רונלד חיכה לי בשדה התעופה החדש של ינגון -Yangon בירת בורמה. כמעט שנה חלפה מאז סיירנו יחד בשבילים ההרריים של חבל שאן.
לפנינו היתה טיסה נוספת אל שדה התעופה של ההו (Heho), מספיק זמן לפרוש מפה ולתכנן את השבועות הבאים. כבר בשלב זה נכונה לי ההפתעה הראשונה. רונלד שלף קובץ דפים צהובים מתרמילו שעליהם שירטט בעט ועיפרון קוים ארוכים ושבילים וגם הוסיף בכתב יד את שמות הכפרים והשבטים השונים.
עמדנו לפני טרק בחבל השאן, ובל תטעו חבל עצום זה תופס כרבע משטחה של בורמה (פי 7 משטח ישראל) והוא האיזור ההררי ביותר במדינת מיאנמר (בורמה). הוא מחולק על יד נהר טאלווין שזורם מצפון לדרום כך שמערבית לנהר נחים מישורי השאן בגובה 1000 מטר מעל פני הים וממזרח לנהר מתרוממת שרשרת הרים בינהם מתחבא הגבול הבעייתי עם מדינות תאילנד, לאוס וסין.
"אין מפות" השיב רונלד למבטי התמוהים, "המפות היחידות הן צבאיות והן שארית מתקופת השלטון הבריטי (שהסתיים בשנת 1947-1948) כך שעדיף לך לסמוך עלי ועל חושי".
כאן המקום להרחיב מעט על חברי רונלד. סבו וסבתו הובאו כמשרתים מהודו בזמן השלטון הבריטי אל תחנת ההרים קלאו (Kalaw) . הוא חי כל חייו בקלאו, דובר אנגלית רהוטה שלמד בבית הספר של המסיון הנוצרי ומפרנס את משפחתו בין היתר מהדרכת תיירים, תרמילאים וטרקרים בשבילי מדינת שאן. ממסעותינו יחד גיליתי שהוא מכיר כל שביל, כפר ושבט באזורו, דובר כמה שפות מקומיות, חייכני, נימוסי ועדין כמו שרק בורמזים יודעים להיות (ומי שכבר ביקר בבורמה יודע).
עיירה זו היתה פופולרית בקרב הקצינים הבריטים ונשותיהם שנמלטו בעונה החמה מן המישורים הלוהטים אל ההרים הנעימים והקרירים. למרות שחלפו 50 שנה, בקלאו לא רק הגובה (1350 מ` מעל פני הים) לא השתנה. האוירה השלוה והרגועה עדיין מורגשת בין הרחובות, משארי הארכיטקטורה הקולוניאליים ונופי ההרים ההופכים את קלאו ליעד מבוקש ונוח ליציאה לטרקים באזור.
בשעת בוקר מוקדמת פגשתי את רונלד מחוץ לבית המלון ועל גבו תרמיל צבאי מהתקופה......... הבריטית. הבטתי סביבי אל ההרים המיוערים והעיירה שהיתה עטופה עדיין בערפילי בוקר. `קלאו` פירושה - ספל ואכן היא יושבת בתוך עמק קטן מוקף הרים. רונלד שלף את המפה שצייר, סימן את הכיוון הכללי מערבה וכך צעדנו אל ההרים. בבורמה תמיד מטיילים עם מדריך מקומי. השלטונות אינם אוהבים מטיילים עצמאיים בהרים, השבילים לרב אינם מסומנים, השבטים שפוגשים לא דוברים אנגלית ויש מעט בתי הארחה להעביר בהם את הלילות.
הרחק בעמק נראה אגם רחב ידיים, כחול ומבהיק שרונלד כינה בפשטות "בריכה". בשעת צהריים מאוחרת הגענו למקום שסומן על המפה של רונלד כ"נקודת תצפית" תמימה. הוא לא הקדים לומר לי שזוהי שלוחה נהדרת שבקצה המזרחי שלה התיישבה משפחה הודית נעימה מול אחד המראות המרשימים ועוצרי הנשימה שראיתי מעודי.
