אז זהו, שאין לנו קטע של "להיכנס לחשבון הבנק". אנחנו פשוט לא מבזבזות זמן.
אנחנו גם לא חיות בפנטזיה. אנחנו פרקטיות. אנחנו יודעות בעזרת האינטליגנציה הרגשית המפותחת שלנו, שאהבה, לא משנה כמה היא חזקה, נגמרת אחרי שנה או מקסימום שנתיים.
משכורת + פלאפון + רכב + הוצאות אש"ל הם לא יותר משטר עירבון.
בדיוק כמו כשלוקחים משכנתא או כשיוצאים לחופשה מהכלא. ערבות חברים. ערבות. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.
גברים יקרים: תחשבו שניה בהגיון, אם לא עברתם את המבחן התיאורטי? איך בדיוק תעברו את הטסט?
אנחנו עושות לכם בחינה קצרצרה בטלפון, מעבדות במהירות הבזק את המידע ומיד מוציאות פלט- פגישה: כן או לא.
זה לא הרכב שמעניין אותנו. זה מה שעומד מאחורי הבחירה ברכב.
בדיוק כמו שהכלב דומה לבעליו, כך מעיד האוטו על הנוהג בו.
כי אם אתה נוהג על רכב שנת 86 ואתה חי במציאות של שנת 2005, אז סליחה חמוד אתה פשוט חי בעבר. ואם אתה חי בעבר, אתה פשוט לא מתאים. כי אנחנו, הנשים של שנות האלפיים חיות אך ורק את העתיד. והעתיד שלנו הוא אתה. אז מה הפלא שאנחנו חרדות לרכב שיאסוף אותנו בדייט הראשון?
אנחנו לא צריכות גג פתוח סתם בשביל הדאווין. מתי תבינו שאנחנו יודעות שיום יבוא ונסבול מבחילות ונצטרך אוויר. חוץ מזה באוטו עם גג פתוח הרבה יותר נוח להעמיס ציוד. להעמיס משפחה.
ואל תהיה עצלן, תשטוף את האוטו לבד!
לגבי הסנטימנטליות: זה שפיאט אונו שנת 86 היא פסגת הריגושים שלך, זה ניחא. אבל מכונית נוחה? נו באמת. הרי תוך שנה מקסימום שנתיים, המכונית הזאת שלך הופכת להיות המכונית המשפחתית שלנו. ולחזור מקניות ומסיבוב אצל אימא שלי עם סירים ושקיות, כשיש מאחור כסא של הילד שלנו, זה לא ממש נוחות בפיאט אונו תסכים איתי. אז אנחנו שואלות אם הרכב שלך או של ההורים שלך כדי לאבחן המשך טיפול. זו פשוט דיאגנוזה, בדיוק כמו אצל רופא. אם הרכב שלך, אנחנו בודקות אפשרויות החלפה. זה לא שאיכפת לנו מה יגידו החברות שלנו על דייט עם פיאט אונו, זו פשוט מחשבה טיפה'לה קדימה.
ויש לי חדשות בשבילך: אתה כן תחליף את הפיאט אונו בסוף. זה רק עניין של טיימינג. ואפילו אתה עמוק עמוק בפנים יודע את זה.
אתה אולי רואה בזה עוד דייט שיעלה לך ביוקר. אבל אצלנו כל דייט נמדד בפוטנציאל הרחבת המשפחה.
ולעניין המסעדה: סושי זה בכלל לא הקטע שלנו, זה לא משביע וזה גם די מעצבן אותנו להתחיל לריב עם המקלות האלה. אבל מה? סושי זה דל קלוריות. זה בריא, זה ירקות. מה שטוב לסינים טוב גם לנו. אנחנו יודעות שעוד רגע קט ניכנס ללופ המשמין הזה של הריון ודיכאון אחרי לידה, אז בינתיים אנחנו נאלצות לחיות על סושי. אפשר להגיד הרבה דברים על נשים, אבל אי אפשר לומר שאנחנו לא מקריבות עבור המטרות שלנו. ושלוש מנות... טוב נו מה אפשר לעשות, זה לא ממש משביע כל העשבים והנבטים האלה.
ועכשיו, אחרי שהסברתי בהרחבה את המניעים האמיתיים לחקירה הצולבת על כמה אתה מרוויח, מה מצב חשבון הבנק של ההורים ובאיזה מניות, אם בכלל, אתה מושקע, עכשיו אפשר לעבור לדברים חשובים לא פחות.
המצב הכלכלי שלך משפיע על כל שאר הדברים החשובים לנו: המראה החיצוני שלך!
אם אתה חי מ -2000 ¤ בחודש (ולא 20,000), סביר להניח ש:
לא תתיז על עצמך בושם של ג'יבאנשי שאנחנו כ"כ אוהבות
שהג'ינס היחיד שיככב אצלך בארון זה ג'ינס מהתיכון שמזמן עבר זמנו.
חוץ מזה, לא תרבה להתקשר אלינו לסלולרי, לא תפתיע אותנו ביומולדת לטיול רומנטי בפריז ובטח גם חתונה תרצה לעשות בבית כנסת.
אז יקירי, מעבר לתוצאות הרות הגורל של מה שיקרה למשפחה שלנו, יש גבול גם להתפשרות שלנו בקטע האישי. מה זה, אנחנו רוצות גם ליהנות קצת.
מה בסה"כ אנחנו מבקשות? תנאים מינימליים של זוגיות.
אז במקום לשמור כ"כ על הפיאט אונו שלך, תפתח לוח קריירה ותתחיל לחפש עבודה מכניסה אם אתה רוצה ביום מן הימים למצוא בחורה טובה!
ועוד אחד קטן לסיום: לקנות במכולת עם אהבה זו המצאה של גברים קמצנים או נשים של גברים כאלה.
