שנת התמחות כחלק מתהליך לימוד מקצוע והשתלבות חלקה בשוק העבודה היא שלב מקובל במסלול ההתקדמות של כל סטודנט, אבל האם יש מי שיפקח על תנאי ההעסקה של סטודנטים ויגביל את שעות העבודה שלהם?
הדיון בשאלה זו הפך קריטי במיוחד לאחר מותו של הצעיר מוריס ארהרדט בן ה-21, שהחל בתחילת הקיץ את התמחותו בסניף בנק ההשקעות מריל לינץ' בלונדון.
כמה חודשים לאחר תחילת ההתמחות נמצא ארהרדט מוטל על רצפת חדר האמבטיה, לאחר שעבד שלושה ימים רצופים ללא שינה. מבדיקה שנערכה עולה כי ככל הנראה מה שגרם להתמוטטותו הגופנית היה העומס בו היה שרוי.
אוניברסיטת מישיגן, בה למד, הזדרזה להפריך השמועות על מותו הפתאומי, ושלחה מכתב לחבריו בו הוסר החשש למעשה פלילי. "הוא היה מתמחה חרוץ ביותר עם עתיד מבטיח בחברה", ניחמו המעסיקים ההמומים, כשדווקא אותה חריצות היא זו שהובילה את ארהרדט אל מותו.
לא מזמן הייתה קריאה להקשות את הכניסה למקצוע המשפטים, כאילו הסטודנטים לא נלחמים מספיק קשה על מקומם. "מתמחים במשפטים עובדים קשה, אבל מצד שני גם עורכי דין בשנים הראשונות למקצוע, ככה שקשה להגיד שיש פה פגיעה במתמחים מעבר לבעיה הכללית שיש במשק הישראלי, שעובדים יותר מדי שעות בהשוואה למדינות מערביות אחרות", אומר עורך הדין דור בלוך, שהתמחה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה.
ולמרות שמתמחה במשרד פרטי וציבורי עובד, איך לומר בעדינות, מצאת החמה עד צאת הנשמה, הביקוש רק עולה - עורכי הדין לעתיד מקבלים את הגזרות ושותקים. "אני בהחלט חושב שזה הרבה מדי, אבל בתור רווק בן 27 אני מסוגל בהחלט להסתדר עם 11 שעות עבודה ועדיין לנהל חיי חברה ופנאי", הוא מסביר.
צעיר אחר המתמחה במשרד רואי חשבון גדול בארץ טוען שצריך לקבל את המצב בשוק, גם בתום 14 שעות עבודה מתישות. "רוב המתמחים ידעו איך זה הולך להיות - היו לי ימים של 13-14 שעות עבודה וימים של 7-8 שעות - מתמודדים עם זה. זה לא אידיאלי, אבל לא רואה בזה בעיה. אם אני לא אצליח לעמוד בזה אני לא אעבוד שם".
לדבריו, המתמחה גם לא יכול למחות על תנאי ההעסקה שלו. "המתמחה נמצא במקום מאוד מאוד בעייתי, בתחתית שרשרת המזון בארגון וברוב המקרים הוא תלוי במאמן שלו להשלמת ההתמחות, על אחת כמה וכמה אם הוא רוצה להמשיך באותו משרד".
באתר "הדיילי מייל" הבריטי, שם פורסמה הידיעה על מותו של ארהרדט, נאספו סיפורים של מתמחים נוספים. אחד מהם, בן 20, אמר שהסיוט הגדול של כל מתמחה הוא השלב בו מונית לוקחת אותך בחזרה למגורים בשעה שבע בבוקר, רק כדי שתוכל להתקלח, להחליף בגדים ולחזור חזרה למשרד. "אנחנו עובדים כמה שעות שדרושים מאיתנו", הוא סיכם.
"כ-100 שעות שבועיות היו הזמן המינימלי לעבודה במשרד", תאר מתמחה אחר בן 24, "ו-110 שעות היו וודאי הזמן הממוצע למתמחה. אני עצמי עבדתי שישה ימים וחצי בשבוע".
על פי הדיווח, ארהרדט עמד לסיים שבעה שבועות של התמחות בבנק, ובשלושת הימים שקדמו למותו חזר לדירתו בשעה שש בבוקר. בנקים רבים ידועים בניסיון שלהם לעודד את הסטודנטים לעבוד אל תוך הלילה, נכתב שם, ומתמחים להוטים במיוחד נוהגים להישאר עד מאוחר ולהמעיט בשעות שינה.
"עם זאת, המצב בישראל לא מזהיר. יש מתמחים שעושים שעות נוספות ולא מקבלים על כך תשלום, יש סטודנטים שלא מוצאים התמחות הרבה מאוד זמן ואחרים שלא מקבלים שכר עבורה או אפילו נאלצים לשלם עבור ההתמחות שלהם משום שהם נואשים לקבל את ההסמכה". זה הפן הפחות זוהר של המקצוע, היא מודה.
ליבנה חברה בפורום מועצת הסטודנטים למשפטים, יחד עם ארבעת יושבי הראש באוניברסטאות המלמדות את המקצוע: תל אביב, חיפה ובר אילן. לפני שבועיים נפגש הפורום עם שרת המשפטים ציפי לבני, כדי להעלות לסדר היום את בעיית המתמחים.
"אנחנו מנסים לקדם את איכות ההתמחות, כשמטרתנו הכללית היא ליצור סביבת עבודה שבה אוכפים דיני עבודה", היא מתארת. אם יצליחו, מתמחה יקבל תשלום על שעות נוספות ולא ינוצל לטובת עבודות משרדיות כמו הכנת קפה או איסוף הילידם של הבוס מהגן. "עבודה לא משפטית זו לא מטרת ההתמחות".
מה שלא צפוי להשתנות הוא משך יום העבודה במסגרת ההתמחות, "זה לא משהו שדיברנו עליו, אבל מן הסתם, מצב שבו מתמחה עובד שלושה ימים ברציפות הוא לא רצוי, אנשים צריכים לעבוד לפי החוק", ליבנה מציינת.