"הייתה זו שנה קולנועית בלתי נשכחת, שנה של כמה יצירות עזות אשר התבלטו והעניקו לרבבות צופים מה ששום מילה כתובה, צליל, תמונה או פסל לא יכלו להעניק", מסכם כתבנו את שנת 1965. לסרט הטוב ביותר של אותה השנה נבחר ברוב קולות "שמונה וחצי" של פדריקו פליני, עליו נכתב: "הסרט הנו תחנה חדשה לקולנוע, שבה מצליח פליני להשתחרר מהעלילה ולחדור לתוך המעמקים האפלים והבלתי מפוענחים של התודעה, לתת וידוי אינטימי ומורכב במבנה בארוקי ענק ממדים. הוא חוצב גיבור בתוך התוהו של דמיונותיו, חלומותיו הפרועים, תסביכיו וזיכרונותיו, מקבץ את השברים ומנסה לאחותם ולהבינם".
עוד ברשימת הסרטים המומלצים לחיילי צה"ל מלפני 40 שנה: "יומן משפחתי" של ולרון צורליני (ש"גדולתו היא בצילום הנועז של סיפור המוות העצוב בתוך פירנצה הצבועה בגוון אפרסק"), "השתיקה" של ברגמן (ש"יחסי האהבה-שנאה בו מזכירים מכונת עינויים בגיהינום, ומלאים בסצנות בדידות, אוננות, משגל וגסיסה"), "המשרת" של ג'וזף לוסיי, "זורבה היווני" ו"טופקאפי".
את הסרטים הגרועים של שנת 65' התקשו כתבינו לבחור, "משום שהם הוצגו אצלנו במאות", ולבסוף סיכמו על: "מונדו אינפאמה", "הביקור", "הרולס-רויס הצהוב", "לסמוך על קליאופטרה", ו"הבו בנות לאילת". צפייה מהנה!
