האם הייתי מסתפקת בפחות? סביר להניח שכן, הבנתי שאין דבר כזה מושלם ובכלל מושלם, זה בעיני המתבונן. השאלה היא בכמה מצוי להסתפק. וזו שאלה שאלתית. כי כבר יצאתי עם בחור שהגשים את הפנטזיה של איך בחור אמור להיראות, גבוה, ג'ינג'י, חתיך, אבל התקשורת בנינו לא היתה משהו. ככה החזקנו מעמד כחודשיים וחצי, עד שהגענו לשלב שצריך להתחיל להתרומם, ומאיפה שהיינו לא ממש הצלחנו להתרומם.
מכאן יכולתי לצאת לעולם עם מסקנה אחת, אין מה לזלזל בתקשורת. על התקשורת יקום ויפול דבר. אבל בעצם מה זה אומר, האם אני אוכל להסתפק במישהו פיסח או פוזל עם תקשורת מצויינת? בעקרון אני יכולה. אבל האם אני רוצה, אז אני יכולה לומר שלא, לא ולא. יש דברים שבהם אסתפק, בזה לא. מה לעשות? שטחית.
אני יכולה לצאת עם בחור שיש לו עין זכוכית, כל עוד הדבר לא יהיה בולט ומפריע. אך, אני כבר יכולה לומר שלא אצא עם מישהו שמן. כן, אתם יכולים לומר שיש סיכוי שהוא ישמין לאחר הנישואים, אבל מבחינתי דיה צרה בשעתה. ולגבי נכה, אני חייבת לומר שהמצפון יותר מציק. כי זה לא באשמתו, להבדיל מהשמן, שלרוב לא ידע להבחין מתי יש לאכול ומתי לומר לא.
אני יודעת שעכשיו כל יפי הנפש יגידו הפוסל במומו במומו פוסל, אבל מצד שני אפשר לומר, למה להכניס ראש בריא למיטה חולה. בכלל, מה זו מיטה חולה, כי הרי אם יש תקשורת טובה, התאהבות ומשיכה, אין דבר יותר בריא מזה ואם יש את כל זה, אלמנט המראה כבר הופך להיות לא רלוונטי.
אבל זה לא מה שאני מאחלת לעצמי, עדיין בפנטזיה שלי כאשר אני צועדת לעבר החופה, הבחור שיעמוד לצידי ובתקווה לעד, יהיה במידה מסויימת מושלם ולא אסתפק בפרצוף יפה כי גם בתקשורת מצויינת.
כל אותם הדברים, אולי נכונים לזמן ולמקום בו אני עומדת כעת. יכול להיות שכשאכיר את האדם, אתאהב בו עד מעל הראש. אבל להכניס את עצמי למצב כזה, להכיר בחור למען מטרת זוגיות כאשר הוא שמן או פיסח, אני מודה אולי זה לא פוליטיקלי קורקט, אבל לא.
