלאות, המתמטיקה.
"מבחינה אקדמית ישראל היא כמו אי", ממשיך רבינוביץ'. "השכן הכי קרוב לנו מבחינה אקדמית הוא איטליה. אם ייקחו לנו את ההשכלה, מה יש לנוער פה לחפש? אם יש כלכלה במדינת ישראל היא נוצרה מההשכלה הגבוהה. אנחנו לא צריכים לתפור תחתונים וגופיות, אנחנו לא צריכים לעשות דברים שנעשים בעולם השלישי. אנחנו צריכים למכור את הידע לעשות תחתונים וגופיות, את הידע לרפואה וחקלאות. אנחנו בשפיץ של העולם המדעי. אם ייקחו לנו את זה, מה יישאר?"
לויתן: "ואנחנו נלך ונידרדר. לפעמים אני מרגיש כמו חנווני, מסתכל מאיפה אני יכול לגרד אגורה אחת או שתיים".
העולם המודרני לא מסוגל יותר לעכל גופים שנותנים פירות לאחר פרק זמן ארוך. בעולם שכולו אינסטנט, ההשכלה היא נטע זר - נותנת תוצר שלוקח לו זמן להבשיל. העובדה הזו מקשה על מתן תקציבים לאקדמיה.
ברוב המדינות התקציב המופנה להשכלה גבוהה נמצא בעלייה. בקזחסטן לדוגמה, התקציב עומד היום על 140 מיליון דולר לשנה. רבינוביץ' מספר ששרת המדע הקזחית לחשה על אוזנו שבתוך שלוש שנים צפוי התקציב לעלות פי 25. במדינת ישראל הקיצוץ בתקציב ההשכלה הגבוהה הוא עקבי. "בכל מקום בעולם מעלים", מצר רבינוביץ'. "אנחנו מתפללים שוועדת שוחט תחזיר אותנו לתקציב 2001".
וינבלט: "התחושה היום במשרד האוצר היא שההשכלה הגבוהה דורשת יותר מדי משאבים. כשאנחנו פוזלים לעולם אנחנו רואים אוניברסיטאות קטנות שמתנהלות בתקציב של שני מיליארד דולר בשנה. לנו אין שני מיליארד דולר. מה זה אומר? שאנחנו יעילים בצורה בלתי רגילה. התוצר שלנו עומד בכל מבחן בין-לאומי. אבל אין נסים בתחום הזה; אי-אפשר לצמצם את התמיכה בהשכלה הגבוהה ולצפות לתוצרים כמו בעבר".
הקיצוצים בתקצוב האוניברסיטאות פוגעים בסטודנטים כבר בשנים הראשונות. התוצאות ניכרות מיד; פחות מעבדות, פחות ספרים לספריות. "זה יגרום לכך שהרמה בתארים הראשונים תרד", מזהיר רבינוביץ'. "ישראל צריכה להחליט אם היא רוצה השכלה גבוהה או לא. ועדת שוחט היא פתח בעיניי, אם היא תהיה אמיצה מספיק".
תחיית המכללות
עד שנות ה-90 עיקר מוסדות ההשכלה בישראל היו האוניברסיטאות. משנת 1990 ואילך, עקב הביקוש לרכישת השכלה שגבר, התרחבה המערכת והיא כוללת היום, לצד האוניברסיטאות, עשרות מכללות אקדמיות, חלקן מתוקצבות על-ידי המדינה, חלקן פרטיות.יש מי שקושר את פריחת המכללות לתחילתה של הפרטת ההשכלה הגבוהה בישראל. המכללות היו אמורות לאפשר לימודים גבוהים לאלו שלא עומדים ברף הקבלה לאוניברסיטאות, ולהפוך את ההשכלה הגבוהה נגישה יותר לפריפריה - גם מבחינת מיקום גאוגרפי.
בפועל, המציאות אחרת לגמרי. המכללות המתוקצבות מורידות את רמת הלימוד משנה לשנה. המוסדות הפרטיים גובים שכר לימוד גבוה במיוחד, וכך מגיעים אליהם רק בעלי היכולות הכספיות. המכללות הפרטיות מהוות נקודת פתיחה להעברה אטית ועקבית של מרכז הכובד של ההשכלה מידי המדינה לידיים פרטיות. באחרונה החליטה המועצה להשכלה גבוהה על הקפאת הקמתן של 11 מכללות פרטיות. המהלך עשוי היה לשנות את מפת מוסדות ההשכלה בישראל.
כשעולה נושא המכללות כולם מסכימים על מורכבות העניין. הטענה העיקרית היא שלא רק שהמכללות אינן ממלאות את ייעודן המקורי, הן גם נוגסות בתקציבי האוניברסיטאות. "אני חושש מאוד מהמצב כפי שהוא כיום", אומר וינבלט. "בשלב הזה רוב המכללות בוודאי לא זולות. המאמץ התחלק בין יותר מדי מוסדות. בנוסף, יש מכללות שהרמה בהן לא מספקת. הן מספקות תארים ללא כיסוי".
