שושואיזם זה עסק לא פשוט. ברגע שנלחץ כפתור ההקלטה בטייפ, נדמה כי חמשת הבכירים בעולם המודיעין נעים בחוסר נוחות בכיסאותיהם. ותרו מראש על החדר המוטל בערפל, זינחו את העננה הסמיכה של עשן הסיגריות, ואת המנורה המטילה אור לבן על מחצית הפנים השאירו בחדר השינה. במקום כל זה, לכו על חדר דיונים מואר היטב וכמה בורקסים אכולים למחצה על השולחן. בחדר יושבים שני אנשי מוסד, אחד בהווה
והשני בדימוס, בכיר לשעבר בארגון, סא"ל באגף המודיעין ואל"ם אחת במילואים. כל הנ"ל אינם נמנים, ככל הנראה, על מועדון המעריצים של "בלי סודות". הם יודעים כל-כך הרבה, אבל מספרים מעט. ליושבים בחדר מכנה משותף אחד: כולם השתתפו בקורס הבין שירותי - הקב"ש, בשבילכם.
לפני מספר שבועות הם התכנסו בפעם הראשונה, ביוזמת המרכז למורשת המודיעין בגלילות ותא"ל (מיל') אפרים לפיד, קצין מודיעין בכיר בעברו. פגישת המחזור הזאת מאפשרת מבט בלעדי אל תוך אחד הקורסים היוקרתיים ביותר של עולם המודיעין הישראלי. כמעט כל קצין באגף המודיעין חולם להגיע לשם, לשמוע את הסודות השמורים ביותר של המוסד והשב"כ, ולגלות שלמרות שהוא חושב שהוא יודע הרבה, הוא בעצם לא יודע כלום.
אז מהו הקב"ש? פעמיים בשנה נשלחים אנשי מודיעין בשירותי הביון הישראליים לעשרה שבועות בכיתת הלימוד, ופוגשים את עמיתיהם מהזרועות השונות. מאגף המודיעין של צה"ל, מהשב"כ, מהמוסד וממשרד הביטחון. בכנסים האלה הם לומדים על עמיתיהם למקצוע, מכירים שיטות עבודה אחרות, מתרגלים אירועים, אבל בעיקר מתוודעים לדור הבא של בכירי עולם המודיעין הישראלי. באחרונה, עם סיומו של קורס הקב"ש ה-50 במספר, התכנסו חמישה אנשי מודיעין לסיכום ביניים של אחת ההכשרות הרגישות במדינה: דורון, איש המוסד המשרת כמפקד הקורס הבין-שירותי, סא"ל גדעון מחיל המודיעין, אורי, לשעבר בכיר בשב"כ, חיים הקייני, לשעבר בכיר במוסד, ואל"ם (מיל') מירי אייזן, שפיקדה אף היא על הקורס בעבר, וכיום משמשת דוברת ראש הממשלה לתקשורת חוץ. בכל שנתיים מתחלפת זהותו של מפקד הקורס, ובכל פעם הוא מגיע ממערך שונה.
"אני הגעתי לקורס אחרי שנתיים במכללה לביטחון לאומי, ותאמינו לי, אין עוד קורס כזה", מספרת אל"ם (מיל') אייזן בגאווה. היא פיקדה על הקורס היוקרתי בשנת 2003, כשהייתה קצינת מודיעין בכירה. "אנשים מכל עולם המודיעין מדברים איתך בפתיחות רבה כל-כך על התפקיד שלהם, ואתה מבין שאתה בעצם לא יודע כלום. נפעמתי כל פעם מחדש לראות עד כמה שיתוף הפעולה בתוך קהילת המודיעין הוא חשוב. מה שמדהים אותי זה שבכל קורס תפיסת העולם משתנה", ממשיכה אייזן, "מכיוון שבכל פעם מפקד הקורס מגיע מגוף אחר: מאמ"ן, מהמוסד או מהשב"כ, והשקפת עולמו משפיעה על התכנים של הקורס. כשמוניתי למפקדת הקורס, לא הבנתי איך ייתכן שאין סיורים בחברון או בשכם".
הקורס מחולק על-פי הארגונים: שב"כ, מוסד ואמ"ן, ולכל ארגון מוקדש פרק. בסוף כל פרק מוצגת בפני החניכים פרשייה שעליהם לפתור, וכך הם מתנסים בתהליך שעובר על הארגון, החל בניתוח עבודת רכזי השטח של השב"כ, דרך קבוצת הדסק ועד לפתרון הפרשייה.
"התרגילים היו בעבורנו הזדמנות מצוינת לראות איך מתגלגלת פרשה שמתחילה בפיסת מידע, בלי משחקי תפקידים של 'אני אחמד ואני סעיד', אלא פשוט אירוע אמיתי, שכל אחד תוקף מהזווית שלו ועם הניסיון שהוא מביא איתו", אומר אורי, בוגר הקורס שהספיק גם לפקד עליו בשנות ה-80. "רוב הפרשיות שתרגלנו עסקו באירוע פח"ע בשטחים. הכל מתחיל מבדל מידע שמגיע מכפר נידח בשומרון, וכך זה מתגלגל. מדהים לראות איך כל אחד מנתח את האירוע בדרך שלו. בדרך כלל החניכים שלא מגיעים מהשב"כ נהנים מאוד, כי הם נחשפים לראשונה לשיטות העבודה שלנו".
