אז ככה, קודם כל תדע שכמעט כל מה שאמרו לך בקטע של "חשוב שתלמד, כדי שתוכל להגיע לאוניברסיטה, כי בלי תואר לא תוכל להצליח בחיים", הוא די בולשיט. אחרי הכל, מרבית חברות ההייטק לא בדיוק מחפשות את הסטודנט לתקשורת או לסוציולוגיה.
עוד דבר שכדאי שתדע הוא שבסה"כ, החיים הסטודנטיאלים הנפלאים שאתה מדמיין לך, מסתכמים בעיקר בקיום מינימלי של חיים עצמאיים, בשילוב בלתי אפשרי של לימודים, שכר דירה, אוכל, קצת בילויים ואם אפשר איזה אוטו נורמאלי שאפשר להגיע איתו לאוניברסיטה (ולא שאפשר יהיה למצוא לו חנייה או משהו כזה).
אבל שלא תחשוב שהכל כל כך רע פה, אתה מגיע לאוניברסיטה היחידה שבה מותר לך לגשת למועד ב', להחליט אחרי חצי שעה שאתה דווקא די מרוצה מה-73 שקיבלת במועד א', ולברוח מהמבחן כל עוד נפשך בך.
חוץ מזה, תדע שבכל יום רביעי יש פה הופעות ב"קפה דשא" שמארגנת אגודת הסטודנטים. בשנה שעברה הופיעו כאן עברי לידר, מוש בן ארי, ערן צור, ירמי קפלן, חמי רודנר, מוקי ועוד כל מיני אמנים מגניבים, ולא רק שזה בחינם אלא שעוד הוסיפו לנו בירה חינם, ככה שנגיע מבסוטים לשיעור.
מה שאני בא להגיד לך בעצם, זה שהכי כדאי לך פשוט לנסות וליהנות כמה שיותר מהחיים שלך כאן באוניברסיטה. תשדל לעשות כמה שיותר חיים, אולי אפילו לפגוש איזו בחורה נחמדה (או שתיים, או עשרים) והכי חשוב, אל תדחה את הסמינריונים שלך לרגע האחרון, אף אחד לא אוהב לישון בספריה.
שיהיה לך בהצלחה
א'