הפרופסורים מצרים על היעדר שיתוף הפעולה בין המכללות לאוניברסיטאות. "הרעיון היה של מערכת רב-קומתית", אומר לויתן, "שהמכללות תיתנה הזדמנות לאלו שלא יכולים ללמוד באוניברסיטה. מי שיצטיין במכללה, יוכל לעבור לאוניברסיטה. מי שיתקשה באוניברסיטה, יעבור למכללה. אבל כאשר גלגלי השיניים לא מחוברים, וכל אחד רוצה להיות הגלגל העליון, זה פשוט לא עובד".
אוניברסיטאות פרטיות קיימות מסביב לעולם. קיים אצלכם החשש שגל ההפרטה ששוטף את הארץ לא יסתיים במכללות ויגיע אליכם?
בן-זאב: "לא נכון שהאוניברסיטה תתנהל כגוף כלכלי עצמאי. באוניברסיטה יש השקעה לטווח ארוך, שקשה למדוד בזמן קצר. אם יהיה הליך שיפריט את האוניברסיטה כגוף עסקי, יצטרכו לראות תוצאות כבר בטווח המידי. אי-אפשר יהיה לחכות 02-03 שנה שיהיה לך חתן פרס נובל. זו בדיוק הבעיה שאני רואה במערכת החינוך; מי שמוביל את המערכת רוצה לראות שינוי תוך שלוש שנים. אין לנו במערכת ההשכלה הלאומית מי שידאג לנו, הכל בנוי לזמן הקצר. זה רק יחמיר אם תתרחש הפרטה".
רבינוביץ': "מעבר לזה, היכולת להתמודד על מקום באוניברסיטה כבר תהיה לחלוטין לא קשורה לכישורים. ברגע שאפעל כעסק פרטי אתחיל לשאול את עצמי - ואת זה רואים בכל המכללות הפרטיות - 'ההורים שלך יכולים לתת עוד 50 אלף דולר? אז בסדר, נכניס עוד אחד לכיתה'".
פי שניים יהודים
עולם ההשכלה יכול היה להוות הזדמנות מצוינת לצמצום פערים בחברה. עולם שבו האדם נמדד לפי היכולות שאיתן נולד, ולא לפי סכום הכסף שהוא נושא בכיסיו. מחקר שהתפרסם באחרונה על-ידי מרכז אדוה לחקר השוויון והצדק החברתי בישראל, עקב אחרי השתלבותם של בוגרי התיכונים במחזור 79' בלימודים אקדמיים. תוצאות המחקר, שמתייחס לשנת 2005, העלו כי 30 אחוז מתוכם המשיכו ללימודים אקדמיים. מתוכם שיעור המשתלבים מקרב היהודים גבוה פי שניים משיעור המשתלבים מקרב הערבים. שיעור הלומדים מיישובים מבוססים גבוה פי שלושה משיעור הלומדים מיישובים בתחתית הטבלה הסוציו-אקונומית. שיעור יוצאי אפריקה ואסיה נמוך ביחס לכלל האוכלוסייה. העולים מאתיופיה משתלבים בעיקר במכללות הציבוריות ולא במוסדות ההשכלה הגבוהה היוקרתיים.
העלייה לאורך השנים במספר הסטודנטים לא הביאה לעלייה בשוויון. במילים אחרות: הזיקה בין מצבך הכלכלי לאפשרות שתרכוש השכלה התעצמה, גם לאחר קום המכללות. האוכלוסיות החלשות בארץ עדיין לא זוכות לנקודת פתיחה שווה.
"לא לחינם יש כזו נהירה של אנשים צעירים שרוצים ללמוד", אומר רבינוביץ'. "הם רואים בזה פתח, אפשרות למוביליות חברתית".
עד כמה האוניברסיטאות היום צריכות לחשוב על סוגיות חברתיות? האם אתם שואלים את עצמכם לאילו פלגי אוכלוסייה אתם מגיעים?
לויתן: "למדינת ישראל כמעט שאין היום משאבים. המשאב הגדול והיחיד שלה זה המשאב האנושי, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו היום, כמדינה, לאבד אף אדם שמסוגל להגיע להישגים רק בגלל שהוא גר בפריפריה. איך בדיוק עושים את זה? זאת בעיה שאנחנו מתמודדים איתה, ולא תמיד בהצלחה".
מדוע לא לאמץ את הדגם שפועל בכמה מדינות, לפיו שנת הלימודים הראשונה תהיה פתוחה לכל? כך תינתן הזדמנות שווה לכולם.
