בוקר יום שישי. האדרנלין בשיאו. החברה מחכה לך בבית, האוכל של אמא מתבשל בסירים, החבר'ה כבר ארזו את התיקים לטיול שקבעתם בירדן ההררי. אבל טלפון אחד עשוי לשנות את סדרי העדיפויות מקצה לקצה. "אתה מוזמן להפקה שהרמנו, PRAL האיים הירוקים. היום בערב. אל תשכח להביא את הגרזן החדש שעבדת עליו, ואם אתה יכול, גם שריון הטבעות יהיה מצוין". חודשיים עברו מאז הקרב האחרון שלך. זאת, כמובן, אם לא מחשיבים את המבצע בשכם אתמול. כשתחזור הביתה, תרוץ להחליף מדים. ואז, לבוש במדי שכיר החרב של אימפריית הצדק, תוכל לנשום לרווחה. מעולם לא הרגשת מדוגם יותר.
יש חיילים שמלבד מעצרים ואימונים, עוסקים גם בבריאת עולמות ויצורים. זאת, במסגרת D&DR (snogarD & snoegnuD laeR), או בשפתנו, משחק מבוכים ודרקונים "חי". במבצרים או בפארקים ירוקים מתאגדים צעירים שפשטו את מדי הזית ועטו עליהם מדי שכירי חרב, גובלינים ואורקים אפלים (ראו מסגרת).
בעוד שענף ה-D&DR מתמקד בלחימה בין בודדים או צבאות, ענף ה-.PRAL (noitcA eviL
yalP eloR) מתמקד בסיפור עלילה שאליו חוברות הדמויות בכל רמ"ח איבריהן. ניצני התחביב טמונים ביוזמה אמריקאית ותיקה, התופסת בשנים האחרונות גם מעריצים ישראלים.
בדומה לצבא, גם כאן יש מפקד: שליט המבוך. הוא מנחה ומנהל את המשחק, ומסביבו יצירי הבריאה, השחקנים, מבצעים משימות. כל משימה מתרחשת בעולם שנקבע מראש. הבחירה חופשית - יקומים מקבילים, עידנים היסטוריים או סיפורי אגדות פנטסטיים. לכל דמות גזע ומקצוע. "אני יכולה ללבוש גלימה, מכנסי רכיבה, מדים של צי חלל מרוחק. במשחק הכל לגיטימי", אומרת רב"ט גל איינהורן, פקחית טיסה ביום-יום, ושחקנית בזמנה החופשי.
החיילים השחקנים מאמינים שבכל לובש מדי זית מסתתר טרול או שכיר חרב הממתין לפרוץ. החוכמה היא רק להיכנס לדמות. "אפילו אצל המג"ד שלי טמונה היכולת לשחק", מעיד סמל אושר פרנק, חובש סוללתי בגדוד קרן. הכניסה לדמות עושה את שלה גם בצבא, טוען פרנק. "אני אשחק את החייל מרגע שהמדים עליי, גם אם אין בקרבתי רס"ר שיבדוק אותי".
במשחקי התפקידים אין מנצחים ומפסידים. חיסול הדרקון יהיה רק ערך מוסף. "אין הבדל בין לשחק חייל ברובאית, לבין לשחק נפח בשבט נורדי", מסביר סמל אורי גרינפטר, ערב סיום מסע הכומתה של טירוניו בגדוד 603 של ההנדסה.
סמל אושר פרנק מסכים. "זו תרפיה לנפש. לא שאני חולה או משהו, אבל לכל אחד יש את הסם שלו. אדרנלין הקרבות זורם לך בדם, כי אתה ממהר להרוג את הדרקון, להציל את העם ואת הנסיכה. יש אנשים שאוהבים משהו אחר".
ניתן למצוא במשחק התפקידים גם עקרונות שמקורם בעולם הערכים הצה"לי. גם בקרב אימתני נגד אורקים זבי חוטם, כשהזמן אוזל, והאבן הקסומה כמעט ונגוזה, רב"ט בוריס דיקר, לוחם בגדוד שקד של גבעתי, לא מפקיר פצועים בשדה הקרב. "שיחקתי שכיר חרב והייתי נתון לסכנת מוות אחרי התקפת פתע. ידעתי שיש סיכוי שאשרוד אם אברח, אבל העדפתי לעזור לשכיר החרב שלצדי".
הגבול בין המציאות היום-יומית בצבא לבין זו המדומה במשחק, מיטשטש גם הוא. "היינו קבוצה של 15 איש, שזה בערך שליש מחלקה שלי", נזכר המ"כ גרינפטר. "שחקתי נסיך ומפקד צבא. היינו לפני פעולה משמעותית, אז לקחתי פיקוד. העמדתי אותם ב-ח', נתתי להם מספרי ברזל, וחילקתי אותם לחוליות".
"צה"ל הוא משחק התפקידים החי הגדול ביותר בארץ", קובע רב"ט עמית מחטיבה 300. "מכשירים לוחם שידע לירות, שלא יקום ויברח כשתפרוץ מלחמה", משלים אותו סמל שחר לנגהיים, בן ישיבה וטנקיסט בהכשרתו. "במסלול ההכשרה רוצים להקשות עליו ולחזק את כוח הרצון שלו. ככל שתשחק יותר, כך תהיה מוכן יותר למציאות". עם זאת, מעיד לנגהיים, כי היו כמה רגעים בשירותו שהבין שהמציאות איננה משחק. "במשך שנה וחצי של שירות היו שלוש פעמים שבהן יכולתי למות. אחרי כמה פעמים כאלה אתה מבין שאי-אפשר באמת לדמות את הצבא למשחק".
