"נמניתי על המחזור שהקדימו לו את בחינות הבגרות והוציאו מהגימנסיה בגיל 17 כדי שיתגייס למלחמת השחרור. שירתי כקצין רפואה מנהלי, ולאחר זמן לא רב העבירו אותי לאגף המודיעין, כי כתבתי עבודה בתחום המודיעין שעסקה במה שהאויב יכול ללמוד מתוך העיתונות שלנו. קצין הרפואה הראשי שלח את העבודה לאגף המודיעין, וכנראה שהיא עשתה רושם על ראש אמ"ן, בנימין ג'יבלי.
"החיל שכן אז ברחוב 'מודיעין' על גבעה שבין בני ברק לרמת גן. נעשיתי קצין ביטחון ומבצעים. נשארתי בצבא קבע לאחר שלחמתי במלחמת השחרור כדי לחסוך כסף ללימודים. הציעו לי להישאר ולהתקדם לדרגה גבוהה יותר, אבל לא הייתה לי שום מחשבה על קריירה צבאית.
"במלחמת השחרור הייתי אחד הראשונים שנכנסו לצפת לאחר כניעת הערבים וכיבוש העיר. אכלתי בחברת קצינים אחרים, ואחד מהם הזמין בשר יונים. בשר יונה הוא בשר רך מאוד, בייחוד אחרי שהערבים עושים אותו על האש. גם העצמות רכות מאוד. הקצינים אכלו גם אותן. מאחר שהייתי איש מודיעין הבנתי ערבית. היה שם מלצר ערבי שאמר בערבית, לאחר שראה את המחזה הזה: "אי-אפשר יהיה לנצח אותם", כשהוא מתכוון שאי-אפשר לנצח עם שאוכל אפילו את העצמות של היונים.
"חוויה שזכורה לי מהשירות קרתה במילואים בשנת 56'. שימשתי אז כקצין ביטחון של אוגדה בדרום, ובמהלך תרגיל גילינו כי יהודים הרעילו באר בסמוך לעזה כדי שמי שישתה מהמים יגיע לעולם שכולו טוב. זו הייתה חוויה מכוננת, מפני שראיתי בזה מעשה נבלה שלא יעלה על הדעת שיהודים יעשו. למרות זאת, הסתרתי את המעשה, ועכשיו אני מספר זאת לראשונה.
"אני זוכר את השירות לטובה, למרות שהיינו תמימים מדי. לא היו אז הוויכוחים שהתעוררו אחרי מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור, אם כי הספקות התעוררו כבר אחרי מבצע קדש. אני לא תופש אידאולוגית איך הייתי כל-כך תמים אז.
"במהלך הצבא לא כתבתי בכלל. גם לא לפניו, חוץ מ'בלשיים' ומתשבצים ב'רומן זעיר'. הצבא לא השפיע על היצירה שלי. בתור סטודנט לפילוסופיה בירושלים הייתי מאוד רחוק מההוויה הצבאית, ואני שמח על כך. נופי המדבר מופיעים ביצירה שלי. אלו נופים שהכרתי רק במהלך השירות הצבאי ולא שבתי לראות מאוחר יותר. במהלך השירות נהגתי הרבה בג'יפ. כמה שנים לאחר מכן חדלתי לגמרי מלנהוג. ראיתי אז את הארץ, למעשה, בפעם האחרונה".
