מה השתנה בצה"ל מהימים שבהם היית חייל צעיר?
"אני כחייל ביצעתי עבודה לפי פקודות וכללים. היום זה כבר לא ניתן לעשייה. היום האנשים הם שחשובים. צריך לטפל בבן-אדם, ולא רק להגיד מילים יפות כמו 'המשאב האנושי'. הטכנולוגיה קיימת, אבל בסופו של דבר מי שעושה את העבודה זה הבן-אדם. עדיף לעשות את העבודה, על הטרקטור או במכון, עם חיוך על הפנים, מאשר להיות מסכנים ולסמן טבלת ייאוש".
איזה מפקד הותיר בך חותם?
"יש הרבה מפקדים בשטח שכל אחד נתן לי פרופורציה שאפשרה לי להסתכל על החיים בצורה אחרת. דמות המפקד התגבשה אצלי לפי אירועים שאני זוכר. כשהייתי קצין חימוש באוגדה 162 התקשיתי לקבל ביקורת כי חשבתי שעבדנו באופן מושלם. פתאום הגיע מפקד אוגדה חדש, האלוף יצחק (חקי) הראל, שהיום הוא ראש אג"ת, והציג בקרה בצורה אחרת. הוא אמר לי אז שכוס מלאה לא יכולה להתמלא עוד. שאני צריך כל הזמן לשאוף ללמוד, להקשיב לאחרים, לבקר את עצמי כל יום בבוקר, להציג יעדים קבועים ולא להתפשר".
מה השעה האהובה עליך ביום?
"השעות המוקדמות של הבוקר. אני אוהב לקום מוקדם, לשבת עם עצמי, לסדר את המחשבה, להחליט מה ממשימות היום אעשה קודם. בבוקר אתה זה שקובע את חץ הצפון, אבל כשהיום כבר מתחיל, יש שדות מגנטיים נוספים בחלל שמסיטים את המחט. אירוע בטיחותי חשוב, ריאיון, ועדה, או חייל שרוצה לפגוש אותך".
איזה ספר השפיע עליך?
"אהבתי את 'הנזיר שמכר את הפרארי שלו'. זה ספר שמחזיר אותך לפרופורציות האמיתיות. בעולם הפיקוד אתה נמצא תחת עומס נפשי ועומס עבודה, ואתה מקבל החלטות תחת אילוצים. מה שדחוף דוחק את מה שחשוב. אתה מוצא מה לדחות בשם המשימה, התפקיד, הצבא. הספר מבהיר שחשוב לעשות פסק זמן לחשיבה, לשבת לקרוא בערב, למשפחה, למה שקיים אחרי הקריירה".
