כמו רבים אחרים בימים אלו, גם אני מתמלא שאט נפש בחושבי על צמרת השלטון הנוכחית, כמו גם זאת שלפניה וזאת שלפניה וכמובן, גם זאת שלפניה. דומה שלא ניתן לראות באופק הנהגה אמיתית שניתן לומר עליה שלפחות רוב יושביה באמת מעוניינים בטובת המדינה יותר מאשר לעשות לביתם.
באמת שאין טעם להרחיב בנוגע לראש הממשלה הנוכחי, קודמו המורדם, הנמוך שקדם לו, או קודמו, שכל נסיון לסכם את טבעו במילה אחת רק יעשה עימו חסד בלתי ראוי. הרי הרבה כבר נאמר על איכותם השנויה במחלוקת של ראשי ממשלה אלה ושל השרים הסובבים אותם ועל ההדרדרות הכללית של מה שמכונה "ההנהגה". כמובן שיהיו אלה שיראו חלק מהם כמצויינים וחשובים, במיוחד את זה המורדם, כשם שיש דעות מגוונות בכל תחום, וטוב שכך. אבל לא ניתן להתעלם ממידת אי שביעות הרצון הכללית ששוררת כלפי ההנהגה, ובעיקר לא ניתן להתעלם מחוסר האמון.
אפשר לבצע אנאליזות שונות ומגוונות שכולן נוגעות ל"מצב", לתככים תוך מפלגתיים, חילופי הדורות בהנהגה וכמובן, השינוי שחל בעם עצמו אובדן התמימות ושדרוג הציניות, כגורם שהביא לאי שביעות הרצון. אולם, ברצוני להציע הסבר שונה במקצת וללכת קצת אחורה בזמן.
במרכז טענתי עומדת נקודת מפנה בהסטוריה של מדינה, הנקודה בזמן בה עלה לראשונה ראש ממשלה שהוא באופן גורף משכמו ומטה, מה שנתן תקדים ופתח את הדלת לאלה שבאו אחריו. הטרנד אמנם צלע בהתחלה (וכמה מנהיגים לא רעים בכלל הצליחו לעלות) אבל בסופו של דבר גרם לתפנית של מאה שמונים מעלות בפרופיל ההנהגתי לא צריך להיות ביג שוט כדי להנהיג את המדינה. אפשר להיות גם פקיד אפרורי, טירון פוליטי, חדל אישים, שרלטן זול ואפילו פסיכופט גמור, תואר השמור בינתיים לראש ממשלה אחד ויחיד, זה שהתחיל את הטרנד המפוקפק הזה. כגילוי נאות עלי לומר שאינני מוסמך כפסיכיאטר, או פסיכולוג, או כל דבר אחר בינתיים, כך שמעבר למסר הכללי, מוטב לקחת את תובנותיי בערבון מוגבל, אבל לא יותר מידי מוגבל.
נכון, גם לפני אותו ראש ממשלה, נתברכנו במנהיגים בעייתיים, הרי אף אחד לא מושלם, חלק גם ניתן לכנות גרועים (או גרועה ליתר דיוק), אבל כמעט ולא ניתן להטיל ספק באיכותם האנושית, יכולתם לקבל החלטות אמיצות, גם שגויות וגם פאטאליות, ולא ניתן לומר שההיסטוריה מצליחה להציג אותם כאנשים שליליים. עד שהגיעה התפנית. אני מדבר על העילוי הרטורי, עושה השלום, האלוהים של הליכוד ושל הימין בכלל מנחם בגין.
אם נשים לרגע בצד את מה שסיפרו לנו בגן חובה על מנחם בגין, על ההישג ההסטורי שתמיד יזקף לזכותו - השלום על מצרים (כשלמעשה לא הוא היה הדמות הדומיננטית בתהליך או אפילו הדמות שניה הדומיננטית, או השלישית היו שם בעיקר סאדאת עצמו ביוזמה נועזת, ג'ימי קרטר עזר וייצמן ומשה דיין), נישאר עם כהונה מזעזעת ביותר (לבנון, אינפלציה מטורפת ועוד) שהסתיימה באופן מביש.
הרקע לקטע הבא מ 1952 הוא החשיפה השערורייתית שממשלת בן גוריון מקיימת מו"מ עם גרמניה בנוגע להסכם הפיצויים הנודע. אמנם יחסים עם גרמניה ב- 1952 אכן היו סוג של טאבו, אבל שימו לב לדקויות בדבריו ולטיעוניו שרחוקים מאוד מהדברים שאכן ניתן לטעון כנגד הסכם זה (עשיית כסף על גב המתים וכו'), כל זאת מעל כיכר ציון, מול המון שלאחר מכן כמעט וביצע פוטש בכנסת:
"ולכן אני אומר לאדון בן-גוריון: לא יהיה משא-ומתן עם גרמניה, על זה אנחנו כולנו מוכנים למסור את נפשנו. ייהרג ובל יעבור. אין קרבן אשר לא נקריב בכדי לסכל מזימה זו. אדון בן-גוריון העמיד שוטרים, ובידיהם - לפי ידיעות שקיבלנו זה עתה רימונים וגזים מדמיעים מתוצרת גרמנית, אותם גזים שהחניקו את אבותינו, יש לו בתי-סוהר ומחנות ריכוז (...) אמנם אני יודע שאתם אמיצים, לא תרחמו על נשינו וילדינו הקטנים, אך אין דבר. נלך גם למחנות ריכוז, למרתפי עינויים, כי אין אנו טובים מאלה שעלו לגרדום (...) כאשר יריתם בי בתותח, נתתי את הפקודה: לא! היום אתן את הפקודה: כן! אמנם לא תדעו רחמים עלינו, אך זאת הפעם לא נדע רחמים גם כלפיכם, זאת תהיה מלחמה לחיים או למוות".
נאום זה מזכיר את נאומיי הגרועים שבאויבינו ואופייני להפך הגמור מדמוקרטיה, למשטרים טוטאליטריים בהם דמגוגיה זולה הפונה לאדם פשוט הדעת והמתלהם (בלהט הנאום, האדם הפשוט כביכול ישכח את ההבדל בין גז מדמיע לציקלון בי), העמוסה בשקרים מוחלטים היא הפעולה המקובלת להשגת מטרות וגם אם נשים בצד את המנהיגים הידועים לשימצה מאירופה של המחצית הראשונה של המאה העשרים או דברים המוזכרים בספר 1984, המקרים היחידים שנוכל למצוא המקבילים לכך הם הנאומים של נסראללה.
ברור לגמרי שבשנות החמישים בגין לא היה מוכן מנטלית לדמוקרטיה, אולם גם לאחר מכן, בהתחשב בהשתלשלות העניינים בתקופת היותו ראש הממשלה, הסתגרותו בבית, התפטרותו והמשך הסתגרותו בבית עד יומו האחרון, דמוקרט גדול הוא לא היה. אם נוסיף לך את הטענה (המבוססת כנראה) שבמרוצת השנים הוא סבל ממאניה דיפרסיה אולי נקבל באמפטיה חלק מהדברים אבל עדיין לא נבין מדוע אדם כזה היה צריך לעמוד בראשנו ובכך להוריד את סטנדרט הקבלה למועדון ההנהגה באופן כל כך משמעותי.
ומה עכשיו? המועדון כבר לא יוקרתי והחברים בו אפילו לא מנסים, אבל בניגוד להרבה מועדונים בארץ, כולנו הסלקטורים ולנו אין הנחיות מלמעלה (אלוהים?). עכשיו רק צריך לעשות את זה כמו שצריך.
