אז רגע לפני שאתם עוטים על רכבכם ובגדיכם את הבחירה שלכם וקצת לפני שאתם מתחילים לפלס את דרככם אל הקלפי אולי כדאי להתמקד לרגע בכל מה שמציע הגרעין העיקרי, הכולל את הסיעות: ליכוד, עבודה, מר"צ, שינוי וקדימה, עבור אוכלוסיית הסטודנטים במדינת ישראל.
ראשית, לפני שנתמקד בגרעין העיקרי, נתחיל בהצצה קטנה 7 שנים אחורה, בשנת 1998, התאחדו הסטודנטים ויצאו למאבקים חריפים, בטענה כי עול התשלומים עבור רכישת השכלה גבוהה הוא כה גבוה עד כי הוא פוגע בשכבות החלשות באוכלוסייה, מגדיל את הפערים החברתיים ומקשה על חייו של כל סטודנט וסטודנט. מאבק הסטודנטים זכה לסיקור נרחב באמצעי התקשורת והתוצאה הייתה שבשנת 2000 יוסי שריד ,שר חינוך דאז, מינה ועדה שתדון בגובה שכר הלימוד ברשות השופט בדימוס אליהו וינוגרד.
מסקנות ועדת וינוגרד, בשנת 2001, היו להפחית את שכר הלימוד ב 50% בהדרגה בחמש שנים. מסקנות הועדה דינן כדין החלטות ממשלתיות ויש ליישמן. אך עד היום בפועל הופחתו רק 26% משכר הלימוד. לכאורה עתיד הסטודנטים נראה מבטיח עד שבשנת 2004, לימור לבנת שרת החינוך (ליכוד) הציעה לבטל את מסקנות ועדת וינוגרד ולהקים את ועדת ינאי אשר תבדוק את מסקנות ועדת וינוגרד.
בניגוד לועדה הקודמת (וינוגרד) שכללה ארבעה נציגי סטודנטים מבין תשעה חברים, הועדה החדשה (ינאי) תכלול נציג אחד בלבד. בעקבות ידיעה זו הן יו"ר אגודות הסטודנטים והן יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, שבו ואיימו להתאחד ובשעת הצורך לצאת למאבק נגד החלטה זו. מבחינתם, מטרת הקמת ועדת ינאי היא ביטול מסקנות וינוגרד ומילוי אחר האינטרסים של האוצר. כלומר, ניסיון לצמצם את הגרעון שנוצר בקופת המועצה להשכלה גבוהה על חשבונם של הסטודנטים. עובדה נוספת, הראויה לבדיקה, היא מידת האובייקטיביות של ועדה זו.
אלישע ינאי אשר אמור לעמוד בראשותה הוא חבר במועצה להשכלה גבוהה. לימור לבנת טענה כי הפחתה משכר הלימוד לא מהווה פתרון לצמצום פערים חברתיים: "אני לא מאמינה בסוציאליזם בולשביקי, שהכל צריך להיות שוויוני" ואם כך אזי רצוי ששכר הלימוד יהיה דיפרנציאלי. ההצעה לסטיקר הבא לא אחרה לבוא: "לימור לבנת החבלה של ההשכלה הגבוהה".
המאבק של הסטודנטים הופסק הודות לסיעת שינוי אשר חתמה גם היא על הסכם קואליציוני עם ראש הממשלה, לפיו יקבלו מוסדות ההשכלה הגבוהה 315 מיליון שקלים. ורק לפני חודשיים, הוחלט להקפיא את ועדת ינאי בעקבות הסכם קואליציוני עם מפלגת העבודה.
נכון להיום, ניכר כי כל המפלגות הגדולות (ליכוד, שינוי, עבודה, מר"צ) הציעו הצעות חוק הנוגעות לחינוך והשכלה. באופן כללי, כל הצעות החוק אשר הוגשו נסבו סביב מימוש החזון להשוות מתן הזדמנויות בתנאי הקבלה למוסדות השכלה גבוהה, לרבות הבדלי דת, גזע, מין ומצב סוציו-אקונומי. וכמובן השאיפה היא להידמות למדינות עולם מפותחות כמו באירופה, להעניק השכלה תיכונית ועל תיכונית חינם.
