עיתונאי / כתב

עבודתו של כתב העיתונות כוללת כתיבת מאמרים וכתבות לאמצעי התקשורת - אלו יכולים להיות מאמרים בנושאים מגוונים, או בתחום מסוים בו מתמחה העיתונאי. הכתב משיג ידיעות חדשותיות ומפרסם אותן (בעיתון, באתר אינטרנט או בטלוויזיה), מתמקד בניתוח המצב ומפרש אותו לקהל הקוראים, מפרסם מאמרי דעות במטרה לעורר דיון בנושא מסוים או אפילו מספק כתבות מגזיניות בנושאים קלילים ומעניינים ("כתב צבע").

אין.

מערכות העיתונים הן לרוב חדרים דחוסים שנמצאים בהם כתבים נוספים - כולם להוטים להביא "סקופ". העבודה מאומצת ומגוונת ועלולה לכלול שעות לא שגרתיות, כשברקע נמצא תמיד העורך, שמזכיר את מועד ההגשה. הכתב הצעיר צריך להיות מוכן לתחרות קשה.כתבים בכירים, שמעמדם מובטח להם, צריכים להתברך באתיקה ובדיסקרטיות. הכתבים נחשפים לא אחת למידע רגיש שמשיקולים שונים לא ניתן לפרסמו, ועליהם לדעת לא להדליף את המידע הלאה (אחרת יסתכנו בתביעת דיבה מצד בעלי ההון במשק).

ישנם כמה אלפי עיתונאים רשומים בלשכת העיתונות הממשלתית. עם זאת, יש לשים לב לשני דגשים: (א) הלשכה מחלקת תעודות עיתונאי גם לבמאי קולנוע ולנושאי משרות שאין עימן קשר ישיר לעיתונות; (ב) בפועל מספר המועסקים רב יותר, שכן מרבית העוסקים בתחום לא נרשמים בלשכת העיתונות הממשלתית.

כתבים יכולים להיות בגילאי העשרה (כתבים צעירים בעיתוני הנוער), צעירים בגילאי ה-20-35 ואף שועלי עיתונות וותיקים בני 60.

רשת ידיעות אחרונות (עיתונים, מגזינים, מקומונים, אתר האינטרנט Ynet), רשת מעריב (עיתון, מקומונים, אתר nrg), רשת שוקן ("הארץ", מקומונים), אתר האינטרנט וואלה!, אתר "נענע", אתרי ספורט (One, ספורט 5), קשת, רשת, רשות השידור, ערוץ 10, חברת החדשות של ערוץ 2.

2500 שקלים לכתב צעיר בתחילת דרכו לחצי משרה, ועד עשרות אלפי שקלים בחודש לפובליציסטים בכירים.

הלימודים באוניברסיטאות הם לרוב עיוניים כך שהדרישות לסיום התואר הן עמידה בקורסי מבוא, קורסי בחירה וסמינרים. קורסים אלו כוללים "תקשורת ומשפט", "תקשורת המונים", "אתיקה בעיתונות" וכו'. בנוסף, ישנם מוסדות - בעיקר מכללות ובתי ספר פרטיים - שמציעים לימודים מעשיים יותר של הכתיבה העיתונאית.

המתמידים יוכלו לזכות במעמד של פובליציסט (בעל טורי דעה), או עורך תוכן.