תפקיד: לוחם בעורב גולני
גיל:21
מגורים: מושב חוסן
היסטוריה: "עליתי מהולנד לפני שלוש שנים, וביולי 2004
התגייסתי. החלטתי לעלות לארץ ולהצטרף לצה"ל, כי חשוב בעיניי שכל אחד יתרום למדינה כמה שהוא יכול. הוריי ואחותי נשארו בהולנד. בהתחלה, היה לי קצת קשה בגלל שגם אחרי חודשיים באולפן לא ממש ידעתי עברית. אחרי שבועיים בצבא הרגשתי שאני מתחבר".
על לבנון: "היינו בלבנון בערך חודש, וחודש נוסף אחרי סוף המלחמה. זו הייתה התקופה הקשה ביותר, גם מבחינה פיזית וגם נפשית. כל הזמן חשבנו על אלה שהלכו, למרות שלא היו בין ההרוגים אנשים ממש קרובים אליי. בלחימה פתאום ראינו לקראת מה התאמנו כל השירות שלנו, למה עברנו את כל האימונים הקשים. אחרי לבנון חזרנו לפלוגה".
חוויה קשה: "באחד מימי המלחמה נכנסה חוליית הסריקה לבית, ובו בזמן ירו עלינו מבחוץ. חבר שלי, שהיה איתנו בסגירה, נורה ברגל. היום הוא השתקם, אבל זה היה רגע קשה כי ראיתי פגיעה כל-כך קרובה, האר-פי-ג'י עבר לנו ישר מעל הראש".
הכי מתגעגע: "להורים בהולנד. הפעם האחרונה שראיתי אותם הייתה כשנסעתי לבקר אותם אחרי המלחמה".
לא אוהב בתפקיד: "את הקור באימונים".
רגע של סיפוק: "כשהכרתי את החבר'ה, ממש כשהתגייסתי, לא ידעתי שבסוף המסלול חלק מהחבר'ה יהיו החברים הכי טובים שלי. לומדים להכיר אנשים באמת".
מפחיד אותי: "שאחד מהחיילים בצוות ייפגע".
רגע מרגש בשירות: "את סוף המסלול אני לא אשכח. בלילה האחרון, עשינו 44 קילומטרים ונשאנו ציוד של כ-60 אחוז ממשקל הגוף. אחרי המסע הרגשתי גמור, לא יכולתי לעמוד על הרגליים, אבל כל-כך שמחתי שזה נגמר".
אחרי הצבא: "טיול, ואחריו אני מתכנן להישאר בארץ, אני אוהב אותה יותר מדי מכדי לעזוב".
