אני רג'ינה הוגינה, היא קוראת לי רג'י. אני קוראת לעצמי רג'י הכלואה. גרתי בדרום ת"א רוב חיי במשכנה של צפון תל אביבית . להלן קארן הצפונית. היא בעל הבית והשכירות שלי משולמת ע"י הכנסת האורחים האדיבה שלי.
קארן פגשה את אליאב בגיל 14, שמעתי מחברות שלי "אצבעות" שהוא לימד תיאטרון בבי"ס של קארן ושהוא נשוי לוגינה שלא מבינה אותו, קרה ומרוחקת, כזאת שלא אוהבת אורחים ומארחת לעיתים מאוד רחוקות, אבל אני מאוד חברותית ומחזיקה מעצמי מארחת מצוינת ולכן ראה שמוליק כי טוב לו והחליט להתארח דרך קבע.
יודעים משהו? הוא האורח המושלם וגם בן טיפוחיו אליאב לא מפגר אחריו בהרבה. נזהר תמיד לא לכלך את הבית, מביא תמיד את אותן ידידות , אחת אמרה לי ששמה : "מגע" והשנייה : "ידיו" , אחלה בחורות אבל לא כל כך היגייניות ולפעמים גרמו לי לחלות אפילו בגלל הלכלוך שהביאו איתן אבל כל זה מתגמד לעומת החברה הנחמדה שסיפקו לי. ושמוליק? חבל לכם על הזמן, איזה אורח חביב, כזה חמוד, שמנמוך כזה, גוץ, שעיר ומצחיק. נראה לי שהוא סובל מתסמונת טורט או משהו כזה, הוא מזכיר לי את מה שמו? נו... אה כן, דסטין הופמן בסרט "rain-man" , שקט, מופנם, אבל כשהוא מתפרץ, או הו כשהוא מתפרץ. אבל מה... כאפרה עליו תמיד נקי ומסודר, בא עם מעיל גשם כזה ארוך, אפילו שלא תמיד היה חורף בחוץ.
התרגלתי לנוכחות של שמוליק. נראה שהזמן חלף כל כך מהר וכבר חלפו להן 4 שנים ויצרנו לנו מעין משפחה מאולתרת, רג'י (אני) , שמוליק, "מגע" ו"ידיו" , ככה בכיף שלנו חיים בהרמוניה.
לילה אחד ביקרו אותי הדודות דמעות וסיפרו לי שאשתו של אליאב, וזוגתו של שמוליק, הוגינה הרעה גילתה שאני ושמוליק חברים טובים והיא מאוד קינאה ולכן שמוליק לקח את אליאב איתו וחזרו הביתה לתמיד.
שמעתי מהדודות דמעות שקארן התגייסה או משהו כזה, אין לי מושג מה זה אומר חוץ מאשר שחצי שנה אחרי שהיא התגייסה התחיל לבקר אותי אורח חדש. היה בו משהו שונה, מסעיר, אקזוטי, הוא אמר לי שקוראים לו מוחמד ושמהיום הוא יהיה בעל הבית פה ושאם אני אפתח ת'פה הוא יקרע לי ת'צורה.
לא הבנתי למה הוא היה כל כך ברוטאלי , הרי אני חברותית ותמיד שמחה לאורחים . הדודות היו מספרות לי בלילה שקארן הייתה מתביישת בעצמה ולא מספרת לאמא שהיא שוכבת עם המפקד הדרוזי שלה, אבל אני, מה 'כפת לי, אני לא יודעת מה זה מפקד ומה זה ערבי, אבל אני כן יודעת שלא הייתי בודדה תקופה של שנה כמעט וזה מה שחשוב. לפני שקארן השתחררה היא הכירה את עידן. שמעתי מדודות דמעות שאמרו לי שהן בוכות מאושר שעידן הוא זהב טהור, לא מבינה בדברים האלה, אני טובה רק בלארח , לא בלהבין. אני לא פגשתי בעידן, פגשתי רק ביואב, בעל הבית שלו. יואב לא היה בעל בית טיפוסי, הוא היה קטן, שקט, נחבא אל הכלים, היה בא לביקור , לא אומר שלום וכבר היה מספיק ללכלך ולברוח. לא אהבתי את יואב בכלל אבל קארן אהבה את עידן וזה מה שחשוב לא? וככה זה נמשך מליון שנים לפחות, יואב היה מביא את עידן לביקור והיה יוצא מהמחבוא שלו לכמה שניות ומהר חוזר להתחבא. ואני, מה איתי אתם שואלים?
נמאס לי כבר מהיואב הזה, אז החלטתי לעשות מעשה והחלטתי לעכב אותו קצת, ניסיתי לדבר איתו "על אמת" ושאלתי למה הוא כל הזמן בורח??? החצוף ענה לי שהוא לא בורח, הוא פשוט ממהר כי יש לו עוד וגינות לבקר.
אתם יודעים מה קרה עכשיו נכון? שוב אותה המנטרה, דודות דמעות באות לפטפט ואני שמעתי שעידן וקארן כבר לא ביחד ושקארן שוקלת כיוון חדש בחיים, ומה לי ולכל זה כשכל מאווי הוא מעט הכנסת אורחים?
עברו המון שנים מאז האורח האחרון, חבל שהיה זה דווקא יואב שהשאיר בי קצת צלקות והנה לאחר שנים כה רבות, אני פוגשת פתאום באורח משונה, רירי ומתפתל, שבא לבקר ולנקות, שמעתי ממנו שקוראים לו שון ושהוא בעצם לשון ושהוא לא בעל בית של אף אחד כי אין לו זמן למשחקים ודיבורים מיותרים, ושאתן לו לעבוד בשקט כי עוד מעט הוא צריך לחזור לעבודה השנייה שלו בתוך הפה של מריה, מכיוון שעוד מעט שעת האוכל. מה תפקידך בכוח תהיתי בחצי חיוך לעברו? והוא בשלו, לא התייחס וקירצף, וניקה מסביב ושפשף ואף פעם לא נכנס פנימה לבקר. בשלב מסוים השלמתי עם המצב ופשוט הפסקתי לשאול אותו לתפקידו, אפילו חדלתי מלהזמין אותו להיכנס פנימה, פשוט הפכתי אפאתית.
ככה המשכנו שנתיים, שון בא לנקות כל לילה את הבית מבחוץ ואני מנקה ומבריקה מבפנים עד שלילה אחד דודות דמעות באו לביקור וסיפרו ששון עוזב מכיוון שגילו שהוא נוהג לבקר מידי יום ביומו... ואני כבר לא אכפת לי, החלטתי שרק וגינות קטנות מרטיבות, אזרתי כוחות וחדלתי מלבכות.
עכשיו נשאלת השאלה החשובה מכל: למה אני שונאת את קארן תשאלו?
ובכן, התשובה לא מסובכת במיוחד, אין לי יותר אורחים ובסביבה שתיקה כל היום, לא מבקרים אותי יותר ואין לי מושג למה מכל המקומות בעולם בחרה לגור קארן במקום כה מוזר...
מישהו יכול להסביר לי מה זה לעזאזל מנזר?
