תפקיד: לוחם בגדוד 931 של הנח"ל
גיל: 19
מגורים: רעננה
היסטוריה: "נולדתי בפרברים של ניו יורק. בגיל 15עלינו לארץ, לרעננה. אחרי שלוש שנים בתיכון הצטרפתי למכינת יתיר, שם הייתי חצי שנה, ובמארס 2006 התגייסתי לנח"ל".
העלייה לארץ: "בהתחלה באנו לשנה, אבל אהבנו את הארץ, ובסוף השנה ההורים שלי הודיעו לי שנישאר כאן. אחותי ואחי הגדול נשארו בניו יורק. מאוד התרגשתי לעלות לארץ, ידעתי שזה יהיה שינוי גדול בחיים שלי. היו לנו חיים שלמים בניו יורק, אבל היינו ציונים. זו הסיבה העיקרית".
על התפקיד: "תמיד תכננתי להיות קרבי, ועכשיו זה קרה. בנח"ל אני מרגיש שמשקיעים בכל חייל, שמקשיבים ושאכפת להם. בהתחלה היה קצת קשה להכיר מקרוב את האנשים, לחיות איתם 42 שעות ביממה. בגלל שגם ברעננה חיינו עם הרבה עולים אחרים, הצבא בעצם היה ההזדמנות הראשונה להכיר את הישראלים מקרוב. למדתי להכיר אנשים עם אמונות שונות, דעות שונות, דרך חיים שונה. הגיוס גרם לי להרגיש ישראלי".
הכי אוהב בתפקיד: "כקרבי אתה לומד להעריך את הבית הרבה יותר. כשאתה עומד במחסום אתה אוהב באמת את המשפחה, האוכל והחברים. חוץ מזה, אני יודע מה המשמעות של מה שאנחנו עושים - אנחנו שומרים על גבולות, מגנים על חיים".
הכי קשה בתפקיד: "לא לראות את הבית, ובעיקר לעמוד במחסומים - ללמוד להסתדר עם הפלסטינים שעוברים במחסום, כשאתה עייף ולא יכול יותר, ובכל זאת חייב להתחשב בכולם, להתייחס אליהם בכבוד".
רגע של סיפוק: "הפעם הראשונה שחזרתי הביתה מהטירונות. ההורים שלי תמיד הסתכלו מהצד על חיילים ישראלים, ופתאום הם רואים את הבן שלהם משרת בצה"ל שירות קרבי. הרגשתי שונה, זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי הביתה עם נשק, והבנתי שכאן מתחילה תקופה אחרת של החיים".
