12 שנים של חברות טובה, כמה רגעים של בכי על שלא נראה לי שאני אמצא מישהו כמו א' חבר שלי לשעבר והמשפט הזה. משפט מרגש, מפתיע ומשנה הכול, זה מה שמצליח לעבור לי בראש. אז נכנסתי לאוטו ונסעתי לדירה בחיפה .
"את הבחורה שאני רוצה להתחתן איתה", אני חוזרת על המשפט הזה, מנסה להבין את גודל הדברים ואת המצב המשונה אליו נקלעתי. מה הוא מצפה שאני אומר לו? I DO? 12 שנים אני רואה בע' כאח, והוא במשפט אחד מנפץ את תמימותי ומוכיח שוב את דבריהם של אנשים חכמים- גבר ואישה לא יכולים להיות סתם "ידידים", תמיד יהיה צד אחד שירצה יותר.
אפילו הארי וסאלי בסופו של דבר התאהבו. אז נכון שבהתחלה הכול התחיל כידידות תמימה, אבל בסופו של דברים הם מתאהבים, או הוא התאהב בה מיד אחרי ביצוע האורגזמה המושלם במסעדה והיא מתאהבת בו חזרה. הרעיון הוא שעם הגיל, אנחנו מבינים שההורמונים לא רק מצמיחים זקן ושערות באף לגברים וגורמים לבנות לעשות שעווה, אלא הם גם משנים את צורת החשיבה שלנו, גורמים לנו להיות המבוגרים המוזרים שתמיד הסתכלנו עליהם כשהיינו קטנים- אלו שהתנשקו עם השיניים...
נשכבתי על המיטה, פרסתי ידיים לצדדים וביקשתי מאלוהים שיגיד לי מה לעשות. לא, לא ציפיתי לברק כסימן ל"ללכת על זה" או משהו. פתאום הבנתי, תוך כדי ששותפתי לדירה צועקת בסלון "אתה לא מבין שנועדתם אחד לשני" לעבר הטלוויזיה בזמן שראתה אהבה מעבר לפינה (בנות וטלנובלות זה כמו בנים וכדורגל- הם יצעקו לעבר השחקנים ויהיו בטוחים שאם הם יצעקו מספיק חזק- המסר יעבור...).
הבנתי, שאולי זה מה שאלוהים התכוון- שרגע אחרי שאני בוכה על זה שאני לא אמצא מישהו כמו הX שלי, הוא שולח לי חבר ילדות עם קעקוע של דרקון על הגב שאומר לי שהוא רוצה להתחתן איתי.. הרי זה בדיוק מה שהתסריטאי של אהבה מעבר לפינה היה עושה, לא!? שולח גיבור מהעבר להציל את הנסיכה הבוכייה!
שמתם לב לעובדה שכשקשה לנו להחליט אנחנו מחפשים אותות מגורמים מסתוריים? כמו לשמוע את חברה שלך צועקת לליאור המלוקק מאהבה מעבר לפינה שיחזור לאהובתו ולהבין שזה אות שאומר תני לע' צ'אנס..
"אני בא אלייך" אמר לי ע' רגע אחרי שהודעתי לו שהגעתי להורים, אחרי שבוע שלא דיברנו. היה לי ברור שהוא מגיע ולא ממש בכוונה לספר לי על השבוע שלו או לשמוע על שלי, כמו שהיה עד עכשיו, וגם היה לי ברור שאיך שהוא יגיע- לאף אחד מאיתנו לא יהיה מה להגיד חוץ מ"מה שלומך" כמו שכולם אומרים כשאין להם מה להגיד "מה שלומך? מה המצב? הכול טוב? יופי..".
אבל הוא, נכנס לחדר, התיישב על המיטה וחייך. "נזכרתי בסיפור משעשע מתקופת הילדות שלנו, היה שלב שהיינו "חברים" רק שלא הסכמתי להתנשק בפה, ובתור עורכת מו"מ קשוחה הצעת שאם אנשק אותך בפה, תתני לי לגעת לך בציצי" (אכן מו"מ קשה- תן נשיקה קבל ציצי! אם רק הייתי יכולה להחליף את שרון בשיחות השלום.. ), "אבל לא הסכמת לנשק אותי בכל זאת" הגבתי על סיפורו תוך מבט של פליאה משתטה. "נכון, אבל היום אני מסכים" אמר ונישק.
