במשך 46 שנים פינו הרשויות המקומיות של גוש דן את כל אשפת הגוש אל האזור שבין רמת גן, תל אביב, חולון, אזור וכביש גהה. 3000 טונות של זבל, שהושלכו מדי יום אל האתר בראו במרוצת השנים את הר החיריה. הר אשפה בגובה שישים מטרים, המשתרע על פני 450 מ"ר. בשנת 1998 הופסקה אספקת הפסולת אל ההר, הוחלט לשקם את האזור ולהפוך אותו למרכז מחזור. כך נולד חזון פארק איילון: ריאה ירוקה בת 8000 דונמים.
בנובמבר 2004, אישרה ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (ולנת"ע), בראשות עפר גרידינגר, את תוכנית המתאר להקמת פארק איילון, או בשמה הנוסף, תמ"מ 3/5.
המטרות העיקריות שהציבה התכנית היו יצירת ריאה ירוקה עבור תושבי דרום תל אביב, שיקום נחל איילון ונחל שפירים כחלק מפתרון בעיית ההצפה הקבועה של נתיבי איילון ושכונות דרום תל אביב, שיקום הר החיריה ויצירת פארק נופש ופנאי. על פי התכנית, הפארק, שלא ייפול בגודלו מ"סנטרל פארק" הניו- יורקי, עתיד להשתרע משכונות דרום תל אביב ועד אזור וחולון, מכביש מספר ארבע עד דרך לוי אשכול בחולון ודרך חיל השריון בתל אביב.
באפריל 2005 אושרה תוכנית המתאר על ידי הממשלה. בנובמבר באותה השנה, הוחלט על הקמת חברה ממשלתית שתפקידה יהיה: "לתכנן, לפתח, לנהל, לתאם ולתחזק את פארק איילון". אולם כיום, למעלה משנה אחרי ההחלטה החברה עדיין "בתהליכי הקמה".
אתר מעבר הפסולת
תוכנית שיקום
אין ספק כי שיקום הר זבל איננה מן הקלות שבמשימות. אפילו לא מן הבינוניות. לדברי תמר דראל פוספלד, אדריכלית נוף שנוטלת חלק בשיפוץ החיריה, ההר "נושם, מגהק, שוקע וגולש", ופולט תשטיפים מזוהמים וביו גז. לאור תוכניות השיקום המבטיחות ממהרת פוספלד להבטיח: "המקור של ההר לא יטושטש, וישא אופי מיוחד שישמש כאלמנט חינוכי וידגים את השפעת האדם על סביבתו והמחיר שיש לשלם על כך".תהליך השיקום המתוכנן להסתיים בשנת 2009, כבר החל, ולדברי האדריכל ארז לוטן, המנוי על צוות המשקמים, בשלב זה תשטיפי הפסולת כבר נאספים בתעלות ניקוז על מנת למנוע את זרימתם אל הנחלים. חזונו של לוטן עבור ההר נראה מאוד ירוק: אתר פתוח לציבור שכולל שאטל אשר יוביל את המבקרים אל תצפית מרהיבה, מדשאות וגנים בפסגת הר הזבל. אולם, כהרגלם של חלום ומציאות, בפועל יש פער גדול בין התוכניות השאפתניות ובין יישומן. נראה כי מים רבים יעברו בנחל איילון עד שהר הזבל ישדרג את מעמדו ויהיה לריאה ירוקה ופורחת. לפני כשנה אמר לוטן כי "בקיץ יחלו עבודות אינטנסיביות של ייצוב מדרונות ההר על ידי הרחקת תוואי הנחלים איילון ושפירים והמשך איטום ההר". בשיחה האחרונה עמו הבטיח כי הייצוב והאיטום יחלו רק לאחר החורף.
למרבה הצער, לא ניתן לומר כי שיקומו של הר החיריה מתקדם במהירות הרצויה. אך עם זאת, חלה באתר התקדמות ניכרת: מרכז המבקרים באתר נפתח למבקרים שיכולים לחזות בפתרון שנמצא לתשטיפים המנוקזים ולמי הזבל מן המשאיות. מדובר בתצוגה מדגמית של אגנים ירוקים מעשה ידי אדם: חמש בריכות המטהרות את המים המטונפים המוכנסים אליהן באמצעות צמחי מים הסופגים את המזהמים, ומותירות מים נקיים שעתידים לשמש לגידול דגים ולהשקיית אתר החיריה. בנוסף הוצב על ההר מתקן ניסויי של חברת "חץ אקולוגיה" הממיין את האשפה למרכיביה וממיר את השיירים האורגניים לביו גז. הגז המופק מהמתקן וכן גז הנשאב מההר באמצעות למעלה משישים בארות, מועבר למפעל "אופיס טקסטיל", שם הוא מהווה תחליף לסולר.
תהליך שיקום סביבת ההר מתפתח גם הוא: באזור נסללו שבילי אופניים ושבילי הליכה, וכן תוכנית אב להקמת מאגר ניקוז שעתיד לטפל בבעיית השטפונות של דרום תל אביב כבר הותוותה בלשכת התכנון של מחוז תל אביב. התוכנית נמצאת בתהליכי אישור סופיים המתנהלים עתה בשיתוף רשות הניקוז.