כל החניכים בקורס הם אנשי מודיעין מנוסים. אתה זוכר מקרה בו פוענחה בקורס פרשייה שלא נפתרה קודם לכן?
"אני לא מאמין שחניך יכול לגשת לפרשייה שטובי האנשים בשב"כ או במוסד עסקו בה, ולהמציא מחדש את הגלגל, לגרום לנו להגיד 'וואו, איך לא חשבנו על זה'", אומר זקן המסובים, הקייני.
הקייני הגיע לקב"ש בשנת 84', ומונה לראש אגף במוסד בתחילת שנות ה-90. "אני עברתי קורס ארוך, כמעט ארבעה חודשים, ואני זוכר שעסקנו בהרבה סוגיות בין-שירותיות. הגעתי לקורס אחרי 19 שנים במוסד, ולמען האמת כל מה שרציתי לשמוע זה צרות של אחרים, כי את מה שקורה בחצר האחורית שלי אני כבר יודע.
בקורס אנשים מגלים פתאום עולם מקביל לשלהם, וזה משפיע גם על העבודה האמיתית. כשאתה רוצה ליצור קשר עם מישהו מאחד הגופים, אתה כבר לא צריך לעבור את כל הביורוקרטיה, אלא פשוט מרים טלפון למשה מהקריה שהיה איתך בקורס וזהו.
"לפני הקורס חשבתי שיש כאלה שקוראים לעצמם אנשי מודיעין, אבל בעצם יושבים בניאונים, עם המזגן והשק"ם ולא עושים הרבה, בזמן שאנחנו רצים על הגבעות", הוא ממשיך, "אבל כשאתה פוגש את האנשים, אתה מבין שלא ככה זה עובד. בסופו של דבר, אותו חוקר שלוקח עט ונייר וכותב את הידיעה שאחר-כך נסתמך עליה, לא עושה עבודה קלה. אולי הוא לא רץ כמוך בשמש, אבל הוא סובל מאותו לחץ, מאותה עייפות".
אגף המודיעין, השב"כ והמוסד הם זרועות עצמאיות, שכמעט אין קשר ביניהן. רבים מאנשי הארגונים הללו נפגשים בקורס הבין-שירותי בפעם הראשונה, לראשונה מתוודעים לפנים המטושטשות שעובדות שם, בצד השני של הכביש. "התרומה של הקב"ש הייתה בעיקר בהיכרות האישית והבלתי אמצעית עם האנשים", מדגיש דורון. "אין כאן העברת טפסים, אין כאן בקשות חוזרות ונשנות, אנחנו פשוט מדברים".
כשגדעון מתבקש לתת דוגמה לדבריו, הוא מנסה, באופן מפתיע, לבלמ"ס את כל העניין. "בעיקר התפלאתי מהשיטות בהן מוציאים חומרי חקירה מהנחקרים, איך יוצרים מצב שבו הנחקר מרגיש בבית ונותן לך את האינפורמציה שאתה רוצה, מבלי לדעת בכלל. לתת לו את האווירה הנכונה. אם הוא אינדיאני, ליצור סביבו כפר אינדיאני. פשוט נדהמתי".
החניכים האיכותיים, התכנים ובעיקר שיתוף הפעולה הפכו את ההרצאות בקורס לחוויה בפני עצמה. "כיום אני עובדת בלשכת ראש הממשלה", אומרת אייזן, "והדלפות מתוך ישיבות קבינט הן דבר שבשגרה. יפה לראות שבכל השנים האלה לא דלף שום דבר מהקב"ש, למרות שהמרצים בדרך כלל לא ממדרים את הדברים. אני חושבת שזה אחד הדברים שהפכו את ההרצאות בקורס למשהו ייחודי".
"כשהייתי חניך בקורס הגיע האלוף ישראל טל (טליק) להרצות בפנינו", משחזר אורי, "ונתן הרצאה די סטנדרטית. לקראת הסוף, אחד מאיתנו זרק לו: 'עם כל הכבוד, מה אג"ם עשה במלחמת יום הכיפורים?' פתאום טליק התחיל לשפוך בפנינו כל-כך הרבה סודות ומידע, על הדברים הכי אינטימיים שנאמרו בין גולדה לקיסינג'ר ולדיין. זה אחד הרגעים שאני לא יכול לשכוח. נותרנו המומים".
כאנשי מודיעין, אתם סבורים שיש מקום לחשוף את ההצלחות של הארגונים השונים?
כל החמישה מחזיקים בדעה אחידה. אם כבר שושו, אז עד הסוף. "בוא נגיד שלא הייתי ממליץ על זה", אומר הקייני. "היום, כשאתה מתחיל לספר אתה לא יודע איפה זה ייגמר. שמע לי, מי שצריך לדעת, יודע, וזה מספיק".
