מזה שלוש שנים שאני חולמת על לימודים בפריז. שלוש שנים שאני חורשת כל פיסת מידע בקשר לעיר האורות, שדרך היועצים של השגרירות הצטיירה כעיר המקבלת בזרועות פתוחות כל סטודנט שמבקש ללמוד בה.
בצרפת, כך הסתבר לי, הלימודים בחינם ואם זה לא מספיק כדי לשכנע כל סטודנט ישראלי שבצרפת החיים יהיו קלים יותר, הרי שהצרפתים נותנים לסטודנטים הזרים גם אישור עבודה, ומעניקים החזר על שכר הדירה. פרטי מידע כאלו ואחרים, לצד העובדה שפריז היא אחת הערים היפות בעולם, הובילה רק למסקנה אחת כנראה שכאן אני אמשיך את לימודי.
עם זאת, הבטחות לחוד ומציאות לחוד. כל מה שנאמר לי היה נכון בפועל, אבל הסחבת הביורקרטית שתורגמה ל-4 חודשים שלקחו להנפקת אישור העבודה, היא מה שהשגרירות לא מספרת עליו. כמו כן, כשהגעתי לפריז גיליתי איך כל אחד מאותן פעולות שעליך לעשות כדי להתיישב במקום חדש, היא מאבק קשה וארוך.
כך למשל, החזר על שכר הדירה האסטרונומי של פריז, גם הוא נכון, רק שלמצוא פה דירה שלא דרך סוכן תיווך זה כמעט בלתי אפשרי. גם במידה ומצאת דירה, אל תהיה בטוח שישכירו לך אותה, בעלי הדירה יירצו לראות את תלושי המשכורת שלך, בעודך ממתין לאישור העבודה (סוג של מלכוד). באותה נונשלנטיות הם יידרשו במזומן חודשיים של שכירות כפיקדון, רק 1500 יורו בערך לפני ששילמת על החודש הראשון.
שהייה ממושכת יותר באקדמיה הצרפתית תבהיר שהמצב בארץ לא כל כך רע כמו שאנחנו חושבים. אם בארץ אנו מתלוננים על 30 תלמידים בסמינר, אז תנסו לשבת בסמינר של 60 סטודנטים, כששיחה קצרה עם המרצה היא אפשרות בדיונית.
במצב הנתון, ולצד העובדה שפריז מברכת את הסטודנטים הזרים רק על פני הדף, הרי שאם אין לך כאן תוכנית לימודים שאתה לא מוצא בשום מקום אחר, או שפשוט יש לך את הסיבות שלך לברוח מהארץ, לימודים גבוהים בצרפת הם מסע מפרך שאין טעם לקחת בו חלק. עדיף להשאיר את פריז לחופשות הקצרות, לזכור אותה רק כזיכרון מתוק, ולהתפלא שיש מקרים שבהם הארץ, על כל הבעיות שלה, עדיפה על פני אירופה המאוחדת.
