שיטת מילר היא גישה קוגניטיבית התפתחותית, לקידום ילדים אוטיסטים, אשר פותחה במהלך שלושים שנה ע"י ד"ר ארנולד מילר, פסיכולוג קליני ורעייתו איילן מילר (ז"ל), קלינאית תקשורת. במהלך שנים אלו הקימו הזוג מילר את בית הספר L.C.D.C - מרכז להתפתחות השפה והקוגניציה, הנמצא בבוסטון. * ילדים לקויי התקשורת: לילדים אלו בעיה מרכזית בחושים, יש קבוצה של ילדים בעלי רגישות יתר ויש בעלי תת רגישות בחוש אחד או בחושים רבים, עכב זאת הגירויים החיצוניים גורמים להם להצפה או שאינם מגיעים אליהם כלל. בנוסף סכמת הגוף שלהם לקויה,
יש להם קושי בהתמצאות בחלל, ליקוי ביכולת הפשטה והכללה, חוסר בתכלול חושים, תבניתיות חרדה משינויים ופגיעה בשפה ובתקשורת. כתוצאה מכך ישנו קושי להתקדם ברמה הקוגניטיבית, המוטורית והתקשורתיות. * המתקן המוגבה - מסלול: תפקיד מרכזי בשיטה ממלא המתקן המוגבה, מתקן זה עוזר לילדים להתארגן מבחינה מוטורית, חושית ונפשית ועוזר להם להתרגז במטלות שעליהם לעשות, מבלי להיות מופרעים מהגירויים האחרים בסביבה. המטלות שעל המתקן המוגבה הן בתחומים הבאים :קאורדינציה, מוטוריקה גסה ועדינה, סכמת גוף ופתרון בעיות, קוגניציה ופיתוח שפה ותקשורת. בין המטלות אלו ישנה לפחות מטלה אחת שמדרבנת את הילד לפעול. * מערכת סגורה (CLOSE SYSTEM) ושימוש בתסכול מבוקר: מודל הטיפול מבוסס על רעיון הסיסטם (system) הסגור, בה הילד פועל, יוזם פעילויות משתתף ומשתף אנשים וחפצים, מרחיב את הפעילות לכיוונים נוספים ויכול לחזור לפעילות הראשונה. התערבות מושכלת של המטפל ועצירה מבוקרת של התהליך מידי פעם יוצרת מצבים של תסכול מבוקר ומעמידה את הילד בפני בעיה הדורשת פתרון. הפתרון יוצר מצבים תקשורתיים, שבהם הילד מבקש מהמטפל חפץ או תמונה כדי להמשיך את הפעילות, וכאן באה התובנה של: "אני צריך ממך משהו על מנת להתקדם".