השנה הגיעה במיוחד לביקורת הגמר אליסה פלומינו, שמזה 7 שנים מנהלת קריאטיבית בבית האופנה של ג'ון גליאנו, מלמדת בסנטרל סן מרטין בלונדון ושופטת בתחרויות סטודנטים בינלאומיות. פלומינו הרעיפה מחמאות וציינה כי מזה שנים בוגרי שנקר מרשימים אותה ומסקרנים בעבודותיהם. לאחר יומיים של צפייה בקולקציות של הבוגרים ציינה בהתרגשות כי הסטודנטים באירופה ובסן מרטין אינם מגיעים לרמה שהיא ראתה פה. היא התרשמה מהמקוריות, מהיצירתיות הרבה, יכולת המחקר, העומק של הנושאים והביצוע המופלא של הבגדים.
פלומינו ראיינה שמונה בוגרים נוספים אשר הוזמנו לעבוד בשנה הקרובה לפרק זמן של שלושה חודשים בסטודיו של ג'ון גליאנו חלום שכל סטודנט לאופנה מייחל לו.
רוב הנושאים שהבוגרים עוסקים בהם קשורים לזיכרונות וחוויות ילדות. זיכרונות סריגה עם אמא, זיכרונות מפולין, סבתא ליצנית, סבא דנדי מקזבלנקה, כנופיות נוער מילדות בלוס אנג'לס ופנטזיות ילדות על חוף הים מהאי האבוד אטלנטיס. נושאים המתעסקים במציאות האורבנית בה אנו חיים, נופים אורבניים, גרידים של בניינים,התכלות בנייה.
פרסטרויקה בניה מחדש, בשנות ה- 80 בברה"מ. מיחזור בגדים ישנים מתוך מחסור, מיחזור של בגדים מדור לדור, מתוך האין יוצרים יש חוויות משפחתיות שמתחברות לטרנדים אופנתיים עכשוויים של וינטג' וקסטומייזינג.
בנוסף, מציגים הבוגרים גם פרוייקטים קונספטואליים המתקשרים עם עולם האמנות, שואלים שאלות ויוצרים דיאלוגים על תהליכי יצירת הבגד.
פרוייקטים נוספים עוסקים בתחושות אנושיות כמו הצורך לחיות לנצח, הרוח שרוצה לעלות לשמיים והגוף לאדמה..
משברים אישיים ובניה מחדש שמתבטאים במבנה הבגד והצבעוניות. תחושת תסכול מחוסר היצירתיות בתעשיית האופנה וחיפוש ביטוי אישי ויצירתי בבגדי סטריט מג'ינס. ההרגשה שהגלובליזציה הולכת ומשתלטת על היצירתיות, השיעתוק מנצח.
