החייל הצעיר לצערנו איננו בחיים אך מורשתו המוסיקלית עדיין מרחפת בין אוזנינו ולאחר שקוראים את המורשת הצבאית שלו מתברר שגם היא די מרשימה. למרות הכשרון המוסיקלי והבידורי שלו הוא לא מצא את עצמו כמו גדולי זמרינו ובדרנינו בלהקה צבאית ששרה בפני לוחמים בסיני. הוא היה החייל הלוחם שצפה בלהקות.
קצת קשה לדבר בזמן עבר כי רוחו עדיין בינינו. זהו מאיר אריאל אף ששיריו הרבים עודם מושמעים, וחלק משיריו, אשר לא הולחנו בחייו מולחנים ומתפרסמים אחרי מותו. מאיר אריאל נולד ב? 1942. הוא גדל בקיבוץ משמרות. בצעירותו התנסה בכתיבת שירה, ושיריו הולחנו ע"י חברו לקיבוץ שלום חנוך במסגרת חבורת הזמר של הקיבוץ.
אריאל התגייס לחטיבת הצנחנים ושם שרת את שרותו הצבאי. בשנת 1966 נשא לאישה את תרצה. בפרוץ מלחמת ששת הימים היה בגדודי הצנחנים שפרצו לירושלים. בהשראת המלחמה כתב מאיר את השירים למיני-אלבום "ירושלים של ברזל" .
בהשראת השיר "ירושלים של זהב" של נעמי שמר, פרסמו את אריאל בציבור הרחב, והודבק לו הכינוי "הצנחן המזמר". חרף ההצלחה, החליט מאיר כי אינו מעוניין בקרירת זימרה בתור הצנחן המזמר, ונסע, עם אשתו, בשליחות הקיבוץ לארצות הברית.
בשובו ארצה ניסה להשתלב בת"א בתור איש קולנוע. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים גויס, ושובץ בתעלת סואץ, ואחרי המלחמה שב לקיבוץ משמרות ולמשפחתו. מאיר אריאל המשיך ליצור, וב-1978 הוציא את אלבומו הראשון "שירי חג ומועד ונופל".
ב-1987 עזב אריאל עם אשתו ושלושת בניו את קיבוץ משמרות ועבר להתגורר בת"א. בסוכות אותה שנה החליט אריאל עם חברו יהודה עדר לצאת לסיבוב הופעות בסגנון מסעי ההופעות בארצות הברית, אשר נקרא "מסע הבחירות של מאיר אריאל". ב-1990 יצא בתקליט שדרים שנקרא "עברנו את פרעה". ב-1993 יצא אלבומו הרביעי "זרעי קיץ". ב-1995 יצא האלבום "רישומי פחם" שהיה אלבומו החמישי. ב-1997 יצא אלבומו השישי "ברנרד ולואיז".
ב-1999 ב-04:15 נפטר מאיר אריאל, כנראה מזיהום בחיידק מסוג ריקציה המועבר ע"י עקיצת קרצייה, אשר לא אובחן נכון. קברו נמצא בבית העלמין של קיבוץ משמרות.
