מה למדת?
תואר ראשון סיימתי בפסיכולוגיה. תואר שני בהתנהגות ארגנוית ומנהל עסקים. שניהם באוניברסיטת תל אביב.
עם איזה ציון סיימת?
תואר ראשון סיימתי מצטיין עם ממוצע 93. לתואר השני אין חשיבות לציונים, אבל סיימתי בציונים גבוהים.
היית סטודנט עני או עשיר?
הייתי סטודנט ממוצע לגמרי. לא היה חסר לי. יש לי משפחה שתמכה בי וגם עבדתי ב-2 עבודות. מלצרתי, הייתי ברמן וגם ניהלתי מסעדה. עבדתי בכל עבודות הסטודנטים הקונבנציונאליות. בתואר השני הייתי כבר תסריטאי. אז התפרנסתי יותר בקלות, פשוט יותר למכור דברים שאתה כותב.
איך היית מנצל את חופשות הסמסטר?
עבדתי יותר שעות כמובן, כי זה היה הזמן הכי טוב לעשות כסף. אחת לשנה השתדלתי לטוס לחו"ל לשבועיים שלושה. אבל שוב, לא הייתי לבד במערכה, המשפחה כמובן תמכה בי כלכלית אז יכולתי להרשות לעמי חו"ל בקיץ.
מרצה שנדלקת עליה במהלך הלימודים?
לא היה שום דבר כזה! מה פתאום. היו המון מרצים שאהבתי מאד וחשבתי שהם מעולים, אבל אף פעם לא על רקע רומנטי.
בילית יותר בקפיטריה או יותר בכיתה?
אני לא ביליתי בכלל כמעט בקפיטריה, כי פשוט למדתי באוניברסיטת תל אביב ושם אין הווי קמפוס. למשל באוניברסיטת בן גוריון המון סטודנטים נמרחים על הדשא ורובצים בקפיטריות, בתל אביב זה לא קיים. אם לא היה שיעור שנכנסתי אליו פשוט לא הייתי מגיע לאוניברסיטה. הברזתי מלא משיעורים. העדפתי להוציא את הכלבה לטיול מאשר לשבת בקפיטריה. זה לא בית ספר עם הווי חברתי. לפחות לי זה היה ככה. בתואר השני בכלל לא הגעתי לאוניברסיטה חוץ מלקורס אחד: חשבונאות פיננסית.
חוויה מוזרה שקרתה לך בדרך אל התואר?
אני זוכר שהיתה פעם אחת שממש לא התחשק לי להגיע לשיעור פסיכולוגיה קוגניטיבית. והמרצה בקורס הזה היה מכור למקרן שקופיות. אם אין מקרן אין שיעור. אז חיבלתי במקרן שקפים. אבל מה? החבלה לא הצליחה וגם נורא פחדתי שהוא יצליח לתקן את זה, אז פשוט הורדתי את השאלטר הראשי של כל הפקולטה למדעי החברה. פשוט מצאתי את המפסק הראשי של מכבי האש ועשיתי הפסקת חשמל חירום וכל השיעורים התבטלו. אני מקווה שיש איזה חוק התיישנות או משהו..... אבל כן זה הייתי אני.
באת לספריה להחליף ספרים או למצוא כוסיות?
אני פריק של ספרים. קניתי את כל ספרי הלימוד, שיהיה לי את כולם. אני אוהב שיש לי את כל הספרים. כשעדי עזרוני התחילה גם ללמוד פסיכולוגיה בתל אביב, היא ביקשה ממני 2 ספרים שהיא היתה צריכה. אז ספר אחד "פסיכולוגיה חברתית" נשרף, וספר שני "תורת האישיות" חזר אלי עם דפים קרועים ושאריות של ספגטי. כשאני מספר את זה, זה נשמע אפילו לי הזוי, אבל הכל אמיתי.
היתה לה שריפה בבית, ובגלל שנשרפו לה 2 חתולים הרשיתי לעצמי לא להתבאס על הספר. איכשהוא מאז היא לא ביקשה ממני יותר ספרים...
בקיצור חוץ מלהוציא לפעמים מאמרים בספריה, לא הרביתי לבקר שם.
חרשן?
לא הייתי חרשן. למדתי מרוכז 4 שעות ביום מהבוקר עד הצהרים ואחר כך הייתי הולך לים או לעבודה. זה בא לי די בקלות אני חייב להגיד. בכל זאת הייתי סטודנט עם ציונים טובים.
כמה רחוק היית מוכן ללכת בשביל תפקיד?
בפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מי שמקבל פחות מ- 85 עושה מועד ב'. זו פקולטה מאד תחרותית. אני בחיים לא עשיתי מועד ב', אפילו לא כשהייתי במילואים. גם אם קיבלתי 82 במקצוע X ידעתי שזה יתקזז במבחן של מקצוע Y. ועובדה שסיימתי עם ממוצע 93. הכי רחוק שהייתי מוכן ללכת בשביל ציון זה להיות בשיעור וללמוד למבחן. לא הייתי מוכן נניח, לעשות מועדי ב' ו-ג' או לריב עם המרצה וכו'.
היית מצטרף לשביתת סטודנטים או מניח למחאות ונח בבית?
כשלמדתי דווקא היתה שביתה ענקית של איזה חודשיים. האמת שלא הייתי פעיל באגודת סטודנטים או משהו אבל כן באתי להפגנה, אבל לא נראה לי שזה נחשב מאד פעיל.
עצה לסטודנטים בארץ, לסיכום?
העצה הכי טובה שאני יכול לתת לסטודנטים היא שילמדו מה שבא לבם ומה שהם באמת באמת אוהבים, מה שבאמת מעניין אותם. לא ללמוד מתוך זה שאתה חייב ולא ממש אוהב, כי אז זה סיוט. גם לא ללמוד כדי לרצות את האימא הפולנייה שלך.
אני למדתי פסיכולוגיה כי אני אוהב את התחום. בפרקטיקה זה היה לי מאד קשה ולא התאים לי באותו רגע. אנשים משתנים, אתה מתחיל ללמוד ומסיים את התואר אדם שונה, אבל אני שומר לעצמי את הזכות לחזור לפסיכולוגיה אם ארצה. בינתיים אני עושה מה שאני אוהב וגורם לי לקום עם חיוך בבוקר.
