רקדן

רקדן הוא אדם שמבצע יצירות מחול או כוריאוגרפיה שניתנה לו, מול קהל (בהופעה חיה, או מול קהל טלוויזיוני). בדרך כלל מבוצעות תנועות הגוף - או תנועות המחול - לצלילי מוזיקה. זה יכול להיות ריקוד אמנותי או כוריאוגרפית ריקוד פשוטה בפרסומות בטלוויזיה. לרוב מתמחים רקדנים במספר מצומצם של סגנונות ריקוד - לדוגמה סלסה, וולס, ריקודים סלוניים, ריקוד מודרני, ג'אז, בלט, פלמנקו, ריקודי עם ועוד.

כושר גופני, חוש קצב.

מדובר בעבודה קשה, בשעות לא קבועות. על הרקדן להיות מוכן לאימונים במשך שעות רבות ביום, לשמור על כושר גופני גבוה ועל משקל גוף תקין. הוא צריך להיות בעל חוש תנועה, חינניות, ורצוי בעל הופעה חיצונית נאה. רקדנים מצליחים יוצאים למסעות הופעות, אז הם נודדים שעות רבות בדרכים ולאחר מכן רוקדים במשך מספר שעות מול קהל זר. העבודה כוללת סיכון רב לפציעות או פגיעה בשרירים.

הענף גדול מאד וקשה להעריך את מספר המועסקים בו. ככל הנראה מדובר באלפים.

מדובר במקצוע פיזי קשה, כך שמרבית הרקדנים אינם ממשיכים בעיסוקם זה לאחר גיל 30 או - במקרים קיצוניים - גילאי ה-40.

המעסיקים הבולטים הן להקות המחול הגדולות, כגון בת שבע (להקה הנחלקת ללהקת רקדנים בכירים ואנסמבל רקדנים צעירים), בת דור, ענבל, מיומנה, להקת המחול הקיבוצי. מעסיקים אחרים הם צוותי בידור, מפיקי הצגות גדולות והופעות בידור ומפיקים של מופעי שירה (כמו למשל המופע של הזמרת ריטה, שכולל רקדני רקע).

מרבית הרקדנים בארץ למדו מחול בבית הספר התיכון (בד"כ בית ספר לאמנויות) בלבד. תחום לימודי ההמשך נחלק לשניים: לימודי מחול מקצועיים בבתי ספר למחול בחו"ל, וקורסי ריקוד לחובבים ובלתי מקצועיים במסגרת חוגים שונים. מספר הנרשמים גדול מאד, גם אם לא כל הבוגרים ממשיכים לעסוק בתחום כרקדנים מקצועיים. כדי להתקבל לאחד מבתי הספר המקצועיים יש צורך במבחן קבלה מעשי.

בתי הספר המקצועיים משלבים לימודים עיוניים לצד לימודים מעשיים. למשל, פיזיולוגיה של גוף האדם, אימפרוביזציה, היסטוריה של הריקוד וכו'. הלימודים המעשיים כוללים טכניקות תנועה, תנועות מחול מקובלות (בהתאם לסגנון הריקוד הנבחר).

רקדן מתחיל ישאף להתקבל לאחת מלהקות המחול החשובות בארץ, ואף להפוך לאחד מהרקדנים המובילים (ולקבל קטעי סולו). לאחר מכן השאיפה היא להיות בעל קריירה בינלאומית.