רבינוביץ': "האם אנחנו יכולים לממן את זה? את האולמות? המחשבים? מעבר לכך, זה נכשל במספר מקומות בעולם. תחשבו מה יקרה לכל אלו שיתמודדו שנה שלמה בכיתה אבל לא יצליחו להשתלב באוניברסיטה בסיום השנה. לקחת יותר אנשים שהסיכוי שלהם נמוך מאוד זה פשוט לא נכון. כל המחקרים מראים שהפסיכומטרי והבגרות נותנים מקדם ניבוי טוב. אדרבה, שיבוא מישהו וייתן כלי ניבוי טוב יותר. אני אקנה אותו מחר בבוקר".
נו טוב, מנהל עסקים
קצת לפני התובנה של אפלטון באשר להקמת האקדמיה, התהלכו בעולם ה"סופיסטים". הסופיסטים היו מורים נודדים, שלימדו בעיקר את תורת הרטוריקה. לתפיסתם, יש ללמד בעיקר את מה ש"צריך", מקצועות שיש להם תכלית. הם בחרו להתמקד בהצלחה המעשית ולא בעולם הפילוסופיה. אפלטון וסוקרטס ניהלו נגדם מסע מחאה: הם כעסו על זניחת הפילוסופיה לטובת הלימוד המעשי. בעקבות אותה התנגדות, נעלמו הסופיסטים מהעולם.התהליך היום הפוך. מדעי הרוח הופכים אט-אט למדעים הנזנחים.
היום, כמעט כל סטודנט שדרכו לא מוגדרת, יבחר בלימודי מנהל עסקים. "יש נטייה היום", מסביר לויתן, "שהיא חלק מנטייה של העולם המערבי בכלל, למקצועות שבהם יש תכלית מידית. אנחנו כבר לא מצליחים למשוך סטודנטים ללימודי יהדות, או היסטוריה של מדינת ישראל. הדבר הזה יוביל להידרדרות כללית".
באוניברסיטת בן-גוריון מעודדים סטודנטים לשלב שני מקצועות, אחד פרקטי, השני - פחות כבול לדרישות מעשיות. באוניברסיטה העברית מעידים שנעשה שינוי רדיקלי בתוכנית הלימודים על מנת לצמצם את הירידה בדרישה.
זו לא מלחמה אבודה? העולם שלנו שקוע עמוק בתוך תפיסות הרווח וההפסד.
וינבלט: "זה לא עניין של מלחמה אבודה. זה כורח המציאות. אני מאוד לא רוצה לחיות בחברה שאין בה אנשים שהם בעלי ידע במדעי הרוח, בפילוסופיה, בהיסטוריה. לדאבוני, התמונה לא מעודדת. אני מקווה שנצא מהשפל הזה שנקלענו אליו, כי אם יהיו מעט אנשים בעלי מטען ידע כזה, זה יזיק מאוד לחברה הישראלית".
מדבריכם עולה שאתם לא מסופקים מהמטען שאיתו יוצא בוגר מערכת החינוך. איזו השפעה יש לצבא על הסטודנט לעתיד?
רבינוביץ': "בגלל השירות הצבאי, הסטודנטים הישראלים בוגרים יותר, ולכן החיים הסטודנטיאליים בארץ מפותחים פחות. הם חיים קוצר זמן תמידי, וקוצר כלכלי".
בן- זאב: "חוסר הזמן הזה, גורם בין השאר לעובדה שהם קוראים פחות, לדוגמה. לעתים הסטודנט הישראלי יותר מפוקס. אלה שני סוגי למידה: למידה כדי להצליח, ולמידה לשם הלמידה. לסטודנטים הישראלים אין זמן להתענג על הלמידה שלהם כי הם יותר מבוגרים".
אז מה עושות שלוש שנים של התבגרות בצבא לסקרנות הצעירה והתמימה?
רבינוביץ': "אם אתה מעורר את הסקרנות, הסטודנט שלך יהיה סקרן. שום דבר לא יהרוג את הסקרנות של אנשים צעירים".
האקדמיה הישראלית - יותר נשים, פחות בני מיעוטים
סטודנטים ב-1948: 1,600סטודנטים ב-1990: 76,000
סטודנטים ב-2006: 245,000
אוניברסיטאות: 8
הכי גדולה: האוניברסיטה הפתוחה, 39,000 סטודנטים
במקום השני: אוניברסיטת תל אביב, 28,200 סטודנטים
שכר לימוד שנתי באוניברסיטאות: 8,500 שקל
מכללות אקדמיות: כ-50
שכר לימוד שנתי במכללות האקדמיות: 15,000-30,000 שקל
שיעור בעלי התארים האקדמיים בישראל ב2003 : 29 אחוז (מקום שני בעולם!)
תקצוב ממשלתי שנתי לסטודנט ב-1996: 37,099 שקל
תקצוב ממשלתי שנתי לסטודנט ב-2006: 27,917 שקל
שיעור הנשים בקרב הסטודנטים באוניברסיטאות בשנת תשס"ה: 55.9 אחוז
שיעור הסטודנטים הלא יהודים באוניברסיטאות בשנת תשס"ה: 11.3 אחוז