פסולת בניין שמושלכת בשטח שמיועד לפארק 2
הקרב על הקרקע
השטח עליו מתעתד לקום פארק איילון היה, במשך שנים רבות, סלע מחלוקת בין יזמי נדל"ן שונים שזממו לבנות עליו. מרגע הפקדת התכנית שייעדה את כל השטח, למעט אלפיים יחידות דיור, לטובת הפארק בשנת 2002, נפלו על ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים עשרים התנגדויות לתכנית, חלק ניכר מהן מאנשי נדל"ן. אחת ההתנגדויות המרכזיות הגיעה מטעם חברת הזרע, בבעלות "שרם-פודים-קלנר". ההתנגדות הסתמכה על הסכם הרשאה לתכנון, שנחתם בינה לבין מנהל מקרקעי ישראל. לאחר שפג תוקף ההסכם, הגישה חברת הזרע בקשה להארכתו לבית המשפט המחוזי, זאת למרות שתכנית הפארק אושרה עוד קודם לכן.
עמותת אדם, טבע ודין, שעתרה בעבר כנגד חוקיות ההסכם, קיבלה אישור להצטרף לדיוני בית המשפט. מאחר ועתירתה של אדם, טבע ודין לא הובררה לפני פקיעת החוזה, נותרו סוגיות רבות שעלו בה ללא מענה סופי. ביניהן, העובדה שחברת הזרע החכירה את השטח למטרות חקלאיות בלבד בחוזה שלא חודש מאז 1980.
ככל הנראה, היה זה החוזה האחרון שנחתם בין חברת הזרע למנהל מקרקעי ישראל. למרות שעתירתה של הזרע נדחתה, היא לא ויתרה על השטח, ועתרה לבג"צ כנגד תכנית הפארק בעתירה שעדיין עומדת בדיון. אחת מטענותיה הייתה כי אין תקציב למימון פארק גדול כמתוכן, וכי רק בנייה של אלף יחידות דיור, על פני 12% מן השטח תוכל להציל אותו.
חברת הזרע חוזרת וטוענת כי רק הכסף שיזרום מיחידות הדיור החדשות יוכל לממן פארק: "כל בר דעת יודע שאין למדינת ישראל ולתורמים פרטיים היכולת להעמיד משאבים כספיים בהיקפים כה גדולים". טענה זאת עומדת אל מול התחייבות שנתנה הממשלה להקצות שקל נוסף על כל שקל של תרומה שיתקבל לטובת הפארק עד לתקרה של עשרה מיליון שקלים, במהלך חמש שנים. בינתיים, ראשי הערים ממשיכים להקצות כספים לטובת הפארק, ומיליונים כבר התקבלו, ביניהם שלושה מיליון שקלים שהעביר המשרד להגנת הסביבה דרך רשות הניקוז.
למרות תהליך השיקום הנרחב שתואר לעיל ממשיכה חברת הזרע לטעון כי: "שלילה מוחלטת של בינוי בשולי הפארק תביא לגניזת החלום להקמת פארק מפותח ואיכותי". הראייה לכך לטענת החברה הן "השנתיים שחלפו מאז ההחלטה להקים את הפארק, בהן לא נעשה צעד ממשי להקמתו, פרט להצטברות ערימות פסולת והתרחבות הפלישות והעזובה בשטח". אולם, די בביקור אחד במקום ובמרכז המבקרים בו על מנת להיווכח כי לא כן הוא המצב.
התנגדות מז'ורית נוספת לבניית הפארק הגיעה מכיוון בית הספר החקלאי מקווה ישראל. כמעט מחצית מהשטחים המיועדים לפארק, כ-3,600 דונמים, שייכים לבית הספר, אם כי תוכנית הפארק מבטיחה את שמירת השטח כאדמות חקלאיות בהתאם ל"חוק מקווה ישראל". לטענת המנכ"ל לשעבר של מקווה ישראל, דב ענבר, תכנית פארק איילון עוברת על "חוק מקווה ישראל", מאחר והיא מכפיפה לפארק את שטחי מקווה ישראל, והיא עלולה לסכל פיתוחים עתידיים של בית הספר.
בדומה לחברת הזרע, הגישה מקווה ישראל עתירה שטרם נפסק לגביה. בינתיים, החולף ענבר בתפקידו על ידי רונן צפריר. נראה כי המנכ"ל החדש נכון יותר לשתף פעולה עם תכנית הפארק, דבר שבא לידי ביטוי בפעילות שהתקיימה בפארק עת פתיחת מרכז המבקרים בסוכות. "עדיין יש התנגדות", אומר צפריר, "אבל אנחנו משתפים פעולה. אנחנו בקשרים טובים עם דני שטרנברג וארז לוטן [אדריכלי הפארק, א.ב.], ויש הבנה. אנחנו רוצים שהעולם יבין שפארק איילון הוא ליד מקווה ישראל ומקווה ישראל הוא ליד פארק איילון".
אין ספק כי הדרך לפני מקימי הפארק עוד ארוכה, אך הקרח כבר החל לנוע. מי יודע, אולי בסופו של דבר עוד יקום כאן הסנטרל פארק הישראלי.
תודה מיוחדת לבילי פרנקל על העזרה הרבה בתחקיר ובליווי הכתבה.
פארק בגין - האגם של הסקי מים בכבלים