שבוע לפני תחילת הלימודים, התפרסם באתר האינטרנט של ידיעות אחרונות, סקר (במהלכו נבדקו 41 מכללות מתוך 54 מתוקצבות,בהן שכר הלימוד זהה לאוניברסיטאות, ו13 פרטיות) אשר גלה כי קיים פער עצום בין הסברה הרווחת לפיה שנת הלימוד עולה עשרת אלפים שקלים, לבין המציאות האקדמית המרה. מלבד שכר הלימוד, ישנן הוצאות עבור שירותים נלווים: מזון, מעונות, צילומים, ועוד המצטרפים יחד להוצאה ממוצעת של כ-30 אלף שקלים מכיסו של כל סטודנט.
כולנו עדים לסוגיות הרגישות הרבות, עמן נדרשה להתמודד הכנסת ה-16.יחד עם זאת, עלינו לזכור כי משנת 2001 כבר חלפו ארבע שנים וכבר נעשה ניסיון לפעול להפסקת יישום מסקנות ועדת וינוגרד ויתרה מכך מסקנות הוועדה טרם יושמו במלואם ו24% משכר הלימוד טרם הופחת כפי שנקבע.
אם כך, בעודנו בוחרים את הפתק כדאי לדעת מהי המדיניות בה מציעה לנקוט כל מפלגה כלפי אוכלוסיית הסטודנטים:
עבודה: ישנה תוכנית אשר מציעה ליישם הלכה למעשה את מתן הזכות ללמוד לכל החפץ בכך. חברת הכנסת פרופ' יולי תמיר (העבודה מימד-עם אחד) וגיא שפיגלמן (יועץ היי-טק מאוסטרליה) חברו יחד וכתוצאה מכך אנו עתידים להיות חלק מהתוכנית "חופשי ללמוד", תוכנית המאפשרת לכל החפץ לקבל השכלה גבוהה ללא תשלום. בתום הלימודים כל סטודנט, לאחר שימצא מקום עבודה וישתכר שכר השווה או העולה על גובה השכר במשק,ישלם ביטוח לאומי בגובה 3.5% ממשכורתו החודשית. יתרה מכך, סטודנט שהחל לשלם ואיבד את מקום עבודתו או שחלה הרעה במשכורתו, יפסיק לשלם עד שירוויח שנית שכר שווה או עולה על השכר הממוצע במשק. תוכנית זאת, מיושמת באוסטרליה כבר משנת 1989.לפי פרופ' יולי תמיר: "הדגם האוסטרלי, בעודו הצעת חוק תקציבית, נשקל בחיוב באוצר ואף זכה הן לתמיכה מפלגתית והן לתמיכה בין מפלגתית ואף לימור לבנת הביעה את תמיכתה. ישנה מגמה לפעול להרחבת מכינות קדם אקדמאיות שיעניקו את הכלים הדרושים ללמידה במוסדות להשכלה גבוה ולעודד לימודים בפריפריה. אין כוונה להוריד את רמת הלימודים ולהעניק את ההשכלה חינם אך בהחלט להרחיב את מודל ההשכלה כדי שיהיה שווה לכל נפש ובתוך כך להעניק מלגות קיום הן לסטודנטים אשר עובדים, עושים מילואים וכמובן נזקקים לסיוע כלכלי". הצעת החוק של תוכנית זו עתידה לעלות בכנסת ה-17.
ליכוד: רוב הצעות החוק הנוגעות לסטודנטים הוגשו בליכוד על ידי חברות הכנסת ענבל גבריאלי (ליכוד) וגילה גמליאל (ליכוד,יו"ר התאחדות הסטודנטים לשעבר). האחרונה, בקשה ליישם את מסקנות וינוגרד ואף לעגן אותן בחוק. לדברי חברת הכנסת גילה גמליאל "הפחתת שכר הלימוד המתקיימת, כפי שנקבעה ע"י ועדת וינוגרד, אינה מתקדמת בקצב מספק לטעמי. במהלך הקדנציה שלי בכנסת הנוכחית, המשכתי להלחם על המשך ההפחתה ואמשיך לדרוש את יישומם של מסקנות וינוגרד בקצב מהיר יותר. רבים ממנהיגי הליכוד אכן תומכים בדרך זו, מתוך אמונה כי השכלה גבוהה היא כרטיס היציאה ממעגל העוני והנחשלות אל רווחה כלכלית וחברתית. הייתי רוצה שמדינת ישראל תוכל להעניק את הרווחה החינוכית הניתנת באירופה ותאפשר השכלה גבוה בחינם. כן
