ראיתם פעם פרופסור שמעשן נובלס? גם אני לא, אבל אני בטוח שהעשן הסמיך של הסיגריה הכי רדודה שיכולה להיות, נספג אצלו בריאות בנונשלנטיות כשפעם הוא היה סטודנט צעיר ושאפתן באוניברסיטה.
בכלל, יש דברים שמתאימים אך ורק לסטודנטים. לגור בדירה שכורה שאפשר להקיף בשתי פסיעות, עם דוד מקולקל, מקרר שלא עובד, כיור מתפרק- וכל התענוג המפוקפק הזה עוד עולה כסף!! לכל הרוחות עשיתי רע למישהו?
אבל אז, כשהייתי סטודנט, למי היה איכפת? העיקר, שבמרכז החדר (טוב זו לא חוכמה, זו היתה דירת חדר), ניצבה לה בגאווה מיטה זוגית!
שום דבר לא היה לי חשוב מלבד מיטת העץ שמצאתי במרתף של סבתא רוחה. בדיוק כמו היציבות הפיזית והנפשית של סבתא, כך ניצבה לה המיטה.
אני לא יכול לומר שהייתי רב שגל כי יש מס' דוקטורנטיות שלא הכירו את המיטה של סבתא רוחה ...ויש כאלה שידעתי שהמיטה לא תהיה מספיק יציבה עבורן...
הבחורות התחלפו בין מבחן למבחן, עבודות הייתי משאיר לשעות הבוקר המוקדמות. אחרי שהן היו הולכות הייתי דופק מקלחת, לוקח עוד שתיים שלוש שאכטות מהנובלס ומתיישב מול המחשב.
ואם כבר הזכרתי את עניין המחשב. זה מדהים איך כשאתה סטודנט חוקי מרפי לא מדלגים עליך לרגע! אתה יושב מול המחשב, כותב וכותב, מידי פעם מחייך לעצמך מבסוט עד השמיים, מפנטז לעצמך, איך המרצה שלך יתמוגג ממה שכתבת, אולי אפילו יציע לפתח את הרעיון שלך לתזה. פתאום, חושך על פני תהום. כאוס. מול עינייך מרצד צבע שחור משחור. הפסקת חשמל. ואתה, מרוב שהתלהבת מעצמך, לא ממש דאגת לשמור את פריצת הדרך הזו.
עומדות לפניך שלוש אפשרויות:
1. לגמור את חיי המחשב. אתה פשוט חייב, מרוב עצבים, לעזור לו להיפרד מהעולם.
2.להאמין. דבר אליו. קצת ליטופים ותחינה לאל לא יזיקו.
3. שים נר על החלון. אם הספקת לצאת מההלם ולהפנים את הסיטואציה ההזויה הזו שמחר אתה מגיע לכיתה נטול עבודה ונכשל במבחן הבית, מה שנשאר זה רק להדליק נר ובו זמנית עוד סיגריה כדי להירגע.
אין לי מושג באיזו אפשרות בחרתם, אני רק יודע שכשחזר החשמל, התעוררתי כשראשי שמוט על המקלדת. אולי זה היה הריח השרוף... הייתי חייב לכבות את האש שניצתה מהנר שהדלקתי ליד מיטת העץ של סבתא.
אז מה אני אגיד לכם? להיות סטודנט זה לא ממש פשוט, אבל תודו, יש גם המון יתרונות, הנחות לסטודנטים למשל.
אנחנו כאלה תפרנים, שאפילו הנחה של שני שקלים לקולנוע עושה לנו שמחה בלב. והטלפונים המעיקים מהבנק? לאורך כל התואר מקסימום אנחנו מתפנקים באיזה שוקו ממכונת השתייה בקמפוס. חולמים על הרגע שבו כבר לא נהיה סטודנטים. הרגע הזה שנלך לעבודה, ולראשונה בהיסטוריה שלנו, תכנס לנו לחשבון בנק משכורת. מה אנחנו כבר מבקשים? מספר עם שלושה אפסים לא יותר.
היום, במבט לאחור, כשאני נזכר בתקופה בה הייתי סטודנט, אני די מתגעגע. אפילו שהייתי תפרן, אפילו שהיה לי כסף רק לנובלס, אפילו שהיה לי מחשב מאעפן, אפילו שגרתי בתא קטנטן ושילמתי עליו כמו על דירה.
אני מתגעגע. כי להיות סטודנט זה להיות חופשי. להיות סטודנט זה לא לעבוד במשרה מלאה, לא להיות מחויב לכלום חוץ מלציון בעבודה או במבחן, וגם זו מחויבות מוטלת בספק. כשאתה סטודנט, אתה לא חייב להתגלח, לא חייב להתלבש יפה, לא חייב להיות סחי. אחרי הכל, להיות סטודנט, זה כיף.
הכי בעולם, אני מתגעגע לסבתא רוחה ולמיטת העץ שהורישה לי...
