במבט חטוף, ואף במבט מעמיק אנו עדים לתחרות הכי פופולרית כיום במדינת ישראל.
המשחק הנו משחק מיושן, אתגרי משהו, קצת כוחני, ועם זאת פשוט, משיכת חבל.
כיום בישראל, קיים גרעין של אוכלוסייה שלעיתים נראה בלתי אפשרי. גרעין אשר מתפצח בקלות בחום המיקרו קוסמוס הישראלי. וכך הוא מגיע מוכן למשחק.
כל קבוצת אנשים מתהדרת בסגנון חיים שונה, ומשתתפת בתחרות, בכל הזדמנות ראויה, יום וליל [לא ינוח שומר ישראל..], כל קבוצה מושכת בחבל, מכל צד אפשרי.
אין מקום לסבלנות, אין מקום להתפשרות, החוקים הנם ברורים, חוק אבולוציוני, החזק שורד. יש שמשתמשים באסטרטגיות שונות, יש שמושכים מימין יש משמאל, יש מהמרכז, יש שמרפים לכאורה ואז מושכים, יש שמושכים בחוזקה ראש בראש.
המשיכה אינה תלויה בחוק המשיכה המטאפיזי, אלא רק באמביציה לנצח... והזירה שמתקיימת במדינתנו הכה קטנה, לעיתים נראה שצרה מלהכיל, את כל הדעות, והסגנונות, הגרים בצפיפות משוועת, אחד מול השני. אך במחשבה שנייה, מה זה דמוגרפיה מול אגו יהודי? אכן יש גאווה בכך שחברתנו כה מורכבת מלאה באין ספור פנים: צבעים, ריחות,לאום, ודת.
והאגרסיביות המתפרצת מכל אותם הסגנונות, הנה פועל יוצא של חתך באוכלוסיה באשר היא, כי אלו הם חוקי המשחק.
כולם מציעים מידי יום ביומו זהויות שונות, וכך הטריגר לתחרות מתקיים.
דיווח חלקי מהזירה הגועשת:. אולי בכלל נהיה אמריקה? טען ביבי [לחילופין בנימין בזהותו הפריי ישראלית], ואולי בכלל נהיה הולנד ? טענו האנשים הירוקים. רגע צעקו החרדים שחרדים מצביונה של מדינת ישראל כמדינת חולין, אולי נהיה מדינת דת?.
הזמיר המסלסל ניצב בפינה, ומסלסל משנתו, אולי עדיף שנהיה עם נשמה, חומוס, וצנובר להרגשה טובה.
מנגד באו הלפידים כדי להאיר את מדינתנו החשוכה, בעלת צביון מזרח תיכוני, וטענו לשפיות שופנית מתקנת. ממול ישב אדם גינגי ושבר צלחת כמחאה על כך שלא התייוונו כשהיה אפשר....
ובפינה [למרות שרצה להיות ראשון] התייצב לו פרס, ופרס את כל משנתו האוטופית על חברה סובלנית כמו יקירי אירופה. הפנתרים השחורים יצאו מהסמטאות וזעקו לכבוד. הבלונדינית הזדעקה
לחרדתה מההמולה הברונטית, וטענה לקצת חמצן, אם אפשר 9 אחוז.
יוה יה טען הראפר אנחנו בכלל אנשי השכונה, מדינה מתוקנת, היא מדינה של שיכון צפופה.
יה ראסטה מאן מופיע עם כל עדר חבליו, וטוען שהכול מתחיל בראש, או בג'מייקה הרחוקה.
חביבי הניו אייג מצטופפים עם אנרגיות חיוביות, ומשדרים עצמם כקרינה מתקנת.
וזה רק דיווח חלקי, בשטח יש עוד כמה חוזי מדינה, שמתאמנים ברגע זה במשיכה.
אם טרדה מחשבתכם לגבי זכויות היוצרים, אולי אפשר לייחס זאת להרצל, האדם והמיתוס.
הרי גם הרצל היה לו כמה פנים, אוגנדה? ,או, ישראל?.
אולי בעצם הכול התחיל בגללו, בראשנו עדיין קיים הדימוי התוהה של הרצל במרפסת גלותית.
חזון? לא חסר, כולם משננים בקפידה, ערכים גנטיים יהודים, אם נרצה אין זו אגדה.
והתחרות ממשיכה, כל יום יש מנצח חדש, אך מנגד קמה עוד קבוצה, ועוד קבוצה, ועוד קבוצה.....
דיווח חלקי בעליל......מהזירה הכי חמה.
