חשבתם פעם על הנזקים היום-יומיים שלנו לאיכות הסביבה? אנחנו אפילו לא מודעים לכמות הנזק, שאנחנו אחראים לו במהלך שהותנו באוניברסיטה או במכללה (לבד מנזק מוחי ברור...). יותר מזה, אנחנו לא מדמיינים איזה הבדל ניתן לעשות באימוץ כמה הרגלים קטנים. זה מתחיל מחיסכון בייצור פסולת, שמירה על אוויר נקי, מיחזור ועוד.
הרי לכם תיאור של יום ממוצע של סטודנט ירוק די ממוצע במוסד אקדמי ממש ממוצע:
מרגע פקיחת עיניי בבוקר, לאחר לילה עמוס של לימודים/עבודה/מפגש חברתי/לילה סוער, הדבר היחיד, שאני מסוגלת למקד את מוחי הזעיר בו הוא כוס הקפה, שיושבת וממתינה לי בקפטריה.
הרומן שלי עם קפאין הוא מתמשך ואובססיבי - כוס אחת של הנוזל החם והחום הזה בדרך כלל לא מספקת אותי. מה עם כוס קפה נוספת כדי להקיץ אותי באמצע היום? ומה עם עוד אחת, שתחתום את היום המפרך שלי?...
בואו נעזוב לרגע את נזקי הקפאין ונעבור לנזקים סביבתיים תחשבו, כמה כוסות חד-פעמיות של קפה אנו זורקים מדי יום ביומו! (עכשיו הכפילו בכמה מיליונים של אנשים כמונו...).
אני לא סומכת על אף אחד פרט לעצמי בהסקת מסקנות ומציאת פתרונות. המסקנה שלי היא, שניתן להצטייד בכוס תרמית, שתחסוך את השימוש המסיבי בכוסות חד פעמיות. כל הנדרש הוא חיוך רחב למוכרן הנחמד בקפטריה בבקשה למלא אותה תכולה שהוא בדרך כלל ממלא, אך הפעם לא לתוך כוס נייר אלא לתוך הכוס האישית. כל מה שנותר לעשות לאחר מכן, הוא לשטוף אותה קלות והרי היא מוכנה לשמש אותנו שוב בחום.
כל הפנטוז הזה (על כוס קפה מהביל כמובן, לא על הלילה הסוער חלילה...) מתרחש, כשאני עושה את דרכי לאוניברסיטה. יש בינינו כאלה שגרים במרחק יחסית קצר לאוניברסיטה משהו בסדר גודל כזה, שזוג אופניים נאמן יכול לבצע. לאופניים יש יתרונות בולטים לעומת מכונית, מעבר לפתרון בעיית החניה, חיסכון בתשלום על חניה ודלק וירידה דרמטית בעצבים מיותרים, אנחנו עושים משהו נעלה - מצמצמים את זיהום האוויר באופן משמעותי.
אגב, הדבר, שממש יכול לשמח אותי באופניים, זה השימוש בהם בתוך האוניברסיטה... חסל סדר עלייה לרגל מבניין לבניין בעיר האקדמית.
בהתחשב בעובדה, שהמים בקולר הם לא בדיוק שווי ערך למים מינרליים, אנו נוהגים להצטייד או לרכוש בקבוקי שתייה קלה. ומה עושים עם בקבוק הפלסטיק הריק?!?
אם המוסד, שבו אנו לומדים, חשב על הצבת מכלי מיחזור לפלסטיק, אז מי אנחנו, שלא ננצל אותם?
ואם לא...?! ובכן, בקבוק פלסטיק ריק לא שוקל יותר מגרם וחצי בערך, ולסחוב אותו אתנו עד מכל המיחזור הקרוב לביתנו לא יהיה נורא מדי...
במהלך ההרצאה, בין הבעת עמדתי לבין לעיסה מתמשכת, קשה שלא להבחין בעובדה, כי בכל שיעור יש לפחות סטודנט אחד, שמסכם את השיעור על-גבי לפטופ (או בעברית תקינה, מחשב נייד).
בנוסף לסטודנטים המתקדמים, ישנם גם מרצים מתקדמים, שמפרסמים את חומר הלימוד שלהם באינטרנט, כולל פסקי דין, מאמרים וכד'. זה אומר, שיש מצב לחסוך בכמויות עצומות של נייר מודפס ועדיין לצבור את כל חומר הלימוד של ההרצאה בקלות ובנוחות.
אם תחשבו עוד רגע, תראו שרשימת ההתייעלות הפרטית הזו, שכל אחד יכול לערוך לעצמו, לא נגמרת כ"כ מהר.
אבל כל התחלה, אפילו הקטנה ביותר, היא כמו להציל עולם ואוזונו.
הכותבת היא סטודנטית לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן. הכתבה באדיבות אתר מגמה ירוקה.
