"בהתחלה רציתי לראיין ילד אחר. אמרו לי שאצלנו בשכונה, בקצה הרחוב, גר ילד גאון ממש. יכול להיות מעניין לשמוע את השקפת העולם של ילד כל-כך מפותח, אלא שאמרו לי ב'במחנה' שלא רוצים גאונים, רוצים לשמוע את סיפורו ודעותיו של ילד רגיל. אז מצאתי את רוני. הוא משחק בגוגו ברחובות תל אביב כמעט כל היום, הולך מכות, מביט בבוז על בנות (חוץ מעדנה, הבת של השכן), מכוון נהגים ומייעץ להם איפה לחנות, ומדי פעם מתווכח עם חבריו מי התלמיד הטוב ביותר בכיתה".
רוני, שסיים את לימודיו בכיתה ג', סיפר לכתבנו דאז על לבטים, על רעיונות ועל דעות של ילד רגיל בישראל. "אני לא מאמין לכל מה שכתוב בתנ"ך", מתוודה הילד. "איך שמשון הגיבור היה יכול לעקור שער שלם ולסחוב אותו על הגב? זה לא הגיוני!". על מלחמת השחרור הוא קרא ספרים, הוא יודע איך ילדים באים לעולם (וקצת נבוך מזה), הוא היה מוכן למות למען המדינה (אף שהוא לא מכיר אף אחד שמת), הוא מעריץ את החבר הכי טוב שלו, והוא רוצה שראש הממשלה יהיה איש טוב.
לאי בודד, אגב, הוא היה לוקח אתו מים, את שחת (הכלבה שלו) ותנור מיוחד שאפשר לבשל עליו בלי אש.
