"הצנחנית ליוותה את בעלה בצניחה: אסתר (6 צניחות) עלתה עם בעלה ארווין (527 צניחות) למטוס, והשגיחה שיצנח כמו שצריך"
אסתר, מקפלת מצנחים צעירה ולא כל-כך ממושמעת, רצתה בכל מאודה לצאת לקורס צניחה. חודשים רבים היא נתקלה בסירוב מצד המערכת (ומצד הוריה המודאגים), עד שלבסוף אושר לה להשתתף בקורס.
"מפקד הקורס היה ארווין בכבודו ובעצמו", היא מספרת בחיוך, "שצירף אותי לגברים הצעירים בזלזול ולגמרי התעלם מקיומי. הוא לא נהנה מהעובדה שכולם פינקו אותי, התרגז כשקרעתי את מכנסיי בגלגול הראשון, וכשהורדתי את הקסדה באימון הוא שאג לעברי: 'את חושבת שבגלל שאת בת הכל מותר לך?!'".
אבל יחסי המפקד-פקוד בין אסתר לארווין קיבלו תפנית רומנטית ומפתיעה כעבור כמה חודשים, אחרי שש צניחות ושבירת רגל אחת לא נעימה. באחת המסיבות שנערכו שבועות לאחר מכן בבסיס הצנחנים, ניגש אליה ארווין, מולל את כובעו באצבעותיו, הסתכל לצדדים במבוכה, רכן קדימה בחשש ולחש בביישנות: "מה שלומך, אסתי?". הם רקדו סלואו (כשהיא בגבס), וחצי שנה לאחר מכן נישאו.
בבית המשפחה החדשה אין שום מצנחים משתלשלים מהתקרה, כפי שאחדים נטו לשער, אבל יש להם תקליטי ג'ז טובים, ספרי בלשים ואהבה גדולה. "צ'או!", קרא ארווין לאשתו בעליזות מפתח המטוס וקפץ החוצה בחיוך. צניחה נעימה.