אבי המשפחה בנה שתי סככות קש מול הנוף ושני בתי עץ שהאחד הוא ביתם והשני...חדר שינה בסיסי לטרקרים. הרי לכם יזמות תיירותית בחיתוליה נוסח חבל שאן. הגברת הכינה צ`אפטי (מעין פיתה הודית) טריים וריחניים שהוגשו עם סלט תפוחי אדמה, ירקות וכמובן קמצוץ צ`ילי. בשעת הצהריים החמה ביותר ישבנו על כסאות הנוח תחת הסככה. תחתינו נפרשו עמקים מעובדים, סביבנו שרשרת הרים מיוערים ומורדותיהם תרסות מעובדות בדייקנות ומעלינו שמיים כחולים עד האופק. שעה ארוכה נחנו ברוח הקרירה והנעימה.
בהמשך היום טיפסנו כמה שעות אל הפסגות הקרובות והשקפנו אל הכפרים אליהם נצא למחרת. אם שעת הצהריים במרפסת המשפחה ההודית היתה מרגיעה, שעות הערב מול השקיעה ושעות הבוקר בזריחה היו קסומות וממש התקשנו לעזוב לדרכנו.
רונלד הצביע על רגליהם היחפות. בבורמה מספרים שלבורמזים כף רגל פתוחה ורחבה והזרת נוטה החוצה כי מאות שנים הם הלכו בהרים יחפים. הארכנו את דרכנו אל הכפר דרך חלקת יער כי ביקשתי לחוש את ההבדל בין השביל החשוף, החם והמתפתל להרגשה הקרירה, הסבוכה והמיוחדת עשרות מטרים בודדים מהשביל. אדמת האזור מורכבת מסלעי משקע גיריים המכוסים בחלקם יערות מונסון. חבל השאן מחזיק בתואר המכובד כאחד מריכוזי עצי הטיק הגדולים בעולם כולו, ובחלקים מסוימים שלו השפעת הכריתה ניכרת היטב.
אבל את העצים היפים ביותר שראיתי בבורמה פגשתי מאוחר יותר מידי פעם לאורך השבילים - עצי הג`ק פרוט, דוריאן,עצי הבניאק ועצי טיק. אלו עצי ענק שצומחים לגובה עשרות מטרים, בעלי גזע עבה ומרשים ששולח ענפים רחבים וענקיים הפרושים על שטח נרחב. העץ נותן שטח צל עצום ורחב והמקומיים דואגים לתמוך את ענפיו הכבדים במוטות מהאדמה אל מרומי העץ.
לאחר כמה שעות הליכה שמענו קריאות ילדים: "אינגליש, אינגליש" (זכר נוסף לתקופת השלטון הבריטי מאז כל אדם לבן הוא "אינגליש") וחבורת זאטוטים קידמה את פנינו וליוותה אותנו עד שער הכפר טאר-יאו. היה זה מעין שער עץ גבוה ובמרכזו מדרגות עץ העולות ויורדות אל שטח הכפר. כפר מבודד זה היה אחד ממטרות הטרק ואנו הגענו בשעת צהריים אז שהו בכפר רק הנשים והילדים בעוד הגברים עבדו בשדות. זהו כפר של שבט הפלאונג השייך למשפחת מון - קמר אותה משפחה לה שייך שבט האינתהא מאגם אינלה .
הכפר בנוי על מורדות שלוחה במרכז שטחי החקלאות המעובדים בידיהם וניתן לומר שהם חיים כמעט בשיתוף, מעין "קיבוץ בורמזי". הגידול המרכזי שלהם הם שיחי טאן-פט שעליהם משמשים לעטיפת הסיגרים הבורמזים ולמרות שקיימת חלוקת חלקות למשפחות השונות כולם עובדים אצל כולם ונרתמים לעזור האחד לשני. הפלאונג מפורסמים בעיקר בזכות חייהם ב"בית הארוך".