רב"ט עמית דווקא מסתייג. "בשבתות בביסלמ"ש הבנתי שהטירונות היא משחק תפקידים סוריאליסטי. אם אני מצליח לזכור בשטח, כשרע לי וכשאני אומלל, שמדובר במשחק, אצליח ליהנות ממנו".
גם המפקד הוא לפעמים גובלין בזמנו הפנוי. המפקד גרינפטר, למשל, חוץ מלירות באם-16, חובב לחימה בחרבות. "אני ממש אוהב לירות באם-16, אבל להילחם אחד על אחד, עם חרבות מספוג? זה יותר גברי ומצ'ואיסטי מלירות במקוצר. יריות שורקות באוויר פחות מרגשות אותי מחרבות גומי שמצליפות אחת בשנייה".
טוראי אסתי, מש"קית קישור לכוחות זרים, מספרת שבמקרים רבים המשחק עוזר לה להתמודד עם סיטואציות צה"ליות: "כמו שבמשחק אני מוכרת אבן חן מזויפת ומנסה לשכנע את הקונה שהיא אמיתית, כך גם בצבא יש שימוש בדיפלומטיה", היא אומרת ומסבירה שהיא נעזרת בכוחות השכנוע הללו בעבודתה מול נציגי הצבאות השונים.
כמוה, מעידים גם שחקנים רבים אחרים על הבונוס הנוסף של משחקי התפקידים - הסיוע בהסתגלות למצבים חדשים. לטענת החובבים, לשכיר חרב ותיק תהיה הנחיתה בבקו"ם רכה יותר מאשר למתגייס הסטנדרטי. "אני רגיל להגיע במהלך המשחק למקומות שאני לא מכיר, ועדיין אני מצליח לפעול בנוחות", מעיד אינגלס, בקר ימי. "אם שולחים אותי לספינה אחרת, עם ציוד שונה בתכלית מזה שהייתי רגיל לו, אני זורם עם זה במקום להילחץ".
"קל לי לחלק פקודות לטייסים, כי אני עושה את זה במשחקים דרך קבע", אומרת איינהורן, שסבורה שהתחביב פיתח בעיקר את דמיונה. "התרגלתי לחשוב על 20 פתרונות למצב נתון אחד. להריץ סימולציות בראש ולראות איך אני מתמודדת איתן", היא מסבירה, וחושבת על הכנת משחק תפקידים חי במגדל הפיקוח.
"המשחק מאפשר לעבור חוויות חזקות מבלי להתמודד עם הטראומה של ההשפעה שלהן על החיים", קובע רב"ט עמית.
אבל נראה שלא כל דבר מחיי המבוכים והדרקונים ניתן ליישום גם בצה"ל. "למדנו איך מבצעים מעצר חשוד, איך מבקשים ממנו לצאת מהבית", אומר דיקר, לוחם בסדיר ומשסף גובלינים במיל'. "אם הייתי קוסם, הייתי שולח כדור אש לבית ומבריח את החשוד. לא הלך? אפשר להניף את הבית באוויר, או לגדל לצדו צמח טורף", הוא מציע. "אם אני עומד לכתר יעד, במשחק הייתי מטיל קסם והופך לבלתי נראה. הייתי בא לאויב בהפתעה ותופס אותו".
"בהתחלה זה נראה מוזר", נזכר רב"ט צביקה בהתרחשות שהייתה בבסיס באותה שבת, "אבל כשאתה שומר שמונה-שמונה בעמדה, זה מה שנשאר לך לעשות. לספר לעצמך טרילוגיות בהמשכים".
אולי זה גם מה שהופך להגיוני את העובדה שיש מי שאחרי 21 יום ברמאללה, רצים לגני יהושע, לכנס מלחמתי של שחקני D&DR.
"כמפקד שצריך להיות ערכי וישר, אני לא יכול לסטות לא ימינה ולא שמאלה", מסביר המ"כ גרינפטר את משיכתו לעולם הקסמים, "ובטח שאני לא יכול להסביר שנאגף את האויב מהצד, נדקור אותו ונאסוף את השלל, כי מי יבין על מה אני מדבר? זה פשוט כיף שאתה רוצה לעשות ולא יכול בצבא, שהוא מסגרת מאוד שמרנית".
"משחקי התפקידים מאפשרים לך לקחת משהו חיובי ולממש אותו. המשחק מהווה מקום בטוח להוציא אגרסיות, במקום לבוא לפאב ולמצוא שם את הפורקן. שום דבר לא פלילי והגבולות ברורים", מוסיפה טוראי אסתר.
"אני אוהב את זה כי יש בזה משהו מחיזוי העתיד", מתוודה לנגהיים, שמתמקד במשחקים השאולים מעולם התנ"ך דווקא. ואושר פרנק מוסיף: "ביום אני חייל. אני קורא עיתונים וצופה בחדשות, ובניגוד למה שמצפים מ'אנשים כמוני', אני יודע שהחיים הם לא רק שר הטבעות ופנטזיה, הם גם מדינת ישראל ומה שקורה בה. אנחנו חיים כשסביבנו מדינות עוינות, סופגים אינספור פיגועים. זו לא הבריחה שמטורפת, זו המציאות שמטורפת".