הבנין הארוך והרחב חולק לאורכו בקו השני-שליש. חלק זה הופרד במחיצות קש ובמבוק לחדרים בצורת האות ח` הפתוחים בקדמתם. שליש הבנין הנותר הוא הפרוזדור הארוך בו עוברים האורחים ובני המשפחות עד לחדרם. ספרתי שבעה חדרים בבנין קרי שבע משפחות ולכל משפחה כשלושה-ארבעה מ"ר. בחדר כל משפחה בפינה נבנה מעין ארגז אדמה עליו מדליקים עצים למדורה לבישול ולחימום.
בשעות הערב פורשים שמיכות וישנים יחד כל המשפחה עם שאר המשפחות בבנין כולו כשמחיצת בד וקש מפרידה ביניהן. כששאלתי את רונלד לגבי אינטימיות בני הזוג הוא ענה לי: "לא, אין דבר כזה, באמת בעיה".
הבנין הארוך הוא מוקד חיים בכפר וכשאנו ביקרנו בו נעשו בחדריו ובפרוזדור הארוך פעולות שונות. אישה מבוגרת ישבה מול נול וטוותה אריג, זוג זקנים ישבו ברגלים מקופלות מול סיר מרק מהביל מתבשל על האש ועישנו סיגרים בורמזים תוך כדי חיוכים חסרי שיניים ואישה אחרת שלפה כינים משערות בנה.
בפרוזדור הארוך, בשבילי הכפר ובין הבנינים הארוכים התרוצצו עשרות ילדים שנראה שלא זכו למקלחת הגונה ימים רבים ושיחקו. כמו תמיד כשראיתי בנוף פסטורלי ומיוחד כזה ילדים מלוכלכים שאלתי את עצמי האם כפר טבעי זה הוא באמת גן עדן עבורם? רונלד ששם לב למבטי הזדרז לומר לי שבכפרים ההרריים יש מחסור במים ונושאים אותם ממרחק. המים משמשים לשתיה ובישול ובכלל מקלחת לא נתפסת כהכרח בודאי לא מידי יום.
נשות הפלאונג לובשות בגדים מרהיבים בצבעים כחולים ואדומים. הילדות הצעירות חובשות כובעי פונפונים צבעוניים והנשים הנשואות מניחות בד כתום על הראש עם שאר קישוטים. הבנין הנישא ביותר בכפר סמוך לשער הכניסה הוא המנזר הבודהיסטי.
כמו 85% מתושבי בורמה גם שבט הפלאונג מאמין בבודהיזם אך אמונתו מעורבת ביסודות אנמיסטים חזקים. ממרפסת המנזר צפיתי אל השדות הקרובים שם שורת גברים כפופה אחזה במעדרים וכאיש אחד עדרה ועדרה.
נופי עמקים ושני אגמים גדולים נראו במרחק בעומקו של העמק וגם המשך השביל המוביל אל הכפרים יאו-טאט (Ywa That) וטאלינג פה (Taling Pe).
בימים הבאים התקדם הטרק בגבהים של 1500 - 1700 מ` מעל פני הים בין יערות, שדות וכפרי שבטים נוספים. ככל שהתרחקנו מקלאו ועלינו אל ההרים כך הפכו המפגשים עם המקומיים למרתקים יותר. מידי פעם עצרנו בכפרי פלאונג או בכפרי שבטי הפאו (אנשיו לובשים בגים כחולים כהים או שחורים וידועים בקרב שבטי ההרים כאנשי עסקים טובים) ובלילות פרשנו שקי שינה תחת העצים הגדולים וניסינו לאכול את תבשיליו של רונלד החריפים או שבמקרה הטוב יותר הוזמנו ללון בבתי הכפריים.
לאחר כשבוע הליכה שבנו אל העיירה קלאו. ביום בו התקדמנו אל העיירה נערך "שוק חמשת הימים" ברחובה המרכזי ולאורך הדרך ראינו עשרות מבני השבטים השונים לבושים בבגדיהם הצבעוניים, נושאים סליהם ומרכולתם ומקשקשים ביניהם. לראשי התגנבה המחשבה המתבקשת: אולי בפעם הבאה אחכה להם בקלאו ופשוט אפגוש בהם ברחוב השוק...
נכתב על ידי חן אליעז, מדריך טיולים ליעדים שונים במזרח הרחוק, ארכיאולוג וגיאוגרף, באדיבות אתר "למטייל".